משנה שכיר חלק א קכט

מאליו דזה דוקא היכא שנצלה שלא ע"י הקטרה דמצוה משא"כ היכא דנצלה מכח מצותו דרך מצותו בכך דהגע עצמך דא"כ בכל הקטרה נאמר דלאחר שנצלה אין בו מצוה משום דאין בו ריח ניחוח והיכא מועלין בו עד שתצא לבית הדשן א"ו היכא שנצלה דרך מצותו אינו מזיק ועוד דבזה כבר הי' בו לריח ניחוח וזה לא בא רק לגמור המצוה ע"כ בודאי אמרינן בו אם עלה לא ירד וא"כ לק"מ קו' הנ"ל דמיירי באופן שאמרנו וא"ש - ועפ"י האמור יהי' ראי' לדברי תוספות בסוגיין שכתבו דליכא לאוקמי המשנה בבכור עיי"ש טעמם ונימוקם ולפי דרכנו י"ל עוד בטעמא דמילתא דלא מתוקמי המשנה בבכור כיון דלכאורה קשה קו' הנ"ל דע"כ מיירי שהוא מבושל דאל"כ הוי חלב חי דפטור וכיון דהוא מבושל תו הוי אברין שצלאן דלא חזי לגבוה ואיך יהי' בו מעילה וע"כ צ"ל דמיירי באופן הנ"ל שלקחו מעל המזבח אחר שנצלה ונתבשל ואפ"ה מועלין בו עד שתצא לביה"ד וא"כ ע"כ מיירי בקדשי קדשים דבקדשים קלים קיי"ל במעילה דף יו"ד ע"א דאחר שהעלן ע"ג מזבח ליכא מעילה ועיי"ש בתוס' ד"י ד"ה הכל מודים וכיון דלא מצי איירי בקדשים קלים ממילא דלא מצי לאוקמי בבכור דבכור קדשים קלים היא

- והנה הברה"ז ובטו"א ר"ה כ"ח תמהו על התוס' דהא בשבועות כ"ד באמת מוקו לה הש"ס דהמשנה מיירי בבכור עיי"ש וא"כ לפי"ז אליבא דש"ס שבועות הנ"ל ל"ש תירוצי ויהדר קו' הנ"ל לדוכתא - אמנם כעת נראה לקיים תירוצי גם אליבא שיטת הש"ס דשבועות הנ"ל - דמשכחת גם בבכור קדושת קדשי קדשים ומיירי בהקדישו לעולה במעי אמו טרם שיצא לעולם דמהני כמבואר בתמורה כ"ד ע"ב - ואפ"ה שפיר אמרו שם בשבועות דליתא בשאלה דמיירי בבכור ר"ל דאם שאל על קדושת עולתו עכ"פ יהי' בכיר ואכתי הוי בו מעילה וא"כ חיוב קרבן שבו לא נפטר ע"י שאלה וא"ש בס"ד

- ואין להקשות הא לפי"מ שאמרתי דמוכרח לאוקמי דמיירי אחר שהעלה ע"ג מזבח ולקחו אח"כ מעל המזבח אחר שנצלא ונתבשל וזה לא א"ש רק כשהוא עולה אבל כשהוא בכור אז באופן זה ליכא מעילה וא"כ אם ישאל וישאר בקדושת בבכור אז לא יהי' בו מעילה וא"כ אכתי איתא הקרבן בשאלה ומה משני הש"ס דליתא בשאלה יען שמיירי בבכור - י"ל דא"ש ולק"מ דהכי היתה כונת הש"ס כלפי דפריך לעיל וליתני נמי קרבן משום שבועה דנשבע שלא יאכל תמרים וחלב ומשני כי קתני מידי דליתא בשאלה ופריך והרי הקדש ומשני דמיירי בבכור - ור"ל דשם בשבועה עיקר הקרבן איתא בשאלה דאם ישאל ליכא קרבן משא"כ קרבן דמעילה ליתא בשאלה דמיירי בבכור דליתא בשאלה א"כ בהקדש זה ע"כ איכא מעילה וא"כ אם דבאופן שצריך לאוקמי שפיר יש למצוא בו שאלה מ"מ עיקר הקרבן ליתא בשאלה שאם שיהנה קודם ההעלאה ע"כ איכא בו מעילה וא"כ ל"ד לשבועה דשם עיקר הוויית הקרבן איתא בשאלה משא"כ בבכור עיקר הוויית הקרבן ליתא בשאלה - ומה שאנו מוקמינן באופן הנ"ל הוא רק משום דבר אחר הגורם אבל עכ"פ עיקר הקרבן מעילה ליתא בשאלה דאף אם ישאל על קדושת עולה ויהיה בכור לחוד ג"כ יש בו מעלה וא"כ ל"ד לשבועה דשם עיקר קרבן איתא בשאלה וכאן עיקר הקרבן ליתא בשאלה כן נראה לי בביאור דברי הש"ס דשבועות וא"ש בס"ד ודו"ק עכ"פ תירוצי הנ"ל שפיר קיימת דמתני' מיירי בקדשי קדשים ובאופן שלקחו מעל המזרח אחר שנתבשל - ועיין תוספות חולין קי"ז ד"ה אמר ר' ינאי דלדידי' ע"כ מיירי מתני' דיש אוכל בעולה עיימש פט) א"כ לדידי' ודאי דא"ש תורוצי ודו"ק כי ב"ה דבר נכון

הוא

- (ב) עוד באופן אחר נראה לתרץ קושיא הנ"ל - דהנה לכאורה קשה לשי' רש"י כריתות כ"ג הנ"ל דזה הטעם דיש מעילה בנותר משום דכיון דאם עלה לא ירד וכפי מה שביארו האחרונים דבריו דעי"ז שו"ע להקדש - א"כ יוקשה לכאורה מריש מעילה דקאמר בשלמא לרב יוסף דאמר אם עלו לא ירדו ניחא אלא לרבה קשיא ופירש"י ז"ל בשלמא לרב יוסף דאמר אם עלו לא ירדו הואיל ולא ירדו מקדושתן משו"ה מועלין בהן אלא לרבה דאמר אם עלו ירדו דיצאו מקדושתן קשיא אמאי מועלין בהן עיי"ש - ולכאורה קשה לרב יוסף מי ניחא דהא כאן מיירי אף בבשר וכמו שכתבו תוס' שם דלא חזי לגבוה ואם עלו ירדו א"כ יוקשה גם לרב יוסף אמאי יהיו מועלין בהם הא לא שוה מידי ותי' רש"י דכריתות כ"ג ל"ש בבשר דל"ה בר הקרבה כלל - וע"כ נראה לי ברור דדין מעינה לא תלוי כלל בהא דאם עלה לא ירד דוקא רק העיקר תלוי אם לא ירד מקדושתו עוד וחכתי קדשי השם קרינן בי' והיכא דלא ירד מקדישתו יש מעילה אף בדבר דל"ה בר הקרבה כלל אפילו ואם עלה ירד - ומה שאמרו שם בריש מעילה דלרב יוסף ניחא יען שסובר אם עלה לא ירד הכונה כמו שפרש"י ז"ל שם דהך אם עלה לא ירד מגלה דעת דאכתי לא ירדו מקדושתן וע"כ שפיר מועלין אף בבשר אבל לרבה דסובר אם עלה ירד יצאו מקדושתו ע"כ ל"ה בו מעילה והיכא דהיא בקדושתו שפיר מועלין בו אף דלא שוה מידי להקדש דדוקא בקדושת בדק הבית תלוי בחם שוה להקדש וכמו שכ' הנתיבות בחו"מ סימן כ"ח אבל בקדושת הגוף לא תליא בממון אם שוה ממון להקדש רק תלוי אם הוא עדיין בקדושת הגוף ונראה דזה נמי כונת רש"י בכריתות כ"ג שכתב דע"כ יש מעילה בנותר יען שאם עלה לא ירד הכונה דלא נימא דע"י דנעשה פסול יצא מקדושתו וכדעת המהרש"א בקידושין נ"ו ע"ז קאמר כיון דאס עלה לא ירד חזינן דעדיין קדושת הגוף עלה וכסברת הש"ס בריש מעילה דקאמר דלרב יוסף יען דסובר אם עלה לא ירד ניחא דמועלין וכמו דביאר רש"י דמשום זה יש ראי' דלא ירדו מקדושתן ודברי רש"י דכריתות הנ"ל עם דברי הש"ס דריש מעלה עולין בקנה א' וזה הכונה בתוספות ישנים בכריתות י"ג שחלקו בין קדושת הגוף לקדושת דמים דבקדושת הגוף לא תלוי בשיווי הממון כלל וכן דייק לשונם שכתבו בזה"ל התם בקדושת דמים דלא נחת עלה קדושת הגוף וכשנאסר בהנאה אינו ש"פ ולא נהנה מן ההקדש ש"פ עכ"ל - ולא סיימו דהכא ש"פ משום דהוא קדושת הגוף ואם עלה לא ירד א"ו דהכונה כמו שכתבתי והוא ממש דברי הנתיבות שם ופלא שלא זכר השר שדבריו הם דברי תוספות ישנים כאן

- ויש לי ראי' ברורה לזה דאין הפשט בהך דאם עלה לא ירד לומר דמשום זה יש שיווי ממון להקדש בש"פ מש"ס מעילה דף יו"ד דאמר רבא