משנה שכיר חלק א קלח
Mishne Sachir part 1 138 · משנה שכיר חלק א · free full Hebrew text
Open in the reader →אף בעשה מעצמו יהי' אסור מהאי חששא כמו גבי מלאכת שבת - י"ל דה"ט כמו שכתבתי למעלה כיון דאין צריך לו כ"כ לא נחשב בעיניו וכמאן דלא מהני מני' דמי ואז דמי ממש לדין כדי שיעשו שדימה הגר"א ז"ל וכ"ז היכא דלא צוה לו י"ל דלא אחשבי' ודמי לכ"ש אבל אם צוה לו א"כ חזינן דאחשבי' שפיר משתכר הרב' במלאכ' זו וע"כ חמור מדין כדי שיעשו ואסור וזה ברור בעיני בס"ד והם קילורין לעינים בביאור דין נר דסי' רע"ו
- (ו) וכעת נראה לי לומר עוד יותר דאף להנך שי' דסברי דגבי חזרה מותר אף במקום שעשה מדעת ישראל מ"מ אין מזה ראי' להך דמנעלים דיהי' שרי ג"כ אף בעשה מדעת הישראל דהם לא התירו אלא דוקא בחזר' אבל לא בשאר דוכתא ומטעם שאומר בס"ד - והוא דכבר כתבתי בכונת המג"א שכתב גבי מנעלים דכיון דהי' ראוי בלאו"ה לא חשיב הנא' כ"כ דאין הכונה דע"י דראוי להשתמש זולת התיקון לא חשוב התיקון שעשה בו יותר הנא' גמור' דז"א דהא אנו רואין דניתוסף בו הנאה טובא ע"י התיקון החדש שנעשה בו רק דאנו אומדין דעתו דלא ניחא לי' בתיקון זה ולא מחשבו למידי והוי עליו כדבר שא"מ וע"כ מותר להשתמש בו ועפי"ז העליתי דזה דוקא בעשה העכו"ם מדעת עצמו משא"כ כשישראל מצוהו חזינן דאחשבי' באמת אסור ליהנות ממנו אבל כ"ז די"ל דלא אחשבי' להנא' זו שפיר מותר התוספות שניתוסף ע"י תיקון העכו"ם - ועפי"ז נראה לומר דעד כאן לא מגלה לן הציווי שלו חשיבותו של הנא' הניתוסף רק גבי מנעלים או גבי נר דסימן רע"ו דאם צוה לעכו"ם להחליק ולשפשף המנעלים דלולי שרוצה בהנא' זו למה צוה אותו על כך או גבי נר דלולי דצריך לו עוד נר למה צוה להדליק לו וע"כ דרוצה בכך ע"כ באמת חשוב הנאה ואסור - אבל גבי חזרה בשבת ע"י גוי י"ל דמותר אף בשצוה לעכו"ם להחזיר מהטעם כיון דראוי לאכיל' בלא זה לא חשוב הנאה ואי דא"כ למה צוה להחזיר י"ל דלא משום הצמיקה יתירה כיון להחזיר ורק שלא יצטנן ולהחזיק חומו הוא מכוין ולא לתוספות הנאה שיהי' לו ע"י שיצטמק יותר ורק מצב הקודם רוצה להחזיק דזה לא חשיב הנאה דהוי רק כהברחת ארי דקיי"ל דלא חשוב הנאה אבל לא חישב כלל הנאה דצמיקה נמצא דלא נהנה כלל ממעשה העכו"ם ע"כ מותר אף בשעשה הגוי מדעתו - וכ"ז גבי חזרה די"ל דכונת צוואתו לא הי' בשביל תוספות הנאה רק משום להחזיק מצב הקודם ע"כ באמת מותר בכל ענין - אבל גבי מנעלים או נר דשם לא שייך לומר כן ע"כ משום הנאה הנוספת הוא מצוה ע"כ באמת אסור אם הי' עושה עפ"י ציווי ישראל כן נראה לפע"ד צה
) נמצא לפי"ז אם כי מרן התניא וסייעתו התירו גבי חזרה אף בשעשה עפ"י דעת ישראל אין מזה ראי' לגבי מנעלים ושאר דבר ומטעם שכ' ושלא כדברי הבעל תשורת שי - ונראה לי דזה גרם לו להגאון הנ"ל לומר כדבריו משום דפירש את דברי המג"א במה שכתב כיון דראוי בלאו"ה היינו דע"י סברא זו לא חשוב הנאה ע"כ כתב דאין חילוק בין אם צוה או לא צוה אבל באמת אין הפשט במג"א כן רק כיון דאין צורך בו ולא חשוב הנאה כ"כ אמרינן דלא ניחא לי' ואין מכוין עליו והוי דבר שא"מ וכ"ז בלא צוה אבל בשצוה חזינן דאחשבי' ומכוון עליו ובאופן זה באמת אסור כן נ' בביאור דכרי רבינו מג"א וזה ברור בעיני בס"ד
- (ז) ונראה בס"ד ראי' ברורה לדברי דאין הפשט כדברי המג"א כמו שכתב הבעל תשורת שי ז"ל דע"י סברא דהי' ראוי בלאו"ה לא חשוב הנאה כלל ולא אהני מעשה נכרי ורק כמו שכתבתי דהכונה דאינו מכוין עליו כיון דלא צריך לי' כ"כ - והוא דלכאו' קושיא אלימתא על המג"א דהתיר המנעלים ע"י סברא הנ"ל כיון דהי' ראוי בלאו"ה לא אהני לי' מעשה הנכרי והביא ראי' מדין חזרה דסימן רנ"ג ונראה כאלו סברא זו היא חידשה הלא סבר' זו כבר מחודשת ועומדת מימי רבותינו בעלי התוספות והיא כתובה בתוס' שבת קכ"ד בשם ר"ת גבי מילא מים מרשות היחוד לרשות הרבים לבהמתו אסור וכתב הר"ת דדוקא לבהמתו אבל לישראל עצמו כיון דהי' יכול לשתות המים אף בלי מעשה הנכרי שהי' יכול לילך לבור לא חשוב הנאה ולא אהני מעשיו ע"כ מותר לישראל לשתותו וכן כתבה הבעל המאיר שם בשם חכמי נרבונה והיא ממש סברת המג"א שכתב דכיון דראוי לשמש בלא זה לא אהני מעשיו ולא חשוב הנא' א"כ אין חדש תחת השמש ואמאי לא הזכיר כלל מר"ת הנ"ל צו) ועוד יותר יגדל הפליאה הלא באמת לא קיי"ל כר"ת בסברתו הזה רק כר"י שם בתוספות דפליג על הרבינו תם וכן הרשב"א והר"ן כתבו דעל כרחך נהנ' ממעשי הנכרי דהא לא הלך לבור ע"כ אסור ועיין ב"י וש"ע שכ"ה דהכי קיי"ל להלכה והרמ"א כתב בד"מ ובהג"ה יען שאין לנו רה"ר אנו סומכין על ר"ת אבל להלכה גם הוא מודה שלא קיי"ל כר"ת א"כ יגדל התימא למה פה סמך הגר"א או המג"א על סברא זו שהיא באמת סברת ר"ת הנ"ל - ועל כרחך כדברינו הנ"ל דאין הכונה דלא חשוב הנאה דשפיר הוא נהנה ממלאכתו רק דאנו אומדין דעתו דלא ניחא לי' בהנאה זו כיון דאין צורך בו אל השימוש וכמו דאמרינן בעלמא דאיסורא לא ניחא לי' דליקני כיון דאמת כבר הי' ראוי לשימוש מערב שבת ועכשיו שתיקנו הגוי ביותר בשבת אמרינן דלא כל קהימני' לאסרו בתיקון שלו ואמרינן דלא ניחא לי' בתיקון זה ועיין במג"א בשם א"ז כה"ג ובהגהת ר"ב פרענקעל ז"ל על הטו"ז סוס' רנ"ג כה"ג ע"כ מותר המנעל וכ"ז בלא צוה אבל היכא דחזינן דרוצה בהנאה זו באמת אסור כמו גבי מים דכיון דבאמת לא הלך לבור גילה דעתו דרוצה בהנאה זו וכמו שכ' הר"ן וזה ברור והיא ראי' גדולה לדברינו הנ"ל וגם עיין בבעל המאור בפ' כל כתבי וכן בשלטי הגבורים שם שכ' בפירוש דאף לר"ת דהתיר ע"י סברא דהי' ראי' בלאו"ה ולא אהני מעשיו דוקא דעשה הגוי מדעת עצמו אבל בעשה מדעת וע"י ציווי ישראל אסור עיי"ש וא"כ פשיטא דאף באם נימא דברי מג"א כפשוטו והוי לי' ממש סברת ר"ת מ"מ בצוואתו אין סבר' להתיר ועפ"י האמור ברור דהיכא דצוה ישראל לגוי להשחיר מנעלים בשבת דאסור בכדי שיעשו וכפסק התפא"י והחיי"א ודלא כבעל תשורת שי וכל תשובתו שם נפלאת בעיני ודו"ק
- ויען כי כבר ארכו הדברים אסתגר בזה ואשאר בזה ידידו דו"ש באהבה ה' יזכהו ללמוד מתוך נחת והרחבת הדעת דקדושה - פ"ק בוסערמין יצ"ו