משנה שכיר חלק א קלג

שהבאתי וא"כ שפיר הוי דר"א עכ"ד בתשובתי הנ"ל - ועפ"י האמור ג"כ לא קשה קו' הנ"ל די"ל דמתני' דיש אוכל מיירי מנותר שהי' בן שנתו ע"כ גם חי הוי דר"א ומיירי שאכלו באמת חי ולק"מ ודו"ק

- ובמה שהעליתי בפנים דבקדושת הגוף תלוי הכל בהאוכל שיהי' לו הנאה של שו"פ - גם הגאון מטאלטשווע העלה כן בתשובתו אלי וז"ל - ועיקר לדעתי כך הוא דהכל תלוי באדם זה שנהנה ממנו שהוא יהנה בשו"פ דכיון שאכל בשר קדש זה מרויח עי"ז ש"פ וכמו שמצינו הנאה המביא לידי אכילה כפרש"י ז"ל בפסחים כ"א ע"ב שלוקח בדמים דבר מאכל ה"נ להיפך האכילה הביאו לידי הנאה שהשביע בטנו מהקדש בש"פ וגס הרויח שלא יצטרך לאכל מאכל אחר לקנות בש"פ ולכן הדין באכל אכילה גסא פטור כמ"ש תוס' במעילה ד' י"ט ונמצא דחיובא במעילה לאו משום דהפסיד להקדש דהרי לא שוה כלום אלא חיובו משום דנהנה גופו מהקדש בשיעור ששוה לו פרוטה - ומ"ש רש"י בכריתות כ"ג משום דאם עלה לא ירד היינו משום דאי אמרינן א"ע ירד אז יצאו מקדושתן כמו דאמרינן בריש מעילה לרבה דמסיק הש"ס דלדידי' דס"ל א"ע ירד ליכא מעילה מדאורייתא משום דיצאו מקדושתן וכמו שכתב רשיי ז"ל שם וכ"ז בקדשי מזבח אבל בקדושת דמים הוי כל החיוב משום דהפסיד להקדש ולכן כשא"ל שיווי דמים פטור וזה כונת תוספות ישנים בכריתות ד' י"ג דמחלק בין האי דפסחים ד' כ"ט לבין האי דמתני' דשם מיירי בקדושת דמים וכאן בקדושת הגוף וכן לפע"ד בירור הענין עכ"ל בתשובתו אלי - וב"ה שכונתי לדעתו הגדולה וגם בהראי' מריש מעילה הרגשתי וביארתי הדברים עוד יותר היטב וכמו שכתבתי בפנים בעזה"י ודין ברורה דהך מילתא ודו"ק

- סימן ס"א

הנה במתני' דיש אוכל כריתות י"ג ע"ב דחייב באכילה אחת די חטאות ואשם א' הקשיתי קו' נאה עוד בימי בחרותי דהנה בשבועות כ"ד מוקי לה הש"ס דהך מתני' אתיא כרבי אליעזר דסובר נשיא מביא חטאת קבועה עיי"ש - וע"ז ק' לי דהנה מבואר בריש פרק ב' דשבועות דר' אליעזר סובר דאינו חייב משום טומאת מקדש וקדשיו אלא בהעלם טומאה וזכר את הקדש ובדף י"ט שם מבואר דאם הי' העלם זה וזה בידו פטור ועיי"ש - והשתא הכא במשנה הנ"ל דחשב קרבן אשם מעילה א"כ ע"כ מיירי דלא ידע את הקדש דבמזיד ליכא מעילה א"כ העלם קדש בידו וא"כ איך חייב לר"א קרבן משום טמא שאכל את הקדש ואף אם תימא דמיירי דהיתה גם העלם טומאה בידו הא גם העלם קדש איכא כיון דמייר במעילה א"כ הוי העלם זה וזה דפטור לר"א וא"כ ממ"נ ליתא לחד קרבן או דנפל קרבן דטומאת קדש או קרבן אשם דמעילה וצ"ע - והנה אחרי מופלג מצאתי בבית יצחק להגאון מלבוב ז"ל בח"ב יו"ד בסוף הספר שהק' קו' זו והניחה בצע"ג עיי"ש ושמחתי להיות בן גילו בהערה זו

- והנה בחורף דשנת תרס"ז נזדמנתי בפונדק אחד בק"ק דאראג אצל הרב דשם נ"י עם הרב הגאון הגדול מו"ה יודא גרינפעלד ז"ל אבדק"ק סעמיהאל והקשיתי לו קו' הנ"ל והשיב לי שאולי לר"א כמו שנשיא חלוק משאר העם בקרבן דהוא מביא חטאת קבועה כמו כן נאמר שחלוק גם בזאת שהוא מביא לעולם קרבן אף בהעלם מקדש וקדש כן אמר לי אז מס' דנפשי' בלי ראי' מוכרחת לזה - והאמת אגיד שלא נכנסו דבריו באזני דמנא לן להעלות חידוש דין כזאת בלי ראי' מש"ס - אמנם כשבאתי לביתי ועיינתי בזה מצאתי מקום לדבריו ז"ל מדברי תוס' שבועות דף י"ט ע"א שפלפלו שם בהא דר"א דסובר דבהעלם זה וזה פטור מקרבן טומאת מקדש וקדשיו היינו דוקא מקרבן עולה ויורד אבל חטאת מביא כיון דילפינן מע"ז ואח"כ דחו זאת משום דדבר שהי' בכלל ויצא מן הכלל לידון בדבר החדש בקרבן עולה ויורד שוב א"א יכול להחזירה וא"כ פטור מכל וכל עיי"ש - והשתא לפי"ז תינח גבי שאר העם אבל בנשיא דמביא חטאת קבועה א"כ הוא לא יצא מן הכלל א"כ שפיר חייב קרבן בכל אופן כמו שרצו תוס' לומר אף בהעלם זה וזה דדמי לע"ז וא"כ צדקו דברי הגאון הנ"ל דנשיא גם בזה הוא חלוק משאר העם דמביא גם בהעלם זה וזה והוא דבר אמת ורוח ה' דיבר בו אף דהוא לא כיון לזה מ"מ דבריו שרירין וקיימין ויש להם שורש מדברי תוס' הנ"ל ואח"כ דברתי אתו פא"פ מזה ונהנה מאד וצוה עלי לכתוב זאת בספר משמו ומשמי לזכרון ודו"ק צב

) והנה אני אמרתי לתרץ קו' הנ"ל עפי"מ שהעליתי בקונטרסי לסוגיא דמצות לל"נ (חבל לי על קונטרס הנ"ל דשם ביארתי סוגיא זו באריכות וקצרות כל מה שנוגע לדין זה והי' קונטרס גדול ובשנת תרע"ב בהיותי בק"ק פאפא יע"א מסרתי קונטרס הנ"ל ליד הגביר החריף מו"ה אברהם באדאנצקי ז"ל ונאבד בידו וחבל על דאבדין) א קו' התוס' שהקשו איך קאמר הש"ס דבשופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא יצא כיון דמיירי בשוגג איך שייך לומר לא יתקע כיון דלא ידע משום איסור עיי"ש שתירצו דמיירי לצדדים ואני אמרתי בישוב קו' התוס' עפי"ד תוס' שבת ד' ס"ט ושבועות כ"ו שכתבו דלאביי משכחת שבועת ביטוי לשעבר באופן דידע דיש איסור בשבועת שוא רק לא ידע דהוא בלאו רק סבר דהוא בעשה ומשום דלא ידע מלאו שבו חשוב לי' שוגג ומביא קרבן עיי"ש - ונשמע מדבריהם דהיכא דבעי להיות שוגג לא צריך דוקא שיחשוב שהוא מותר לגמרי רק אפילו יודע דיש איסור בדבר רק דלא ידע איסורו ועונשו האמת ג"כ חשוב שוגג דהא לאביי כתבו זאת דהוא סובר דאין חילוק בין שוגג דשבועת ביטוי לשוגג דכל התורה כולה כמו שיראה המעיין שם בסוגיא דשבת ושבועות - וממילא דעפ"י האמור שפיר מתורץ קו' התוס' הנ"ל די"ל דמיירי דשפיר ידע דהוא הקדש והקדש אסור בהנאה ורק דלא ידע שהוא בלאו וסבר דהוא באי' עשה כמו שלמים דל"ה רק באיסור גרידא מהתורה כמבואר בתוס' נדרים ד' יו"ד ועוד בתוס' מעילה עיי"ש וחשב הוא דכמו כן הוא בעולה וא"כ שפיר קאמר שופר של עולה לא יתקע כיון דעכ"פ ידע דיש בו איסור ואפ"ה אם תקע מעל כיון דלא ידע מאיסורו האמת חשוב שוגג ושפיר מעל ומתורץ היטב קו' התוס' - והכל מוקמי בחדא יחתא ולא צריך לאוקמי לצדדים ודו"ק - ועפי"ז מצאתי ידי לתרץ גב