משנה שכיר חלק א קלה

נמי דעת הגאון בנתיב חיים שם על המג"א הנ"ל דבכביסה לא שייך סברת המג"א הנ"ל שכתב שם הנת"ח בזה"ל וה"ה כלי פשתן שנתן הנכרי תחת המכבש בשבת שרי דהא יכול ללובשו בלא זה עכ"ל ולמה נקט דוקא חידושו בכבישה ולא בכביסה דהוא כולל טפי אף שאר בגדים וכבישה ל"ה רק בכלי פשתן אלא ודאי משום דכביסה דהוא עיקר גדול בנקיות לא שייך סברא הנ"ל ורק בכבישה דהוא באמת רק משום תוספות הדור ע"כ דמי להא דמנעל כן נר"ל בכונת דבריו והיא אמת וברור לפע"ד וא"כ לפי"ז לק"מ קושייתו

ודו"ק

- (ב) הא חדא ועוד קאמינא אפילו יהיבנא לי סברתו דגם בכביסה הי' שייך סברת דהי' ראוי בנאו"ה (מה שאינו כן אליבא דאמת מטעם שביארתי לעיל) אפ"ה נראה לי דלא בכל מקים שרינן מכח סברא הנ"ל ולא בכל מקים אומרים דלא חשוב הנאה מכח דהי' יכול ליהנות ממנו אף בלא זה דע"כ לא כתב המג"א דהיכ' דהיא ראוי בלא זה ל"ה התוספות תיקון הנאה רק שם גבי מנעלים דגוי החליקו מעצמו בלי ציווי ישראל אמרינן דלישראל לא הי' צריך רק מנעל הראוי ללבישה ומה שעשה הגוי תוספות תיקון בו אמדינן דעתו דלא ניחא לי' בתיקון זה כיון דיש בו איסור שבת ודמי למאי דאמרינן בעלמא איסורא לא ניחא לי דליקנא והוו לגבי תיקון זה כדבר שאינו מתכוון ואם כי הוא פס"ר עיין מג"א סימן רנ"ג ס"ק מ"א דפ"ר גבי עכו"ם שרי עיי"ש - וכן גבי חזרה בפירוש כתב הפרמ"ג בשם לבוש דהא דאם החזירה העכו"ם מיתר מיירי דעכו"ם עשה כן מדעת עצמו עיי"ש ע"כ מותר מכח סברא דכיון דהי' ראוי בלאו"ה נ"ח הנאה וכמו שהסברתי הדברים דהוי לגבי הנאה זו כדבר שא"מ וכ"ז באם העכו"ם עושה מעצמו משא"כ אם הוא מצוה לעכו"ם שיעשה תוספות הידור זו מה בכך דהי' ראוי ללבוש אף בלי תוספות מעשה זו מ"מ כיון דהוא רוצה בכך ומחשבו להנאה מהכ"ת יהי' חשוב כלא מתהנה הא חזינן דרוצה להנות בו דהא מצוהו על כך ומה בינה לבין הנאת עיקר מלאכ' כיון דהוא רוצ' בתוספות הנאה זו ומחשבו להנאה שפיר חשיב הנאה ומלאכה ואסיר ליהנות ממנה כמו בשאר מלאכות שבת דאיתעביד באיסור אמורה דנכרי

- וא"כ ממילא שם בתוס' דהישראל נתן לנכרי לכבוס הבגדים חזינן דחשבו להנאה ומיירי בסתם בלא קציצה ובלא קבלנות דאל"כ בלאו"ה מותר וא"כ פשיטא דאסור ולק"מ על המג"א מתוס' ישנים ל דהמג"א מיירי בלא ציוה לו ע"כ מותר מכח סברא הנ"ל ותוס' מיירי בציוה לו לעשות ואז לא מועיל סברה הנ"ל שלא לחשבו להנאה כיון דהוא שפיר מחשבו להנאה ומה גם במלאכת שבת דבמלאכת מחשבת תלה רחמנא וזה סברא אמיתית לפע"ד - ויצא מזה לנו לדינא דהיכה דישראל מצוה לנכרי שיעשה לו איזה מלאכה שהוא רק לתוספות תיקון ג"כ אסור ולא מהני לן מידי מה שהי' ראוי' ליהנות ממנו אף בלא זה התיקון כיון דהוא מצוהו על כך ע"כ דמחשבו למלאכה ע"כ אסור ליהנות ממנו כמו שאר מלאכה דעשה הגוי בשביל ישראל דאסור לישראל - וממילא עפי"ז מוכרח לומר הא דהתיר בנתיב חיים הנ"ל בכלי פשטן שנתן הנכרי תחת המכבש בשבת דשרי משום דהי' ראוי' ללביש' בלא זה, זה דוקא בעשה הגוי בעצמו אבל אם מצוהו על כך באמת גם זה אסור ודו"ק כי הוא הלכתא רבתא לשבתא, כן נראה

לפע"ד

- (ג) וראיתי למי שגדול בחכמה בספר תשורת שי ח"ב סימן קנ"ב שכתב להיפך דברינו ודעתו שם דכל דבר שהוא ראוי בנאו עשיית העכו"ם אם כי ע"י מעשה העכו"ם ניתוסף הנאה מ"מ כיון דע"י מה שהי' ראוי בלא זה לא חשוב הנאה ממילא אין נפ"מ בין אם הי' נעשה ע"י ציווי ישראל או מדעת עצמו ולעולם מיתר עי"ש שכתב דמה שהתיר המג"א במעלים שהחליקו הגוי בשבת מיירי ג"כ בשמה ישראל להחליקם ולתקנם בשבת אפ"ה מותר מה"ט גופא כיון דראוי בלא זה לא חשוב הנאה כלל וכן התיר שם מה"ט בשנתן ישראל מנעלים לגוי להשחירם אם דאסור לצוות לו לעשות כן ואפי' אם עושה הגוי מעצמי צריך למחות בידו אעפי"כ בשעבר ונתן בדיעבד מותרין לנעלם וסמך עצמו על דברי המג"א הנ"ל וכפי פירושו את דברי המג"א דמיירי אפילו באם צוה לו להחליקם בשבת שרי מה"ט הנ"ל דלא חשיב הנאה כיון דראוי בלא זה וסיים התירו בזה"ל וע"כ בלאו"ה הכי הוא דהא מה דאסרינן לפעמים בכדי שיעשו משום דלא יהנה ישראל וכאן דלא חשוב הנאה כ"כ כיון דבלאו"ה הי' ראוי ליהנות בו ממילא לא שנ"א בין נעשה ע"י ציואת ישראל או לא עכ"ד הגאון ז"ל

- ואחרי המחילה מכבוד הדר גאונו איני מבין דבריו ואינני יורד לסוף דעתו כלל כיון דהוא בעצמו כתב דאסור לציות לגוי להשחיר המנעלי' בשבת וגם עוד מחיוב למחות ב' איך כתב אעפי"כ דאם השחיר מותר להשתמש בו דכיון דמיתר להשתמש בו בודאי לא ימחה ואדרבא עוד יש לחיש שיצוה לכתחלה להשחיר ובהדיא מוכח בר רמב"ם פ"ו דשבת ה"ח דהא בהא תליא דהיכא דאסור לומר לגוי לעשות לו איזה מלאכה בשבת אם עשה הנכרי בשבילו אפילו מדעת עצמו אסור ליהנות ממנו בכדי שיעשו כדי שלא ישתכר במלאכתו דאם יהנה ממנו יש לחוש שיצוה לו לכתחלה אבל אם אסרינן לו בכדי שיעשו אז אין לחיש לזה כיון דבלאו"ה אין לו הנאה ממנו כלום - וז"ל הרמב"ם שם ולא אסרו בנ"מ שימתין בכדי שיעשו אלא מפני דבר זה שא"ת יהי' מותר מיד שמא יאמר בעכו"ם לעשות לו וימצא הדבר מוכן מיד וכיון דאסרו עד שימתין בכדי שיעשו לא יאמר לעכו"ם לעשות לו שהרי אינו משתכר כלים מפני שהוא מתעכב לערב בכדי שיעשו דבר זה שנעשה בשבת עכ"ל וכן איתא ברמ"א בריש סימן רע"ו עכו"ם שעשה בבית ישראל מדעתו אין הישראל צריך לצאת ועיין שם במג"א דצריך למחות בו וגם דאסור להשתמש לאורו עיין שם - הרי בפירוש דהיכא דצריך למחות אסור להשתמש בו בדיעבד - וכן כתבו תוס' ורשב"א בשבת קכ"ב דה"ט דאסרינן מלאכת גוי שעשה בשביל ישראל אעפ"י דקיי"ל כר"מ דהמבשל בשבת בשוגג יאכל משום דשם מידע ידוע דאסור לעשות לכתחלה אבל במלאכת הנעשית ע"י גוי אי שרית לי' בדיעבד אתי למימר לי' דמלאכות הנעשית ע"י גוי קילי ואע"ג דאי אמר לי' נמי ליכא איסורא דאו' לאו גזר' לגזר' היא דכולה חדא גזר' היא עכ"ד - וכן כתב הר"ן שם דה"ט דמחמרינן טפי במלאכת נכרי ממלאכת ישראל דבמלאכת ישראל בשוגג ליכא למיגזר