משנה שכיר חלק א קכח

בא"נ דמיירי לאחר מיתה ומת ברשעו שפיר פריך הגמרא עכ"ל וזה נכון מאד בטעמו של הרמב"ם וגם דברי הלח"מ שם יש לפרש לכוון לדברי הרדב"ז ודו"ק פח

) כ"ז ראיתי להעלות לכבודו אם כי אין עסקי כעת בענינים הללו ואשאר בזה ידידו דו"ש באהבה לנצח פישטיאן י"ב כסליו תרפ"ד

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

בשולי המכתב

עתה עלה בדעתי לבאר יותר קושייתי בהא דמכה אביו דבפנים הקשיתי דנימא דמיירי באופן שא' אמר על א' שהוא בנו דנאמן עכשיו נראה לי יותר דבכל אב ובן דהגמרא פריך ניחוש דלמא לאו אביו הוא מה מהני לן האי חששא כיון דהוא צווח ואמר זה בני ומוחזק לן בכך ונאמן ע"ז שוב שפיר עונשין כדקיי"ל סוקלין ושורפין על החזקות ועיין ברמב"ם פ"א מאיסורי ביאה ובהגהת הגמ' יוסף חנניא ליפא מייזלס יבמות דף כ"ב - דאם מוחזק מכבר לבן מועל לכל דבר אף שלא נתברר לן באמת שהוא כן ועיי"ש שהאריך לבאר זאת - וא"כ טובא קשה מאי מקשה דלמא לאו אביו מאי איכפת לן בהאי חששא כיון דהוא החזיק אותו לבן מזה כמה ומסתמא בכל אב ובן כבר הוחזקו לכך וצ"ע

- סימן ס

ב"ה ד' בא תרס"ד לפ"ק האלאס יע"א

להגאון הישיש מופת דורינו מרנא ורבנא כו' כקש"ת אברהם יצחק גליק (ז"ל) אבדק"ק טאלטשווע יע"א

- תשובת הדרגנ"י לנכון הגיעני וששתי כעל כל הון כי ראיתי שמשתעשע בדברי כו' ואם כי בו הודיעני שטורח גדול להדרגנ"י לישא וליתן בפלפולים שאינם לדינא והלכה למעשה ודי להפקיע את עצמו בחובת היום הבאים לו מכל צד וע"כ בקשוני שבל אטריחו יותר בזה רק ברבות הזמן כפעם בפעם ואל אבא בכל עת אל הקדש לגשת אליו בקונטרסים הנוגעים רק לפלפולא והלכתא למשיחא - הנה אני פי מלך אשמור ובודאי אני חס על טרחת צדיק רבן של ישראל אבל מה אעשה שנפשי חשקה בתורה ואני יושב פה גלמוד בלי משען ומשענה והרבה פרוטות יש לי ואין שלחני לרצות פה במקומי אין לי עם מי לדבר בד"ת וגם במחוסר ספרים אני פה ובעת שמתחדש לי איזה דבר בדרך לימודו ה"ה כמוס עמדי ויראתי פן יבלעו במקומן אם לא אוציאם מכח אל הפועל ואל מי מקדושים אפנה אם לא אל גאון הדור ואלוף ישראל כהדרגנ"י אשר נתפרסם במדת טובו וענותנותו כהלל לומר שאל בני שאל ושגם ידו פתוחה לכל הדופקים בתשובה ובאמנה לדעתי זה מהחוב על גדולי הדור לאמץ ולחזק את לב תלמידים זעירים המיגעים עצמם בלימוד תוה"ק באמת ומקיימין בעצמן שחורות כעירב ולבלי לכת אחרי הבחורים אשר יאמרו לכל זמן ועת לכל חפץ וגם מזה אל תנח ידך ללמוד גם חכמות חיצונות ואם כי בעוה"ר הם יותר במעלה בעיני העולם כאשר מעשים בכל יום יוכוחו - אמנם כן ידוע לכל כי לא לחכמים כאלה לחם אלקיו והם מקדש הקדשים הוא תורתינו הקדושה לא יאכלו וכל תורתם הוא רק משפה ולחוץ - ועכ"ז בעוה"ר ההמון ורוב העולם אינם יודעים להבחין ולומר ראו מה בין בני לבן חמי - ע"כ מוטל על גדולי הדור להראות חזיתן של התלמודים הללו הלנים באמת בעומקה של תורה לרבים ולהלהיב לבבם שיחזיקו במעוז התורה כי מהם תצא תורה והם הם יהיו מוסדי דור דור - הארכתי בהתנצלותי למה שאני מעייל בלא בר בבתי גואי של כהדגני"י ואתו הסליחה ובטוח אני במדת טובו וצדקו של מרן שיענה ויאמר סלחתי

- והנה בשבועה העבר נתחדש לי במשנה דיש אוכל בכריתות י"ג איזה מילין זעירין ואמרתי להציע אותן קדם מרן שליט"א ואם שגיתי ידריכני בדרך אמת וזה החלי בעזה"י

- גרסינן במתני' יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ד' חטאות ואשם א' טמא שהי' אוכל חלב והי' נותר מן המקודשין ביוה"כ ר' מאיר אומר אם הי' שבת והוציאו בפיו אמרו לו אינו מן השם עכ"ל המשנה

- והנה שמעתי ממורי הגה"ק בעל המחבר יד שלום (ז"ל) שהקשה כאן קושיא חמורה דתוספות ישנים כאן הקשו אמאי חייב אשם מעילה הא לא שוה מידי ותירצו דכאן מיירי בקדושת הגוף ע"כ - וגדולי האחרונים ביארו דבריהם דכונתם הוא כמו שכתב רש"י להלן בדף כ"ג ד"ה בגסא דכיון דאם עלה לא ירד ש"פ להקדש וזה ג"כ הי' כונת תו"י עיין בהגהת מרן ח"ס בכריתות שם - והנה עפי"ז דמשו"ה מעל משום דחזי לגבוה א"כ מיירי שהוא חי דאי מיירי שהוא מבושל או צלי תו לא חזי לגבוה דהא קיי"ל בזבחים מ"ו ובמנחות כ"א דאברין שצלאן אין בהם משום ריח ניחוח דתו לא מעלה ריח ואינן חזי לגבוה ואם עלו ירדו כדבר אחר שאינו ראוי למזבח דירדו אף אם עלו דמזבח אינו מקדש אלא דבר הראוי לה מצ"ע ורק דבר אחר גרם משא"כ היכא שמצ"ע אינו ראוי אינו מקדש ואם עלו ירדו וא"כ היכא דאין בו משום ריח ניחוח אם עלו ירדו וא"כ ע"כ מיירי דהאי חלב הוא חי וכיון דהוא חי תו הוי שלא כדרך אכילה כמבואר בפסחים כ"ד דהאוכל חלב חי פטור וא"כ איך יחייב משום הני איסורים דחשוב במתני' כיון דהוי שלא כדרך אכילה וממ"נ יוקשה אם מיירי בבישל א"כ תו יפול איסור דמעילה כנ"ל ואם מיירי בלא בישל יפלו כל הני איסורים הנ"ל ואיך שיהי' קשה קושי' גדולה ע"כ קו' מורי (ז"ל

) - והנה נראה לי בס"ד לתרץ קו' הנ"ל עפי"מ דמבואר במעילה דף ט' במתני' דבקדשי קדשים מועלין עד שתצא לבית הדשן א"כ י"ל דמיירי בחלב שהעלו על גבי מזבח ומשלה בו האור ונצלה החלב על המזבח ואח"כ קודם שנשרף לגמרי לקחי מעל המזבח וניתותר וא"כ שפיר הוא חייב משום חלב דהא כבר נצלה על המזבח ומעילה איכא כיון דאכתי לא נעשה מצותו עד שמוציאו לבית הדשן וכאן ל"ש לומר ולדון משום אברין שצלאן כמובן