משנה שכיר חלק א קלט

סימן ס"ג

שוכ"ט סלה אל אהובי ידידי מאז הרב הגדול כו' מו"ה שמואל שלעזינגער נ"י בק"ק אונגוואר יצ"ו

יקרתו הגיעני וע"ד שהביא לי קו' מורו הגאון בעל "לחם שלמה" שליט"א שהקשה על רבינו הטו"ז שתי' דע"כ לא גזרו שמ"י במילה דהתורה התירה בפירוש וכתבה ביום אפילו בשבת - וע"ז הקשה הגאון הנ"ל דלמא מיירי במילה ע"י צפורן דלא שייך לגזור גזרה דשמ"י כמובן - אבל באיזמל אכתי ק' ניגזור גם במילה גזרת שמ"י עכק"ו - ולי הדבר א"ש ולק"מ דמבואר באו"ח סימן של"א בב"י ובטו"ז ובמחה"ש דכשם דאסור להוציא האיזמל כך אסור להוציא התינוק עיי"ש - וא"כ אף אם תיקו קרא דביום על מילת הצפורן אכתי יש לגזור שמא יעבירנה גבי תינוק דיטול את התינוק וילך אתו אצל בקי במילה וע"כ דגלתה התורה דבמצות מילה אין לגזור כלל וא"כ דברי הטו"ז כראוי מוצקין ודו"ק צז

) שוב הביא בשם הגאון מו"ה מאיר דן פלאצקי בעל כלי חמדה שכתב דבצפורן ל"ה חילול שבת וע"ז לא צריך כלל קרא דביום ומורו השיג עליו דבאיסור חובל ל"ש כלאח"י ועפי"ז הק' מעכ"ת אם נימא כשי' הגאון כ"ח דמילה בצפורן הוי כלאח"י וליכא חילול שבת אכתי באמת למה ידחה מילה שבת ימול בצפורן עכ"ד בקצרה - אחרי המחילה לא הבנתי קושייתו דהיטב אמר הגאון הנ"ל דקרא למה לי ומדכתיב ביום ע"כ דכך גזרה התורה דמילה תדחה שבת ולק"מ

- אך מה שאני מתפלא על הגאונים הנ"ל שפשיטא להו דיש לימול בצפורן לידידי קמבעיא לי טוב' דהרי מה דקיי"ל דשחיטה צריך להיות בתלוש הוא מקרא דויקח את המאכלת חולין ט"ז וביו"ד סימן ו' ס"ב ועיי"ש בטו"ז סק"ד דתיבת ויקח מורה על דבר הנקח מיד ליד כמו מאכלת והוא דרשא דאו' עיי"ש בפרמ"ג - א"כ גבי מילה נמי דכתיב ותקח צפורה צור ותכרות ערלת בנה ושם ג"כ תיבת ותקח מיותרת דהוי סגי אם הי' כתוב ותכרות צפורה ערלת בנה ולמה לא נימה דאתא לדרשה דהכריתה צריך להיות בתלוש בדבר הניקח מיד ליד - שוב ראיתי שמעלתו רמז לעיין בהגהת רש"ש חולין ט"ז ועיינתי שם וראיתי שעמד בזה וכתב דלא אישתמיט בשום דוכתא לאישמעינן דמילה פסול במחובר וגם פריעה תוכיח דנהגו בצפורן עיי"ש - והנה מה שהוכיח ממה דלא אישמיענן דפסול מחובר במילה י"ל דזה אינו כדאי לדחות ילפותא מפורשת בתורה דדברי תורה עניים במק"א ועשירים במק"א ועוד דנלמד סתום מן המפורש דכמו שלמדו בשחיטה מקרא דויקח כ"כ ילפינן במילה מקרא דותקח - ומה שהביא מפריעה י"ל דשאני פרועה דהוא מילתא אחריתא לגמרי והתורה לא כתבה ותקח רק גבי כריתת הערלה כדדכ' ותקח ותכרות אבל גבי הפריעה דהוא מילתא אחריתא וה"ר דלאברהם אבינו לא נאמרה בזה לא גלתה התורה דמחובר פסול בה ע"כ באמת כשר - משא"כ גבי כריתת הערלה דכתיבת ותקח ותכרות באמת מחובר פסול כן נלפע"ד ומה שלא מכרה בשום דוכתא נראה לי עוד טעם לזה כיון דעפ"י המדרש מצוה דוקא באיזמל כמובא בספרים ומצות מילה מקיימין בשמחה על צד היותר טוב לא הוצרך כלל להשמיעני דמחובר פסול כיון דלא שכיח ודו"ק לח

) והנני ידידו דורש שלומו באהבה

- ה' יתרו תרפ"ד לפ"ק פישטיאן יצ"ו

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

סימן ס"ד

ראיתי בבית ועד לחכמים היו"ל ע"י ידידי הרב ר' יוסף שמעון פאללאק בסאטמאר חוברת י"א סי' שנ"א שהגאון מו"ה שמואל לוי וויינבערגער ג"י אבדק"ק סערדאהעלי יצ"ו יצא לדון בדבר חדש דאיסור אמורה לעכו"ם בהשחתת אילן הוי מהתורה עפי"ד הרמב"ם בה' מלכים דאף במונע ומשך המים מאילן הוי מהתו' דזה ל"ה רק גורם כדמוכח מתוס' ורא"ש ביצה כ"ה דכל דבר שאינו נעשה מיד הוי רק גורם ואפ"ה אסור מהתורה א"כ כמו כן אמורה אסורה מהתורה דהוי ג"כ כגורם עכ"ד בקצרה

- הנה כבר אמר החכם אין חדש תחת השמש כבר קדמו בדבר זה הגאון בשו"ת ריב"א סימן נ"ג ממש כל דבריו נמצאו שם ועיי"ש בסוף סימן נ"ב דכתב ג"כ דהיכא דגרמא אסור אף אמורה לעכו"ם אסור דהוי גרמא עיי"ש - אולם מצאתי להגאון בשו"ת בית אפרים יו"ד סימן ס"ב שהאריך להוכיח דאין לאמורה לעכו"ם עם גרמא שייכות זל"ז דאף במקום דגרמא אסור מהתו' אמורה לעכו"ם מותר משום דל"ה גורם בזה דכל מקום שאסרו גרמא היינו במעשה אבל באמורה לעכו"ם ליכא מעשה ע"כ אין בזה מדין גרמא עיי"ש שהאריך הרבה בזה בטעם לשבח - וכן מצאתי בתשורת שי ח"ב ר"ג שכתב בזה"ל אך מ"ש כ"ת דאמורה לגוי לעשות מום בבכור מהתורה אסור דהוי כגורם ליתא כמבואר בנתיבות סימן קפ"ח דאם הגוי אינו פועל בשכר לא חשוב גורם עכ"ל - ומה"ט באמת פסק בס' ערך שי יו"ד סימן קט"ז מכח דברי הרמב"ם הנ"ל דגורם אסור בהשחתת אילן דה"ה פועל גוי אסור דהוי גורם עיי"ש - הרי דגם הערך שי אזיל בשי' הגאון מסד"ה נ"י דנשמע מדברי הרמב"ם דגורם אסור באילן עכ"ז לא דן רק בפועל גוי משום גורם אבל באמורה גרידא הוי פחות מגורם וכשי' הב"א הנ"ל ופלא שלא הזכיר מדברי הב"א כלל וכן הביא בבית יצחק ח"ב חיו"ד סימן קכ"ו דמשמע מפ"ת סימן רצ"ז בשם תשו' חות יאיר דע"י עכו"ם קיל מגרמא עיי"ש שהביא בשם ספר יאושע שרצה ג"כ לומר דבמטיל מום בקדשים דגרמא אסור ה"ה אמורה לעכו"ם אסור מהתו' וכן במהר"מ שיק יו"ד סימן שי"ד דן לומר כן דאי' אמורה במום הוי מהתו' מטעם גרם ועיי"ש שהאריך בדברי הרמב"ם ולא זכר השר שכבר קדמו בזה הבית אפרים וגם במה שחילק בין אמורה לגרם ועיי"ש

- אלא שאני תמה בעיקרא דמילתא שדנו הגאונים הנ"ל מדברי הרמב"ם שהוא מספרי דאף במנע ממנו המים חייב דשמעינן מהדא דאף גרמא אסור - מנין להם זאת דזה מקרי גרמא לא