משנה שכיר חלק א קלד

ג"כ קושיית הטעה"מ בה' לולב שהק' קו' גדולה והניחה בצ"ע - על הא דמבואר שם בסוגיא דמעל ע"י התקיעה שתקע וק' לפי"מ דמבואר בסוכה מ"ב דבמצא עולת העוף בין האגפיים וסבר דחטאת הוא ואיכא באכילתו מצוה ואכלו ואח"כ נתוודע לו שהי' עולה לא מעל כיון דהי' טעה בדבר מצוה וא"כ גם כאן למה מעל כיון דהוי נמי טעה בדבר מצוה ועיי"ש שהניחה בצ"ע - ולדידי' א"ש בס"ד כיון דמיירי שידע עכ"פ שהוא אסור אף דלא ידע מגודל האיסור באיכות שהוא בלאו מ"מ ידע משום אי' הקדש דאיכא עלה שוב ל"ה בכלל טעה דהוי לי' למידק טפי ולא דמי לשאר טעה דלא ידע כלל מאיסור אגב בהילות המצוה משא"כ הכא דשפיר ידע עכ"פ מאי' ל"ה בכלל טעה ע"כ שפיר חייב ולק"מ ודו"ק עכ"ד בקונטרסי הנ"ל שנשאר בזכרוני

- עכ"פ העליתי דבר חדש דמשכחת להיות שוגג לאיסור מעילה אף אם זכר את הקדש והיינו דלא ידע אותו בלאו ורק סבר דהוא בעשה וכנ"ל - א"כ לפי"ז שפיר מתורץ קו' הנ"ל די"ל דגם מתני' דכריתות הנ"ל מיירי באופן זה דידע מאיסור הקדש ורק דלא ידע שהוא בלאו וא"כ לגבי טומאת קדש שצריך רק לזכור שהוא קדש סגי במה שידע שהוא קדש ולגבי מעילה שצריך להיות שוגג שפיר הוא שוגג כיון דלא ידע מלאו וא"ש ודו"ק צג

) עוד י"ל בישוב קו' הנ"ל עפי"מ שמצאתי במל"מ ריש פ"ב דשגגות שהעלה מילתא חדתא וכתב אף דפליגי בפרק כלל גדול איך הוא נקרא שוגג מ"מ אם הוא שיגג בשיעור לכ"ע הוי שוגג אפילו לר"ל דמחמיר בכולן ולדידי' צריך שישגוג בלאו וכרת מ"מ היכא דהוא שוגג בשיעור היינו דסובר דכזית גדול הוא חייב וכזית בינינו הוא פחות מכשיעור שפיר מהני גם לר"ל דכיון דהוא סובר דהוא ח"ש ובח"ש ליכא רק איסור גרידא א"כ שפיר הוא שוגג בלאו וכרת וע"כ מהני לכ"ע עיי"ש - א"כ לפי"ז י"ל דמיירי משנתינו דהי' שוגג בשיעור של מעילה אבל שפיר ידע דהוא קדש ע"כ שפיר הוא חייב משום טומאת קדש כיון דהי' זכר את הקדש ואעפ"כ הי' שיגג לגבי מעילה כיון דלא ידע שיעורו וא"ש מאד ודו"ק

- אולם אני מצאתי בירושלמי דתרומות פ"ו שלא כדברי רבינו המל"מ ובהדיא מפורש שם דשוגג בשיעור ל"ה שוגג דקאמר שם פורש אני מכזית ואינו פורש מחצי זית עשה כאוכל חצי זית כשוגג וחצי זית במזיד ופטור מקרבן דל"ה שב מידיעתו לכ"ע עיי"ש וכעת אינו לפני ודברי הירושלמי הללו היו בהעלם עין מרבינו הנ"ל ופלא דכל רז לא אניס לי' וכאן לא שפזתו עינו וכבר כתבתי בגליון הרמב"ם שלי על המל"מ הנ"ל וציינתי על הירושלמי הנ"ל וצ"ע עליו ודו"ק

- והנה אחר כתבי כ"ז ראיתי ספר שו"ת לבושי מרדכי להגאון מופ"ה מו"ה מרדכי ליב שליט"א אבדק"ק מחד במהד"ת חא"ח סי' קל"ד שידידי הרב הה"ג מו"ה משה סופר שליט"א מו"ץ דק"ק ערלוי יע"א הציע קו' זו משמי אל הגאון הנ"ל והשיב ע"ז כמה תירוצים וחד מנהון דטעה בשיעור ועפי"ד הש"ס דכריתות כ"ג ולא הזכיר מדברי מל"מ הנ"ל - אבל כבר הבאתי בשמא דירושלמי בתרומות דשוגג בשיעור ל"ה שוגג - ומה שהביא שם הגאון שליט"א את דברי הצל"ח שכתב דהמעילה בא משעת לעיסא עיין בסימן דלעיל מה שהעירותי עליו שוב עיינתי בדברי הגאון מו"ה בונם ז"ל בתוס' רעק"א במתני' דכריתות שרמז עליו הגאון הנ"ל שם בתשובה ראיתי שגם הוא הרגיש בכעין זה עיי"ש ודו"ק

) - ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

סימן ס"ב

שוכ"ט אל כבוד אהובי, הרב המופלג בתורה החו"ש כש"ת מו"ה חיים אורי פר"מ נ"י שו"ב מומחא דעירנו פק"ק בוסערמין יצ"ו

אחדש"ה הנני להשיבו בעזה"י על מה שהקשה כ"מ נ"י על מרן המג"א בסי' רנ"ב סקי"ג שכ' דאם המנעל כבר הי' מתוקן מערב שבת רק שתיקנו והחליקו בשבת שרי דהא הי' יכול ללובשו בלאו"ה והביא ראי' מסי' רנ"ג גבי החזרה דאם החזירו גוי מותר אף במצטמק ויפה לו כיון שכבר הי' ראוי' לו לאכול מתחלה ולא מתהני ממעשיו וכמו כן הכא כיון שכבר הי' ראוי' ללובשו אף בלי החליקה לא חשוב מעשה שבת בזה שתיקנו גוי ביותר עכ"ד המג"א - וע"ז התפלא כבודו מדברי תוספות ישנים בשבת י"ח שכתבו דאם הביא הגוי הכלים שכיבס בשבת אסור לישראל ללובשו כמו בנר שהדליק לישראל עיי"ש - והקשה כ"מ נ"י הא הכלים הללו היו ראוים ללבוש אף בלי הכביסה א"כ שוב לא חשיב הנאה ואמאי אסור לו ללבוש בשבת כמו במנעל שהתיר המג"א מה"ט ללבוש בשבת עכתו"ד קושייתו

- הנה תיכף בתחלת עיוני עלה במחשבה לפני לא כמו שדימה מעכ"ת נ"י שענין כביסה דמי להא דמג"א גבי מנעל ולבבי לא כן ידמה דדברי המג"א אמורים במנעל שנגמר מע"ש מכל וכל וראוי ללבישה בלי בוז וקלון ולצאת בו לשוק ורק החליקה בו הוא לתוספות הידור עיין שם בפרמ"ג וכן היא הראי' שהביא המג"א מדיני החזרה שהמאכל ראוי לאכול ולהעלות על שלחן מלכים ורק הצמיקה בו היא תוספות טעם ע"כ התוספות שבו לא חשוב הנאה כיון שהי' ראוי בלאו"ה אבל מאן לימא לן שהכביסה בבגדים מטונפים חשוב רק תוס' הנאה ר"ל תוספות תיקון ולא עיקר תיקון והדבר פשיטא לי דלא כן היא ורק עיקר גדול הוא ולא תוספות בעלמא צד) עד שאין שייך לומר בו שהי' ראוי בלאו הכביסה עיין פסחים סו"פ ע"פ שחשבו בין השלשה שחייהן אינן חיין מי שאין לו אלא חלוק אחד וכן במו"ק דף י"ד ובש"ע סי' תקל"ד דמי שאין לו אלא חלוק א' מותר לכובסו בחוה"מ וכן עיין בנדרים דף פ"א מימרא דשמואל ערבוביתא דמאני מתיא לידי שעמומיתא ועיי"ש בר"ן שכתב כשיש בבגדיו ערבובית של זוהמא שאינו מכבסן תמיד ולובשן כשהם מזוהמין מביאו לידי שעמום ותמהון לב עכ"ל - מכ"ז חזינן עד כמה הוא עיקר גדול בין החיים לילך בבגדים נקיים ומכובסים א"כ פשיטא דלא שייך לומר בו דהי' ראוי ללבישה אף בלי הכביסה ולא יחשב הכביסה להנאה וזה פשוט וברור בעיני כביעותא בכיתחא - ונראה לי דכן