משנה שכיר חלק א קמה

והנני חותם בברכה ובד"ש ושלו' תורתך פה ק"ק פישטיאן תרפ"ג לפ"ק

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

סימן ס"ו

בעזה"י ז' דחנוכה עזר"ת לפ"ק בוסערמין יצ"ו

לה' הישועה ועליו ברכת סלה כבוד ידידי וחביבי הרב הגאון החריף ירא וחרד לדבר ה' כקש"ת מו"ה יחיאל מיכל הכהן פריעד שליט"א אב"ד דק"ק אוי וואראש יע"א הממלא מקום אביו הגאון ז"ל

ידידי נ"י עוד לא הגיע זמני מלומר שירה וברכה לו על עלותו על רסא הרבנית במקום מקדש שכיהן שם אביו כהנא רבא דישראל ז"ל עד עתה - ועתה יקבל נא ברכתי הבאה מעומק הלב ויה"ר שיהא מתי' לשלם ויעמוד לו זכות אביו ז"ל להאריך ימים על ממלכתו ויזכה לתורה וגדולה ויהי' לשם ולתהלה הוא ובניו אחריו אכי"ר

ומרגלא בפומי לפרש הפסוק הנאמר בנביא "כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו" דידוע דממקום המקדש היו יוצאין שני מיני השפעות השפע הרוחניי והגשמי שפע הרוחניי כידוע דהקדושה הי' יוצא משם מקרא מלא דבר הכתוב למען תלמד ליראה כו' וכן נאמר בפיוט של עבודה מקום שואבת רוח הקדש שפע הגשמי כמאמר חכמינו ז"ל למה נקרא שמה מזבח שמשם יצא מזון לעולם ומעת שנחרב בעוה"ר איו איפה יש לזכות לשני מיני השפעות הללו רק ע"י הת"ח כמאמרם ז"ל כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וכן שפע הרוחניי ע"י שדבק בת"ח כידוע והת"ח יכול להשפיע שפע רוחניי וגופניי וממש היא במקום המקדש - אמנם כ"ז אם הת"ח הורם והינף על כסא הכבוד ע"י דמשמיא קזכו לי' אז היא מקום מקדשינו אבל אם היא בעצמו הי' מגביה עצמו ע"י ההשתדלות שלא ביושר כנהוג בעוה"ר ע"י ריצוי כסף או ע"י כח הממשלה והמלכות נגד ההחרמות והשמתית שיש ע"ז מגאוני קדמאי אזי אינו במקום המקדש ואדרב' הוא מקשר בוגדים כמאמרם ז"ל ביבמות גבי' מעשה דיאושע בן גמלא והוא בכלל הנאמר בתירה לא זכה נעשה לו סם סד ואיש כזה אינו יכול להשפיע מזון וחיים וזה המכוון בפסוק הנ"ל כסא כבוד מרום מראשון ר"ל כשכסא כבוד מרום ע"י הקב"ה שנקרא ראשון שנאמר אני ראשון אז הוא מקום קדשינו אז הוא לעמו הבוחרים בו במקום המקדש וישפיע להם ברכה וחיים עד בלי דיים וא"ש והבן

- דברים הללו אני אומר על מעכ"ת ידידי נ"י שהוגבה על כסא כבוד ע"י שזכתה לו התורה הקדושה כמבואר בתשובת גדולי הפוסקים וא"כ נתרומם כסאו ע"י ראשון ע"כ יהי' במקום המקדש וישפיע לכל המסתופפים בצלו צל חיים שפע וברכה וחיים במדה גדושה ויזכה להרחיב גבולו בתלמידים הגונים ולהגדיל התורה ולהאדירה נצח סלה ועד אכי"ר

- ועל עתה באתי אודות הקושיא שהגיד לי בעת היותו פה בעש"ק העבר על השער אפרים שכ' דמותר להדליק בשמן של איסור הנאה משום דמלל"נ - והקשה כ"ת הרמה נ"י הלא בתוספות שביעות מ"ד אמרו דמה"ט אמרינן בתוקע או בטובל במעיין מצלל"נ משום דיכול לכוון על מקום דלא יבא עני - וא"כ נר חנוכה שמניחו על פתח החצר שהוא עיקר מצוה במקום פרהסי' א"כ ודאי א"א לכוון שם דלא יבא עני דהרי במקום פרהסי' כזו שכיחים עניים וא"כ איך שייך מצלל"נ הא נהנה מפרוטה דרב יוסף עכק"ו דמע"כ ידידי נ"י - ולפענ"ד ח"ש משלשה טעמים חדא דאפשר לומר דהשער אפרים לא כתב דינו רק לפי מנהגינו שנוהגין להדליק בפנים וא"כ לדידן שפיר שייך לומר כתירוצו של תוספות כמובן וז"פ - ועוד כיון דקיי"ל הדלקה עושה מצוה א"כ ל"ה שיעור עשיית המצוה רק רגע ועל מה שהוא רק כרגע לא שכיח שימצא ברגע זו עני וכה"ג אמרו בנדרים ואחר שהגדתי הדברים לפני אדומו"ח הגנ"י הוסיף לומר דבחמת גם הכא שייך סברת התוספות דטרם שידליק יביט ויפן כה וכה אם יש עני ואם לא ימצא עני אז מותר לו להדליק בשמן של איסור הנאה כיין דמלל"נ וגם פרוטה דר"י לא שייך כיון דמיירי בזמן דליכא עני וא"ש - ועוד בה שלישי דלא אדע אם בעת שעוסק במצוה דרבנן אם פטור על ידה ממצוה דאורייתא וצדקה הוי מ"ע מהתורה ונ"ח הוי דרבנן אולי אינו פטור בשעה שעוסק בה מפרוטה דעני וכעת אין בכחי לברר זאת כי צריכא שמעתא צליתא ובעוה"ר כעת הדעת עכיר עד למאד על ידי צרות המלחמה אשר היא מכה מהלכת זה שנתיים ומחצה רחמנא ליצלן ויחייני ונחי' במהרה בישועה כללית ואולי יש לומר דתלוי בפלוגתא הידוע אם דרבנן מהני לדאורייתא - והנה פלוגתא הנ"ל אם דרבנן מהני לדאורייתא הי' נראה דתליי בפלוגתת הרמב"ם ורמב"ן בלאו דלא תסור אם הוי דינא דאורייתא או לא קג) ובמק"א כתבת ראי' לשי הרמב"ם ממדרש תנחומא בפ' נשא שכתב שם בזה"ל לא יאמר אדם איני מקיים מצות זקנים הואיל ואינם מ התורה אמר להם הקב"ה בני אין אתם רשאין לומר כן אלא כל מה שגוזרין עליכם תהיו מקיימין שנאמר ועשית עפ"י התורה אשר יוריך למה שאף על דבריהם אני מסכים תדע לך שהרי יעקב בשעה שברך מנשה ואפרים מה כתיב וישם את אפרים לפני מנשה עשה הקטן קודם לגדול וקיים הקב"ה גזרתו בקרבנות הנשיאים שהקריב שבט אפרים תחלה עכ"ל המדרש - והנה לעיל מזה איתא שם במדרש דיום השביעי שהקריב אפרים היתה בשבת ודחתה קרבנתו את השבת - והשתא אי אמרת דמצות דרבנן אין להם דין דאורייתא איך הקריב אפרים קרבנתו תחלה בשבת ואם תאמר מפני שכך הי' מצות הבורא שיקריב תחלה בשבת ואין להרהר על גזרת השם והוי כשאר מצות השם א"כ אין מכאן ראי' כלל על מצוות זקנים שמא מפני שכך היתה המצוה מפי הקב"ה שאפרים יקרוב תחלה ולא מכח ציוי הזקן היא והא ראי' דמכח ציוי הזקן ל"ה ראוי להקריב בשבת ורק רצון השם הי' כך שאפרים יקריב קרבנתו שם בשבת א"כ שו ליכא ראי' על מצות זקנים כלל - אלא ע"כ דשאני מצוה זו משאר מצות השם דזה ל"ה מרצון המוחלט משי"ת שאפרים יקריב תחלה ולולי דיעקב צוה כן אז באמת הי' מקריב מנשה תחלה ולא צותה התורה שאפרים