משנה שכיר חלק א קלא

מדברי הר"ן דשם וכעת אין ספר הנ"ל תח"י לידע מקומו וגם על מה אמר סברא הנ"ל ורק סברא הנ"ל נשאר רשום בזכרוני) ועפי"ז לק"מ קו' הר הכרמל שהקשה מטעם כמ"ש דדוקא בדבר שצריך שיעור שיהי' בגוש א' אז שייך לפסול מטעם כמ"ש וכנ"ל משא"כ היכא דהשיעור מהני אף אם הוא כתית לפרורין דקין אז לא מזיק לן כלל במה שאתה מחשבו לכתית כעפר רק דצריך להיות בו כ"כ שתוכל לצרף בו כזית או כגרוגרת לשיעור שחייב בו ואז אף שהוא כתית כעפר הוא חייב ודמי להא דאמרינן בסו"פ כיסוי הדם גבי מכסין בעפר עיר הנדחת דלא פסול משום כמ"ש משום דאדרבא דכל כמה שהוא מכתת מעלי טפי לכיסוי עיי"ש וה"ה למידי דלא צריך להיות גוש א' לא איכפת לן במה שהוא נדמה לכתית וא"כ ל"ק קו' הר הכרמל כיון דכאן הוי שיעור אכילה והוצאת שבת כזית וכרוגרת דג"כ לא בעי שיהי' בגוש א' ע"כ לא מזיק כלל במה שנדמה לעפר מ"מ יש בו שיער האכילה ושיעור של ההוצאה וא"ש וז"פ וברור ולק"מ - ובזה מסולק נמי קו' הפר"ח באבה"ע סימן קכ"ד שהקשה אש"ס דמנחות ק"ב ע"ב דפריך הש"ס לר"מ דסובר כל העומד לשרוף כש"ד נותר ופיגול אמאי מטמאין טו"א והקשה הפר"ח דגם לרבנן דלית להו כל העומד לשרוף כש"ד אבל כתותי מ"ש שפיר אית להו א"כ גם לדידהו קשה איך יטמא טו"א דבעי שיעור ביצה וליתא כיון דכתיתי מכתת שיעורא עיי"ש שנכנס בפרצה דחוקה לתרץ - אבל בדברינו הנ"ל מיושב מאד דגם כביצה דטו"א לא צריך שיהי' גוש א' ע"כ לא מזיק כלל במה שנדמה לכתית כעפר כיון דעכ"פ שיעור ביצה יש בו וא"ש ודו"ק צא

) עכ"פ קו' ההר הכרמל לא קשה על משנתינו אבל משום כל העומד לשרוף דמחשבין כמאן דליתא בעולם שפיר קשה למה יחייב משום כל הני איסורין הא כש"ד וליתא בעולם ולא אכל מידי - ואין לתרץ כמו שתי' הש"ס שם במנחות משום חיבת הקדש דהא הרמב"ם פסק דחיבת הקדש הוי רק מדרבנן ובשביל דרבנן איך יחייב קרבן - אמנם נראה דהא בירכא והקו' מעיקרא ליתא משום דנראה בסברה דגבי אכילה אם אכל דברים שטעונין שריפה ליכא כלל לדון משום דכל העומד לשרוף וכש"ד ולא אכל מידי דהא חיך אוכל יטעם לו הוא אכל ושבע ואיך אפשר לומר דלא אכל ולא טעם מידי הוא מילא כריסו מהם ואתה רוצה לחשבו כבלא כלום וזה ודאי נגד הסברא ודוקא לגבי מצוה או טומאה וטהרה יש לדון משם כשרוף דמי אבל לא לענין אכילה וזה ברור בסברא - ולרווחא דמילתא אביא ראי' ממה דקיי"ל דכל המתעסקין פטורין חוץ מחלבים ועריות שכן נהנה הרי דאף כל המתעסק לא חשוב מעשה אעפי"כ היכא דנהנה שפיר חשוב מעשה כ"כ נראה לי לחלק בהך דכשרוף דמי דהיכא דהוא נהנה ל"א כש"ד - וכן משמע בר"ה כ"ח גבי כפאו ואכל מצה יצא פשיטא הני הך מהו דתימא התם אכול מצה אמר רחמנא והא אכל ונהנה אלמא אף דהיתה האכילה ע"י כפיי' אפ"ה כיון דנהנה חשוב אכילה א"כ כ"כ הכא כיון דנהנה חשוב אכילה ולא חשוב כשרוף וז"פ וברור בס"ד - ועוד י"ל בנידון דידן דחייב על אכילות האיסורין ולא אמרינן כש"ד - כיון דעל נותר בהדיא חייבא התורה הרי דאחשבי' התורה לאכילה שוב י"ל מגו דחשוב אכילה לגבי נותר חשוב אכילה לגבי שאר איסורין וגם זה אמת לדעתי

- אמנם כ"ז א"ש על האכילה דשפיר הוא חייב ול"א כשר"ד כיון דנהנה אבל אכתי למה יחייב משום הוצאה נימא כש"ד וכמאן דליתא בעולם דמי א"כ לא הוציא כלום וגבי הוצאה ל"ש לומד כמו באכילה דנהנה דהא לא נהנה גופו בזה - אך י"ל דעל הוצאה הוא חייב מטעם מגו דמגו דלא חשוב כשרוף לגבי האכילה כ"כ לא חשוב כשרוף לגבי הוצאה וכמו שכתבתי לעיל בתי' הב' דמנו דחשוב אכילה לגבי נותר חשוב נמי אכילה לגבי שאר איסורין וממילא דמגו דלא חשוב כשרוף לגבי אכילה ל"ח כשרוף גם לענין הוצאה וא"ש ודו"ק - נמצא לפי"ז דכל חיוב הוצאה נמשך רק מכח חיוב דאכילה - אמנם כ"ז למאן דס"ל כר"ש דכל העומד לשרוף כש"ד א"כ הקשה למה יחייב על הוצאה נימא כש"ד ולא הוציא כלום ומוכרח לומר מכח מגו דאכילה כנ"ל - אבל למאן דלא ס"ל כר"ש א"כ לא שייך למיפטר על הוצאה משום כתיתי מכ"ש וכנ"ל כיון דגם שיעור של הוצאה לא צריך שיהי' בגוש א' א"כ שוב שפיר חייב משום הוצאה אף בלי חיוב דאכילה א"כ לדידי' באמת חיוב של הוצאה הוא חיוב בפ"ע ולא נמשך כלל מכח חיוב דאכילה והדברים נכונים ומובנים מאד בס"ד

- ועפ"י דברים האלה יתפרש לן היטב פלוגתת הת"ק ור"מ במה דפליגי דבבהמה המקש' חולין ד' ע"ב אמרינן דר' מאיר ס"ל כרבינא דכל העומד לחתוך כחתוך דמי ועיין בח"צ סימן ס"ב שכ' דמאן דס"ל כרבינא ס"ל כר"ש דכל העומד לשרוף כשר"ד א"כ ר"מ ס"ל כר"ש בהא דכשרוף דמי

- והשתא לפי"ז יובן שפיר הכל בס"ד - דרבנן דר"מ במשנה דיש אוכל לא ס"ל כר"ש בהא דכשרוף דמי א"כ חיוב דהוצאה לא נמשך מכח חיוב דאכילה ורק הוי חיוב בפ"ע אף בלי חיוב דאכילה ע"כ שפיר אמרו לו דאינו מן השם משא"כ ר"מ דסובר כר"ש דעומד לשרוף כשר"ד א"כ על הוצאה בפ"ע לא הי' חייב כלל כנ"ל ומה שחייב כאן הוא דוקא מכח דחייב גס על האכילה א"כ כל חיוב דהוצאה נמשך לדידי' רק מכח חיוב דאכילה א"כ לשיטתו שפיר הוי מן השם וע"כ לא השגיח ר"מ על פירכת הת"ק ודו"ק כי חריף הוא בעזה"י - ומדברינו הנ"ל יהי' הוכחה כהני פוסקים דסברי דהרמב"ם לא פסק כר"ש בהא דכשרוף דמי - משום דהרמב"ם לא חשיב בה' שגגות הוצאה בהדי אינך איסורין א"כ ע"כ דלא ס"ל כר"ש דאלו לר"ש שפיר הוי הוצאה מן השם וכמו שכתבתי ע"כ הי' לי' לחשוב נמי הוצאה ומדלא חשבה ע"כ דכרבנן ס"ל ולא כר"ש ודו"ק

ודע דעל פי האמור יתפרש לנו דברי רבינו בעל הצל"ח בפסחים כ"ט שתירץ לקו' הגאון מו"ה וואלף ז"ל (וכן הקשה הקצות בסי' כ"ח) אר' מאיר דהוסיף חיוב קרבן משום הוצאת שבת והקשה עפי"מ דקיי"ל דחייבי מיתות שוגגין פטורין מלשלם א"כ פטור מלשלם את הקרן והיכא דלא משלם את הקרן פטור מחומש ואשם כמו שכתבו תוס' בפסחים כ"ט - וא"כ קשה מאי הוסיף ר"מ קרבן משום חילול שבת הא עי"ז יפול אשם דמעילה עכקו' - ותי' הצל"ח לפ"ד תוס' כריתות דמשום