משנה שכיר חלק א קמא

תשובה. לולי ידעתי כי בתום לבבך שאלת זאת שרצונך לידע ולהבין דרכי הצדיקים עובדי השם אמיתיים ולא ח"ו לשום תהלה במלאכי אלקים לא השבתיך כלל על דבריך אך בשאר ידעתיך מאז להולך תמים ורצונך באמת לידע ולא לשאול שאלות וקושיות על צדיקי הדור הי"ו אשיבך כפי קט שכלי וכפי אשר למדתי מפי סופרים וספרים וכיד ה' הטובה עלי הסכת ושמע לדברי - אמת כי ליכ' חשיבות קמי' שמיא בעוה"ז מתורה ומשנה שלימה שנינו ות"ת כנגד כלם וכן אמרו חכמינו ז"ל אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"ח של הלכה (ומקום אתי להציג מה שאמרתי בס"ד בספרי על התורה ה' יזכני להוציאה לאורה בביאור מאמר זה כי יש לדקדק למה לא אמרו אין לו להקב"ה בעולמו אלא התורה שאדם לומד מה יוחוס יש להמקום שהאדם לומד בו ועוד הני ד' אמות מה עבודתייהו - אבל נראה שהדברים סובבים על דברי מאמרם זל במדרש על פסוק ויקחו לי תרימה משל למלך שהי' לו בת יחידה בא אחד מן המלכים ונטלה וביקש לילך לו לארצו וליטלה אמר לו המלך בתי שנתתי לך יחידית הוא לפרוש ממנה איני יכול לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שהיא אשתך אלא זו טובה עשה לי שכל מקום שאתה הולך קיטון א' עשה לי שאדור אצליכם שאיני יכול להניח את בתי כך אמר הקב"ה לישראל נתתי לכם את התורה לפרוש ממנה איני יכול לומר לכם אל תטלה איני יכול אלא בכל מקים שאתם הולכים בית אחד עשי לי שאדור בתוכו שנאמר ועשו לי מקדש עכ"ד המדרש עיין ברבה ותנחומא - ולכאורה ק' תינח בזמן שבית המקדש קיים יש לו בית דירה בזמן שאין ביהמ"ק קיים אנא יהי' בית דירה שלו כביכול וכבר נאמר במדרש שהקב"ה אמר בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו היינו אפילו בזמן הגלות ועתה איזה בית נבנה לו בגלותינו המר - אך י"ל עפ"י מאמרם ז"ל במכות דף יו"ד ובשבת למ"ד על פסוק שה"מ לדוד שמחתי באומרים לי בית ה' נלך אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע שמעתי בני אדם שהיו אומרים מתי ימות זקן זה ויבא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל ושמחתי - אמר לו הקב"ה כי טוב יום בחצרך מאלף טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני מאלף עולות שעתיד שלמה ברך להקריב לפני ע"ג מזבח עכ"ל הש"ס - הרי שלך לפניך שחביב לפני הקב"ה החצר והבית שלמד בו דוד תורה כמו שאמר הכ' טוב יום בחצרך יותר מבית המקדש שיבנה שלמה - א"כ י"ל דזה הבית דירה שביקש הקב"ה מישראל הוא הבית המדרש שאדם לומד בו וזאת יכלו לעשות לו בכל מקום ובכל זמן ובזה מדויק מאד לשון חכז"ל שאמרו מיום שחרב ביהמ"ק אין לו בעולמו אלא ד"א של הלכה היינו דייקא מיום שחרב ביהמ"ק דאז הוי בית דירה שלו הבית המדרש ואילו בזמן שביהמ"ק קיים הוי בית דירה שלו הביהמ"ק כמו שאמר הכ' ועשו לי מקדש וכמבואר במדרש שיהי' לו לבית דירה ק) והנה בסוכה דף ג' ע"ב גבי פלוגתא דרבי וחכמים דחכמים מכשירין סוכה שאין בה ד' על ד' אמרו עד כאן לא אמרו רבנן התם אלא לענין סוכה דדירת עראי הוא אבל לגבי בית דדירת קבע הוא אפילו רבנן מודו דאי אית בי' ד' על ד' דיירי בי' אינשי ואי לא דיירי בי' אינשי עכ"ל הש"ס הרי דדירת קבע ליכא בפחות מד' - ועפי"ז תבין היטב מאמר חכז"ל במה שאמרו שאין לו להקב"ה אלא ד"א של הלכה דייקא ד' אמות היינו שהקב"ה ביקש שהדירה קטנה שעושין לו יהי' דירת קבע ולא דירת עראי היינו שיהי' לימודם בדרך קבע בביהמד"ר ולא בדרך עראי וזאת א"א אלא באופן שיהי' ד' על ד' כמבואר בסוכה הנ"ל - ובזה נ' ג"כ כוונת מאמרם ז"ל שבכל מקום שהזהרו חכז"ל על לימוד התורה נקטו בלשונם הלשון "קבע" כמו בפרקי אבות עשה תורתך קבע, קבעת עתים לתורה רמזו על הכונה הנ"ל שעיקר השמחה שיש לו להקב"ה בלימוד התורה הוא דוקא חם הוא בדרך קבע קבוע וקיימא תדיר ולא לפרקים וכאשר רומז על זה מאמרם ז"ל שאמרו ד' אמות של הלכה והבן כי הדברים נכונים בס"ד) וכן דרשו חכז"ל על פסוק כי טוב יום בחצרך מאלף שאמר הקב"ה לדוד שטוב לו יום אחד שעוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנו להקריב וכן דרשו על פסוק לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה אמר רבא בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה ועוד בש"ס ומדרש במקומות מפוזרים מגודל שבח מעלת לימוד התורה הקדושה - אבל עכ"ז כבר אמר רבא תכלית תורה תשובה ומעשים טובים וכן אמרו בקידושין גדולה תורה שמביאה לידי מעשה הרי דהמעשה עיקר וכן אמרו כל מי שאין בו אלא תורה אף תורה א"ב וכל ספרי היראים קדמאי ובתראי מלאים מזה דהעיקר רק המעשה אשר יעשה אותם האדם וחי בהם וכתרגומו ויחי בהון לחיי עלמא - וע"כ ניתנו לנו תרי"ג מצות שהן הן המעשה אשר התורה מביאה אלי' - אבל דע שגם מעשה המצות ג"כ עוד אינם תכלית הנרצה מאת השם כי עוד יש מזה תכלית מעולה ויותר גדולה במעלה מזה אשר יוכל האדם להשיגה רק באמצעות התורה והמצות עיין רמב"ם סוף ה' תמורה שכתב בזה"ל ורוב דיני התורה אינו אלא עצות מרחיק מגודל העצה לתקן הדעות וליישר כל המעשים עיי"ש - וזכה ברוח קדשו לכוון לדעת הזה"ק שמכנה ג"כ לתרי"ג מצות התורה תרי"ג עטין דאורייתא שהן רק עצות איך לבא אל האמת ולהתקרב אליו יתברך שמו - וזה לשון הפירוש ברמב"ם ריש פרק ב' מיסודי התורה שכתב עלמה שכתב הרמב"ם האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבו וליראה אותו שנאמר ואהבת את ה"א ונאמר את ה"א תירא וכתב המפורש בזה"ל ולא נתנו כל המצות אלא כדי שנגיע בהם לזו המדרגה כדכתיב ובחרת בחיים לאהבה את ה' עכ"ל - הרי דתכלית התורה ותכלית המצות הוא רק להביא את האדם לידי אהבת השם ב"ה וב"ש - והא לך לשון הרמב"ם ז"ל סוף ה' תשובה כבר ידוע וברור שאין אהבת הקב"ה נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה תמיד כראוי ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה כמו שצוה ואמר בכל לבבך ובכל נפשך אינו אוהב הקב"ה אלא בדעת שידעהו ועפ"י הדעה תהי' האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה לפיכך צריך ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ובתבונות המודיעים לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג עכ"ל הקדוש - והנה עתה כדורות האחרונים שנחלש כחנו ונתמעטה השגתינו ואין אנו יכולין לילך במושכלות ובחקירות ולא כימים הראשונים ימים האלה כי בדורות הראשונים שהי' להם שכל חזק וכח עצום ומוחות גדולות היו יכולין לבא לאהבת השם בדרך החקירה כמו רבינו הרמב"ם וחכמי דורו אבל עתה אין אנו יכולין לבנות על חקירתינו כי חקורתינו הם דמיונות