משנה שכיר חלק א קמ

מיבעא לדעת רבינו הח"ס ביו"ד סימן רס"ג בד"ה ועל השנית שכתב בזה"ל ונלע"ד דלא מקרי גרמא אלא כשאינו עושה מעשה בידים אלא שנמחק מאליו ע"י מי המקוה כשטובל בלי גמי אבל כל שעושה מעשה אפילו אינו עושה בגוף השם מ"מ כיון דסוף סוף ע"י מעשה שלו נמחק הוי מחיקה גמורה ואסורה וראי' לזה מגרם כיבוי דדינא הכי כדמוכח מתוספות ס"פ כירה לכל התירוצים עיי"ש וה"ה למחיקה דדמי להדדי עכ"ד מרן ז"ל צט) הרי שכ' בפירוש דהיכ' דעושה מעשה בידים אף דאינו עוש' בגוף הדבר לא מקרי גרמא רק עשי' גופא כיון דע"י מעשה נעשה הדבר ומה"ט אסור במחיקה אף דגם שם גרמא מותר כדקיי"ל בשבת ק"כ א"כ ממילא גם גבי השחתת אילן כיון דעל ידי מעשה המניעה נשחת האילן ל"ה גורם רק גוף השחתה כן נראה פשוט עפ"י דברי רבינו הנ"ל

- ואם כי דברי רבינו הח"ס ז"ל הם שלא כדברי הרא"ש בפ"ב דביצה דהוא חילק בין בעושה מעשה בגוף הדבר או בחוצה לה דבעושה מעשה בגוף הדבר ל"ח גורם בעושה חוצה לה אז חשוב גורם הרי דדברי הרא"ש הם נגד דברי מרן ז"ל י"ל דמרן ז"ל כתב דבריו עפ"י דעת התוספות דס"פ כירה הנ"ל עכ"פ לשי' התוספות אופן זה לא חשוב גורם (ועיין בב"א שם סימן ס"ב הנ"ל מ"ש לענין היכ' דההיזק לא בא מיד וכן במהר"מ שיק או"ח סימן קי"ד ומזה משמע קצת שלא כדברי הח"ס

) - אמנם נראה לי דאפילו לשי' הרא"ש הנ"ל נידון דהרמב"ם וספרי הנ"ל לא חשוב גורם רק עיקר מעשה ואף דהגאון מסערדאהעלי שליט"א רמז בדבריו לדברי הרא"ש דביצה דמשם משמע דהוי גורם לפע"ד המעיין בסוף דברי הרא"ש יראה דאם מתחלה רצה לומר דממהר כיבוי הוי רק גורם דמותר בכיבוי - אבל אח"כ כתב בזה"ל הלכך נראה לומר בטעמ' דמסתפק חייב משום דממהר כיבויו ובזה כ"ע מודו דחייב דע"כ לא פליגי אלא באינו נוגע בדבר הדולק אלא עושה חוצה לו דבר הגורם כיבוי אבל השמן והפתילה שניהם גורמים הדליקה והממעט באחד מהם ממהר את הכיבוי עכ"ל - ורצה לומר דזה לא חשוב גורם אלא עיקר עיין כתב סופר או"ח סימן נ"ה שהבין ג"כ כן בהבנת דברי הרא"ש כיון דשניהן גורמים השמן והפתילה גורמים הדליק' והממעט בא' מהן ממהר הכיבוי ועושה מעשה בגוף דבר הדולק ולכך חייב עיי"ש - ואחרי שכן כמו כן נימ' בנידון דאילן כיון דהמעיין ואילן שניהם גורמים הפירות (דעיקר קפידת ההשחתה הוי רק משם הפירות כמבואר ברמב"ם ובש"ס) והיכא דמנע המים הוי ממש כמניעת השמן מהפתילה לרא"ש דלא חשוב גורם רק גוף המעשה והכ' נמי המים הוי השמן והאילן הוא הפתילה והממעט בא' מהן הוא נוגע בגוף הדבר העושה פירות ומזיקו וא"כ לא חשוב גורם רק מזיק גופא וזה ברור ואמת לכל המודה על האמת וא"כ אדרב' מדברי הרא"ש שרמז עליו הגאון דסד"ה הנ"ל הוא ראי' היפך חידושו דמשם מוכח דלא הוי גורם רק מזיק גופא כן נראה לי ברור בס"ד - ונראה לומר עוד דאף לשי' התוספות בביצה שם דלא אזלי בשי' הרא"ש בביאור דהמסתפק ג"כ י"ל דמניעת המים מהאילן הוי ממש כמו מניעת השמן דחייב משום מכבה והקשו התוספות דהוי רק גרם כיבוי דמותר ותירצו דתיכף מכהה אורו וביאר הכתב סופר שם דבריהם דהכונה דתיכף התחיל הכיבוי ומכהה אורו והולך ונכבה עד שתכבה לגמרי וכה"ג יצא מסוג גרם ונכנס בסוג עושה מעשה וחייב כיון דמלאכת הכיבוי התחיל מיד עיי"ש שהאריך בזה וכן הוא במהר"מ שיק או"ח סימן קי"ד דהיכ' דהפעולה התחיל מיד אף דלא ניכר עוד ל"ה גורם עיי"ש - א"כ כמו כן נראה לומר בהא דספרי דחייב במונע את המים מהאילן דתיכף כאותו רגע דהמשיך את המים מן האילן התחיל הכחושה גבי' וכוחש והולך עד שמתיבש לגמרי א"כ אין בו משום גרם רק משום עושה מעשה ממש כן נראה לי בביאור הך דינא דספרי הנ"ל דדמי ממש למסתפק שמן שבנר דחייב אף דגרם כיבוי מותר משום דמסתפק ל"ה גרם או מטעמא דרא"ש או מטעם דתוספות הנ"ל וכהסבר הכת"ס הנ"ל א"כ האי המשכת מים הוי ממש כהסתפקות השמן דלא חשוב גרם וזה נראה ברור בס"ד ופלא על הגאונים הנ"ל שלא נחתי לזה ודו"ק

- פ"ק פישטיאן ב' ויק"פ תרפ"ג לפ"ק

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

בשולי המכתב

עיין פסחים ט"ו מי דמי התם גרמא בעלמא הכא בידיים והוא לכאורה היפך דברי מרן הח"ס המובא בפנים דהא גם שם עשה מעשה אפ"ה חשוב גרמא - ואולי יש לחלק דשם לא ברי הזיקא ע"כ הוי רק גרמא אבל הכא ברי הזיקא ע"כ חשוב מעשה - ועיין בשדי חמד מערכת מ"ם שהאריך בזה - ועיין ג"כ בב"ק דף צ"ח - וכענין אם אמורה לעכו"ם חשוב גרמא דיהי' אסור היכא דגרמא אסור שהארכתי בפנים עיין ח"ס אבה"ע ח"א סי' כ' שכתב בזה"ל כלומר דאמירה לעכו"ם אינו אסור בשאר איסורים אפילו הגרמא ל"ה דגוי עושה אדעתא דנפשי' בשביל ישראל ולא מקרי הגרמא אלא כשנעשה המעשה מאלי' שלא ע"י בן דעת רק על דעת ישראל המצוה מעשה ההוא עכ"ל מובא בס' חלקת השדה להגאון מבאניהאד ז"ל באות ק"י - וכן דייק הרי"ם ביו"ד סוף סימן י"ח מדברי הרא"ש וראב"ד בב"מ דף צ' דאמורה לעכו"ם גרע מגרמא וב"ה שבראי' זו גם אני הרגשתי בלמדי שם דברי הרא"ש וכן הרגיש בראי' זו הגאון בבית יצחק יו"ד ח"ב סימן קנ"ו סוף אות יו"ד ובח"ב בק"א סימן ב' סק"ה הרי דרוב בנין ורוב מנין כלם אזלי בשי' הבית אפרים המובא בפנים וכן עיין פסחים ד' ל"ה - אך עיין בחינוך מנוה כ"ז דהמצווה לעשות הוי גורם עיי"ש במנ"ח ובמהר"מ שיק תרי"ג מצות ודו"ק

סימן ס"ה

בדבר ששאלתני ידידי נ"י במה שראית לצדיקים ואנשי מעשה שמאריכין מאד בשלחנותיהם בסעודות דשבת הכי לא הי' עדיף לקצר ולעסוק במקום זה בתורה הלא אתה בעת הזאת שהי' חברך אצל שלחן צדיק שהי' מאריך בשלחן למדת איזה דפין גמרא תוספות עכ"ד שאלתך -