משנה שכיר חלק א קמד

לקראת אוהבו וקרובו שבא מארץ מולדתו ואע"ג שכבר נסתמו בעוה"ר כל מעיינות חכמת הקבלה ואין אתנו יודע עד מה עכ"ז אל חי חלקינו צורנו השאיר לנו ניצוץ זוהר הנפשי המתעוררת לפעמים מעצמה ומבקשת להכיר בוראה וארוחתה ארוחת תמיד ניתן לה מאת המלך ברוך הוא דבר יום ביומו להטעים לה מעט מיערת דבש אשר בקצה המטה ויאירו עיניו ולא נודע לו מאין בא כח ההוא עכ"ל הקדוש אשר דבר ברוח קדשו והם דברים הבוערים כגחלי אש מקדושת שבת קדשינו - הרי שעד כמה פועלת הש"ק בנפש הישראלי שמעוררת לו הרגשת הנפשיות לרגש געגוע אהבה לשוב ולהדבק למקורה לאלקי ישראל אשר משם נחנבה

- ואקדים עוד דברי הרמב"ם סוף ה' תשובה שהבאתי למעלה שכתב בזה"ל דבר ידוע וברור שאין אהבת הקב"ה נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה תמיד כראוי וכתב הראב"ד שם בהשגות ע"ז וז"ל א"א זה השגיון לא ידענו לאיזה דבר כיון ואנו מפורשים אותו בשני ענינים לשון "שיר" כמו שגיון לדוד וענין אחר בעבור אהבתה תשגה בעניניך שלא תשים אליהם לב עכ"ל - וכתב ע"ז המגדול עוז וז"ל ואני אומר כי הפירוש השני עיקר אצל ר"מ ז"ל והיא נכון ויפה עכ"ל - ואני הפעוט אומר כי אדרבא יש לומר דעיקר לרמב"ם הפירוש ראשון שהיא לשון שיר ממה שכתב למעלה לפני זאת וז"ל יתר מזה תהי' אהבת ה' בלב אוהביו שוגים בה תמיד והוא ששלמה אמר דרך משל כי חוצת אהבה אני וכל שיר השירים משל הוא לענין זה עכ"ל הרמב"ם לעיל מני' - הרי דהביא שיר השירים לענין אהבת השם שכתב שישגה בה תמיד א"כ יותר מודה על לשון שיר - אבל נראה לומר דשניהם אמת דמי שנפשו דבוק בדבר אחד וכל הרגש לבו לזאת הוא שוגה בשאר עיניניו ואינו משים לבו אליהם קב) וגם הוא משורר ומביא ההרגש שיש בלבו לחוץ ע"י שירותיו שמשורר כי כל השירה הוי רק התגלות ההרגש שנרגש בפנימיותיו וכל שירת דוד בתהלותיו הי' על אופן זה שבשעה שבא לדביקת השם התחיל לשורר וכן כל הצדיקים שאמרו שירה הי' באופן הזה ואפשר להעמיס דברינו בדברי הראב"ד ז"ל שאמר ואני מפורשים אותו בשני ענינים ר"ל שכן דעתו לפרש ענין זאת והוא אמת לדעתי (ובדרושיי לחנוכה הארכתי בביאור ענין חנוכה שקבעו חכז"ל להודות ולהלל והקשו גדולי הפוסקים מדוע לא נבקע ג"כ למשתה ושמחה וביארתי דענין חנוכה הי' מאהבה שנתעורר בהם אהבת השם בענין נפלא מאד וזה נתן כח להם למסור נפשם עבור התורה נגד גזרת יון להשכיחם תורתינו הקדוש' היתה אהבתם ודביקותם לשי"ת כ"כ גדולה עד שהיו שוגים בה ר"ל ששרו לאל בדביקות נפלא והיו שוגים בעניני עצמם ע"כ לזכר זה ניתקן ג"כ ענין חנוכה להודות ולהלל שהיא שיר ולא קבעו משתה ושמחה שהוא ענין עצמם וגופניי לרמז על גודל דביקתם בשם וכנ"ל ובדרושיי הארכתי ה' יזכני להוציאם לאורה

) - ועתה שהוכחנו שהמתעורר לדביקות השם ואהבתו צריך לשורר - ויען שפעולת השבת לעורר את נפש הישראלי להדבק במקורה ולאהבת השם וכמו שהבאתי מהקדוש רבינו חיים הנ"ל ע"כ ודאי היא שצריך לזמר ולשורר לפניו יתברך וכל המרבה לשורר לכבוד השם ה"ז משובח - והנה בזמירות דדוד מלכנו ע"ה מצינו שתי בחינות לפעמים שרתה עליו השכינה תחלה ואח"כ הי' משורר ולפעמים שר תחלה ואח"כ שרתה עליו השכינה כידוע מחז"ל בפ' ע"פ ובזוה"ק ומדרש היינו שפעמים בא לו תחלה הדביקות והדביקות הביא אותו לשורר ולפעמים עורר הדביקות ע"י השירה שהי' שורר תחלה - וכן הוא ג"כ ענין שבת דודאי מי שנפשו מזוככה יכול להרגיש תיכף נעימת וקדושת שבת קודש ודביקתה ומההרגש נעימה שלה בא לשורר אך גם מי שאינו בבחינה זו שירגיש תיכף מעצמו עכ"ז ע"י הזמירות שיזמר יתעוררו בו פעולות הנפשיות שבו ויבא לידי הרגש נעימות השבת ויש לכוון בזה פירוש הפיוט בליל ש"ק שאנו מזמרין מה ידודות את שבת המלכה כו' ובסוף אומרים ובכן נפשי לך ערגה ר"ל שתחלה הוצרך לעורר נפשו בשירה ובזמרה עד שמתוך השירה בא לידי דביקות השבת והשם וזה הכוונה ובכן אחר ששרתי לפניך נפשי לך ערגה - והבן וממילא עפ"י האמור תבין שפיר מדוע תקנו לנו רבותינו הקדושי' לזמר זמירות בסעודא דשבתא והוא מטעם הנ"ל וב"ה הדברים אמיתיים לפע"ד - והנה הרמב"ם בסוף ה' שבת כתב ארבעה דברים נאמרו בשבת שנים מן התורה ושנים מדברי סופרים שבתורה זכור ושמור ועל ידי נביאים כבוד ועונג שנאמר וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד עכ"ל - ועיי"ש דמפורש מהו כבוד לצאת לקראתו ולרחוץ ולכבדו בכסות ועונג הוי בתבשילין - ולכאורה לדבריו ה"ל להקדים הכבוד לעונג כי כל הדברים שחשב לכבוד הן נעשים תיכף וקודמים לעונג שהוא מאוחר - ונראה לי דמרמז עוד על הכבוד שעושין בשעת עונג ר"ל בשעת סעודה והכבוד הוא הזמירות שמזמרים לכבוד האל ית"ש וע"כ כתב וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד ר"ל לזמר על העונג ואיש

- עכ"פ מכל אלו הדברים תבין ותשכיל על מה סעודת שבת מרמזת ועד כמה היא מועלת לזכות הנפש ולבא לידי השגה גדולה המביאה לידי אהבה ויראה אמיתית והכל ע"י האריכות בשלחן אשר לפני ה' בשירות ותשבחות ע"כ בודאי מן הראוי להאריך בשלחן של שבת ויזכה לטהרת הנפש ואז כשילך ללמוד בודאי ילמוד בבחינה אחרת ממה שלמד קודם לזה ותורתו משתמרת ומתברכת וכמו דאמר בברכות ותוספתא על חסידים הראשונים שהיו שוהין הרבה שעות בתפלה - ובודאי ראוי אם אפשר בליל ש"ק דכולו אור וכמו שכתב רבינו חיים הנ"ל להיות אצל צדיק ולשמוע שיחתו שיח קודש בח"ת היוצאים ממקור טהור ונאמן באהבת השם כי אינו דומה ביושב לבדו בביתו להיות בדיבוק חברים אצל צדיק להיות מקשיבים לקולו קול ה'. וכאשר ראיתי מרבותי נשמתם עדן שהיו מקפידין שיבואו התלמידים בש"ק לשלחנם ודכירנא כד הוי יתיבנא במתיבתא דמרן רבן של ישראל בחיסט ז"ל והלכנו מידי שבת בשבתא לשלחנו ונפקי זיקוקין דנור מפומי' דרב ותן לחכם ויחכם עוד - וכמדומה לי ידידי שכבר יצאתי בזה ידי חובת תשובתי אליך ואל יחסדני שומע כי אני מחזיק עצמי להיות בבחינה הנ"ל ה' יודע ועד כי ידעתי בנפשי את מיעוט ערכי ורק מה שראיתי אצל רבותי וראיתי בספרים העליתי על גליון וה' יזכני להגיע למעלה הזאת ברוב רחמיו וחסדיו המרובים עלי מעודי אמן כיה"ר -