משנה שכיר חלק א קל

הכל מודים בנהנה מאימורי קדשים קלים לאחר שהעלן דפטור ופריך הש"ס פשיטא מאי קמפסיד ומשני מהו דתימא הואיל דאיכא מצוה להפוכי בצינורא קמ"ל דלא עכ"ל - וקשה אמאי לא נימא באמת דע"י דאיכא מצוה להפך בצינורא שוה להקדש שו"פ וחשוב עבודה א"כ שפיר קמפסיד והדברים ק"ו מה שם דלכתחלה אסור להעלות אפ"ה כיון דבדיעבד אם עלה לא ירד חשוב עי"ז להקדש שו"פ דגם אז לא יעשה יותר רק מצוה גרידא במה שיקריבנה אבל ודאי דעיכוב ל"ה בדבר וה"ר דהרי לכתחלה אין להעלותה כש"כ הכא דאיכא מצוה לכתחלה להפך בצינורא בודאי דהי' מן הראוי שיהא חשוב שיווי ממון בפרוטה להקדש וא"כ קשה למה באמת היא פטור אלא ודאי דלא תליא כלל בזה ואין שום שיווי ממון להקדש עבור זה ורק דתלי' באם נעשה מצות או לא והכא כיון דכבר נעשה מצותו שפיר פטור ממעילה - וגבי שאר קדשים פסולין דלא נעשה מצותו עדיין או שלא הית' שעת היתר לכהנים שפיר מועלין כ"ז שקדושתן עליהן אף דלא שוה מידי וכמדומה לי שזה ראי' שאין עלי' תשובה

- ואל תשיבנו מדברי רש"י ריש מעילה שכתב בד"ה קדשי קדשים אע"ג דדינן לשחוט בצפון לא יצאו מקדושתן לגבי מעילה שהנהנה מהן שו"פ מעל עכ"ל - הרי דגם בקדושת הגוף צריך שיהי' שו"פ וכן אמרו בהדיא בשבועות כ"ד ובכריתות כ"ג דאף כקדושת הגוף תלוי בשו"פ וצ"ע לכאורה

- י"ל דהענין הוא כך כיון דשיעורין הן הלכה למשה מסיני והלכה הי' דשיעור של מעילה יהי' שו"פ ואין הכונה שיהי' להקדש בשו"פ רק ר"ל שיהי' לבעל הנאה שנהנ' מהקדש הנא' בערך שו"פ שיהי' לו שוה הנאה זו שנהנ' מן ההקדש הנאה של שו"פ דומיא דשאר איסורין דהיתה ההלכה שיעור של כזית כ"כ הית' כאן ההלכה הנא' של שו"פ שיהי' לו בכך שו"פ אבל לא הכונה שיהי' להקדש הפסד של שו"פ - ואפשר להעמיס כן בלשון רש"י ז"ל שכתב לא יצאו מקדושתן שהנהנ' מהן שו"פ מעל האי דיחס השו"פ להנהנ' ר"ל שיהי' לו הנאה זו בשו"פ ועפי"ז יהי' נמי כן כונת הש"ס שם בשבועות ובכריתות מה שכתב דבעינן שו"פ ר"ל דבעינן לו להאוכל ולא להקדש כן נראה לי בביאור דין זה בעזה"י צ) אלא דקצת צ"ע לישנא דש"ס דמעילה דף יו"ד הנ"ל דפריך פשיטא מאי קמפסיד הרי דאף בקדושת הגוף בהפסד דהקדש תליא - י"ל דאין הכונה מה קמפסיד להקדש רק הכונה מה קמפסיד למצוה ור"ל דפשיטא דפטיר משום דכבר נעשה מצותו ומה קמפסיד עוד למצוה דיחשב לא נעשה עוד מצותו - וע"ז מתרץ מהו דתימא בשר קדק"ד איכא מצות שריפה לכהנים ויחשב משום זה עוד לא נעשה מצותו ומפסיד באכילה זו דלא יכלו הכהנים לקיים למצות שריפה כן נראה לי ביאור דברי הש"ס - תדע שכן הוא הכונה דאי אמרת דפרכת הש"ס היתה מה קמפסיד להקדש מה משני דאיכא מצות שריפה לכהנים דאכתי יוקשה מא קמפסיד להקדש הא לא שוה מידי להקדש כיון דלשריפה קאי ומה תורצו בזה - ואין לומר דהתי' היתה מהו דתימא כיון דאיכא מצות שריפה עי"ז שו"פ להקדש ושפיר הפסיד להקדיש וכמו שכתבו גדולי האחרונים שהבאתי לעיל - דא"כ יוקשה אליבא דאמת אמאי לא יהי' בו מעילה מטעם זה לדעת דגדולים הנ"ל וע"כ שלא כדבריהם וזה לא מפלה ולא מוריד לעשותו שיווי ממון להקדש וכמו שהארכתי לעיל וא"כ אי נימא דפרכת הש"ס היתה מאי קמפסיד להקדש לא תירצו כלום - וע"כ דהכונה היתה מאי קמפסיד ר"ל איזה מצוה הוא קמפסיד כאכילה זו שיחשב עוד לא נעשה מצותו ועל זה תירץ שפיר אך עיין שם במעילה ברש"י ד"ה מאי קמפסיד דלא משמע כדברי וצ"ע ואולי יש להעמיס בדבריו ג"כ משמעות הזה - (ועיין ג"כ לעיל בדברינו בתשובה להגאון אבדק"ק ס' שאמלויא נ"י סי' כ"ח והן הן הדברים שנאמרו פה

וממוציא הדברים אנו למדין דאיסור מעילה בקדושת הגוף לא תלוי כלל באם עלה ירד או לא ירד רק תלוי באם יצאו מקדושתן או לא יצאו ומה שכתב רש"י בכריתות דאם עלה לא ירד הכונה דאכתי בקדושתיהו קיימו ע"כ שוב שפיר מועלין בו אף באופן דלא חזי עוד לגבוה דומיא דבשר דמועלין בו אף דאם עלה ירד - א"כ מיושב מאד קושיא הנ"ל דשפיר מיירי בשבשלו ואם דכעת אחר הבישול אם עלה ירד אפ"ה מועלין בו כיון דאכתי בקדושייהו קיימא דודאי לא יצא מקדושתו ע"י הבישול דאיזה פסול נעשה בו דירד מקדושתן ורק דנתקלקל למזבח ע"כ ירד ולא מכח איזה פסול ע"כ ודאי דעוד בקדושתו הוא וע"כ שפיר מועלין ומה דאם עלה ירד לא מעלה ולא מוריד לענין גוף המעילה כן נראה לי וגם זה א"ש ואמת

לדעתי

- (ג) עוד נראה בישוב קו' הנ"ל עפי"ד השאג"א סי' ע"ו שהעלה דביוה"כ אף שלא כדר"א הוא חייב א"כ י"ל דשפיר הוא חי ואפ"ה הוא חייב משום חלב ושאר אי' מטעם מגו דמגו דהוא חשוב אכילה לגבי יוה"כ חשוב נמי אכילה לגבי שאר איסורין וכנודע מדברי הרמב"ם דפסק שהאוכל מגיד הנשה של נבילה חייב שתים וביארו המפורשים דהוא מטעם מגו דהא הוא פסק דאין בגידין בנו"ט ודו"ק

- ובדרך הזה אמרתי לבאר פלוגתת ר"מ ורבנן דר' מאיר הוסיף משום הוצאת שבת והחכמים אמרו לו דאינו מן השם ופירש"י דאין חיוב זה משום אכילה ולכאורה מאי טעמא דר"מ ושפיר אמרו לו רבנן - ונראה דמשום דלכאורה יש להקשות כיון דמיירי כאן בנותר דעומד לשריפה נימא דכל העומד לשרוף כשרוף דמי וכמאן דליתנייהו בעולם דמי ולא אכל מידי ולמה יחייב על כל הני איסורין דחשב במתני' - והנה באמת כבר שמעתי להקשות כעין קושיא זו בשם תשובת הר הכרמל דהקשה נימא כתותי מכתת שיעורא ול"ה בו השיעור כזית שנאמרה בכל איסורין - אך קושיא זו נראה דלק"מ לפ"ד הר"ן בפ"ב דגיטין בד"ה שלחו מתם שכתב לחלק בין כתותי מכתת שיעורא לכל העומד לשרוף כש"ד הנאמר בש"ס - דכתותי מכתת שיעורא ל"ה כמאן דליתא בעולם אלא רק דחשבינן לי' כמאן דכתית כעפר ומשו"ה בדבר שצריך שיער היינו בשופר ולולב בשופר שיהי' נראה מכאן ומכאן ובלולב שיהי' ג' טפחים א"כ כיון שהוא כתית כעפר אינו ראוי לכך דהא לא נמצא בו השיעור שצריך להיות גוש א' שלשה טפחים או שיהא נראה מכאן ומכאן וליכא - משא"כ העומד לשרוף כש"ד הכונה שנחשב באמת כמאן דמבוער וליתא כלל בעולם (כן ראיתי בספר הרי בשמים להגאון מסטריא ז"ל שלמד כן