משנה שכיר חלק א קמג

עד עתה אל המנוחה והנחלה וכתב הרמב"ן ז"ל בספר שלחן ארבע שעל אותו הזמן אנו אומרים בעלמא דברא כרעותי' שזה העולם אינה כרצונו כביכול נמצא שהעיקר הוא תפלת מנחה וכמו כן העיקר שבסעודות הוא השלישית ולפיכך הפליגו רבותינו ז"ל בשכר המקיים שלש סעודות ושמו השלישית עיקר כלול בה כולן וכמו שהזכיר בתפלה ג' שלש אבות והוא סוד האחדות האמיתי ואעפ"י שכבר הקדמנו שבכל אחד מהיסודות נכללו שלשתם אבל היותר מפורסים הוא שבכלל השלישי הב' עכ"ל הקדוש בספר יסוד האמונה הנ"ל עיי"ש שהאריך בזה בדברים אמיתיים ואלקים חיים - וכן בשלה"ק כתב שהסעודה שלישית מורה על עת שיתגלה מאור העליון - ובזה זכיתי להבין במה שיש להפליא שהמנהג הוא לישב בסעודה שלישית בלי דליקת נר והלא ידוע מה שאמרו חכז"ל בשבת כ"ה על פסוק ותזנח משלום נפשי זו הדלקת נר בשבת ופרש"י שם ובמקום שאין גר אין שלום וא"כ למה אין מדליקין נר בש"ס - וא"ת מפני שא"א לומר לעכו"ם להדליק הא אפשר לעשות נר דולק מער"ש וביותר יש להפליא על הצדיקים שיושבים ומאריכין מאד בש"ס שעות הרבה בלילה ויושבים כך בלי נר ואעפי"כ טועמין בעת הזאת עריבות נפש ונעימות גדולה ומרגישין שמחה יתירה עד להפליא ובעת שמדליקין הנרות כבר אינם מרגישין נעימות נפש כ"כ כמו קודם ההדלקה כידוע לכל המרגיש הרגש קדושת ש"ס ובאמת היא פליאה נשגבה - אבל הוא הדבר שדברנו כמבואר בשלה"ק דאז מתגלה אור העליון וכן הביא בסה"ק יסוד שורש ועבודה מזוהר פ' פקודי דעל סעודה שלישית נאמר אז יבקע כשחר אורך ע"כ לא צריך לנר הגשמי ואעפי"כ יש שלום ושמחה ועוז וחדוה במקומינו והבן כי הוא אמת

- ועפי"ד האלה אמרתי בביאור מה שראיתי להגה"ק בספר ישמח משה בפ' וזאת הברכ' לפרש הפיוט של זמירות שבת בסעודה שלישית בבואו מאדום חמוץ בגדים כי' ראותו כי כן אדומי העוצר יחשוב לו בבצרה תקלוט כבצר ומלאך כאדם כו' ומזיד כשוגג במקלט יעצר אהבו את ה' כל חסידיו אמונים נוצר עכ"ל הפיוט - והקישור היא פלא איך נמשך האי אהבו את ה' כו' למה שמספר מטעותו של היצה"ר ואמר הקדוש הנ"ל דהנה האי פיוט לקוח מש"ס מכות דמספר מהריגת היצה"ר ומפליטתו לערי מקלט בזמן הגאולה שיהי' בב"א

- ולכאורה קשה כיון דאומרים זאת בכל שבת א"כ יוכל לשמוע ולידע זאת ואיך לא נחוש שיתודע מזה כמו שאין מכריזין קביעת ר"ה מחשש שלא יתודע אל השטן ולמה אין חוששין גם בזאת שלא יודע לו - ותירץ עפ"י דידוע דיש יום אחד בשנה שאין שליטת היצה"ר והוא משתלח לארץ גזרה כדי שלא ישמע ולא ידע ממעשה בני ישראל ולא יהי' לו פנאי להשטין וכיון דהשטן משתלח מבני ישראל יכלו לעשות מעשיהם בשלימות ולרצות פני אביהם שבשמים - כמו כן יש לומר דבזמן שישראל יושבים בשלש סעודות נתגרש השטן מהם אל ארץ גזרה - ע"כ שפיר נוכל לזמר זמירות הנ"ל ולהודות לאל על טעותו והרגתו ואעפי"כ לא נחוש על הודעתו יען כי בזה העת הוא נתגרש מעמנו וזה שמסיים אהבו את ה' כל חסידיו יען שכעת אין השטן בינינו והא ראי' שאנו מספרים בקול רם מטעותו ואין חוששין שישמע זאת א"כ ודאי דאינו כאן מפני שאינו שולט בעת הזאת א"כ הגיע השעה שנוכל לבא לידי אהבת השם בשלימות ע"כ אהבו את ה' כל חסידיו אמונים נוצר שנוצר האמונ' ולא נעזוב אותה עכ"ד הקדוש הנ"ל ודפח"ח ולכאורה צריך להבין למה באמת אין ליצה"ר שליטה בשעת שלש סעודות אבל בהנ"ל יובן היטב יען כי הסעודה ג' גילוי אור העליון מאור שיהי' בזמן הגאולה בעת שיהי' ה' אחד ושמו אחד וכאשר הבאתי לעיל מיסוד האמונה שע"כ נאמר בה מנוחה שלימה שאתה רוצה בה והיא מעלמא דברא כרעותי' כדברי הרמב"ן בספר שלחן ארבע שהבאתי למעלה ומורה על העתיד וע"כ נקרא רעוה דרעוין וכמו שאמרו בפסחים נ"ט לעתיד לבא כלו טוב ע"כ שפיר אין ליצ"ה שליטה בזמן סעודה ג' כמו בזמן הגאולה דיתבטל מעלמא וא"ש בהבנת הדברים בס"ד

- נחזור לענינינו הרי דסעודות דשבת קדש מורין ומרמזין על דברים העומדים ברומו של עולם על שרשי האמונה ובפירוש אמר הקדוש מהר"י יעב"ץ ז"ל שצריך שתהי' הסעודה בציור שרשה ויסודה שיצייר בשעת הסעודה חדוש העולם ותורה נין השמים והשגחתו ואחדותו יתברך שיהי' בב"א ואחרי שכן הוא ענין סעודות הללו אשר על ידם יוכל האדם הישראלי להשיג תכלית המעולה תכלית היותר נרצה לו יתברך ודאי כי הוא אחד מן המקומות שאמרו להאריך כי אם יאריך בה יעיין יותר ויעמיק בגדולת הבורא וע"כ נתקנה זמירות לשבת לכל סעודה כי על ידי הזמירות נתעורר נפש השכליות וילך ממושכל למושכל בהשגות עד שישיג בעזה"י השגה יתירה ועצומה וע"כ כל המאריך בה הרי זה משובח כי אם יקצר בודאי שלא יתעוררו בו פעולות הנפשיות להיות נקבע בו שרשי האמונה הנ"ל - אבל ודאי דהאריכות יהי' כמו שכתב הגאון מדעש ז"ל בזמירות ושירות ותשבחות וח"ת כי על ידי זה ישיג אורחות חיים ויקנה אמונה ומהאמינה יבא לידי אהבה ולא ח"ו בפטומי מילי בעלמא

- עוד נראה בס"ד בטעמה דמילתא דמזמרין בשבת שירות ותשבחות לאל בורא עולם - עפי"מ שראיתי לרבינו חיים אחיו של מרן מהר"ל מפראג בספר החיים שלו בפ"ו מס' פרנסה וכלכלה מרגניתא יקירא בענין שבת וז"ל מאהבת שי"ת את עמו ישראל וכדי להסיר מלבם כל ספק נתן להם את השבת קדשו שהוא אות ברית בינו ובינינו ובמנחתינו לא לא ישכנו ערלים. במה שירגיש כל איש ישראל בעצמו שפע אלקי ואור פניו כי רציתו ושמחה יתירה שנופל עליו בלי מתכוין מיד בהכנסת השבת וליל של שבת כולה אור ועוז וחדוה במקומינו בלתי ספק שאין זה רק ניצוץ האור והשמחה המבהיק ממקום שהנבואה יוצאת משם ואעפ"י שאין לנו לא נביא ולא חוזה ואנחנו על אדמת נכרי' עם כל זאת לא עזב חסדו ואמתו מעמנו להשפיע עלינו אור אלקים מידי שבת בשבתו ובפרט אנחנו עיפי הטרדא המר הזה אנו מוצאים מרגוע לנפשינו ביום הקדוש הזה ובזה נתברר לנו בירר גמור שאין אחריו ספק כי תורתינו תורת אמת, וזהו מטבע הנפש שהיא מקור השמחה ומטבע מצות השם שהם משמחי לב אשר שיניהם חצובים ממקום האור והשמחה ושקועים וכלואים במעבה החומר האדם שישמחו זה לעומת זאת בבא עת דודים יום ש"ק כאשר ישמח איש נכרי בארץ מרחקים