משנה שכיר חלק א קכז

ז"א משום דהא ספק שמא לאו אביו הוא הוא מיוט ואם נצרף ספק שמא עשתה אמו תשובה לרוב דאביו הוא הוי האי מיעוט דפטור מיעוטי דמיעוטא ול"ח עכ"ד - וכל דבריו נפלאים בעיני מעולם לא שמענו דקטלינן נפש ע"י ס"ס כן נראה לי לפי מיעוט ידעתי - ועוד כבר מבואר בש"ך דס"ס צריך להיות מפנין א' וכאן הוי הספק מב' ענינים - ועוד צריך להיות בגוף א' וכאן הוי בשני גופים ספק א' אצל האב וס' השני אצל אמו - ואם ניזל בתר דידי' אם חייב או לא הוי משם א' אם חייב או פטור וז"פ וברור - ועוד עפי"ד הצל"ח דסופ"ק דפסחים דיש לכל נדון חזקת פטור עיי"ש א"כ סמוך מיעוט דלאו אביו לחזקת פטור והוי עם הרוב פלגא ופלגא וא"כ אכתי לא נשאר רק ס"ס לחוד - ויש להאריך בזה רק דאין עתותי בידי ודו"ק

ואגב לא אמנע מלהציע קמי' מה שהקשיתי זה כביר על דברי אדונינו המהרש"א שבת קנ"ו גבי שמואל ואבלט דהוי יתבו וקאזלי הנך לאגמא אמ"ל אבלט לשמואל האי גברא אזיל ולא אתי אמר לי' שמואל אי בר ישראל הוא אזיל ואתי ופירש המהרש"א דאפשר דאתי ע"י זכות אם יהי' לו - והא דלא מיחא שמואל בהאי גברא דלא ליזול כיון דלא ידוע בי' דאית לי' זכות - י"ל דהוי ס"ס אם ישראל הוא ואת"ל דישראל הוא שמא יהי' לו זכות עכ"ד רבינו המהרש"א - וקשה לי דהא שמואל בעצמו סובר ביומא פ"ד דאין הולכין בפ"נ אחר הרוב וס"ס לא עדיף מרוב כמבואר בפוסקים ואכתי קשה איך הי' מניחו שמואל לילך וצ"ע

- ועתה אציע לפניו קושיא חמורה שיש לי בהא דרב מרי דיליף רוב ממכה אביו עפי"מ דקיי"ל דנאמן אדם לומר זה בני עיין בב"ב קכ"ז ע"ב ועיין עוד ברשב"ם שם שכתב בזה"ל דהודאת פיו האמינה התורה במאי דאמר בני כדכתיב יכיר וכיון שהגיד שוב א"ח ומגיד עכ"ל - והנה נאמנות זו להאמין על זה שהוא בנו לא נבנה על שום סברא וסמך רצוני לומר שיהי' לנו איזה הוכחות שהוא כך זולת הודאת פיו ואעפי"כ גלתה התירה שהוא נאמן - וכבר נודע מדברי הרמב"ם פט"ז מסנהדרין דאע"ג דאין עד א' נאמן לענין עונשין מ"מ היכא דאיתחזק איסור על פיו עונשין אותו עונש הראוי כיון דכבר הוחזק לזה ועיין בס' שב שמעתתא פ"ו שהאריך בזה אם נתחזק שלשים יום מהני לכל דבר ואפילו לעונשין חמורים ועיין עוד בהגהת מהרץ חיות חולין צ"ו ובהגהת מהרש"ש שם בחולין וא"כ עפ"י האמור איך אפשר לדייק דאזלינן בת"ר דאל"כ ניחוש דלמא לאו אביו הוא הא אפשר דהקרא מיירי באופן שאמר א' על א' שהוא בנו ונתחזק כך שלשים יום דה"ה בנו לכל דבריו וא"כ שפיר הוא חייב על הכאתו כיון דהוא כבר הוחזק לזה דמהני כמו שגלתה התורה מקרא דיכיר - ואין לומר כיון דלא אזלי בת"ר ואיכא למיחש דלמא לאו אביו הוא א"כ שוב לא מהני הדאתו דאכתי יש לחוש דשמא לאו אביו ול"ה הכרתו הכרה - ז"א דכבר הקדמתי מראש דלא נבנה הכרה זו על איזה סמך וסברא כלל דהלא גם עתה שאזלינן בת"ר אכתי מה אהני לן לגבי הכרה זו דהא מיירי בצריך הכירה כמו דמוקי לה הש"ס שם בב"ב היינו במקום דלא ידעינן להו כלל ואפיה מהני הכרה זו בלי שום הוכחה לדבריו והוא מגזרת התורה א"כ שפיר מועיל הכרה אף טרם שידעינן דנזיל בת"ר וצ"ע והק' אלימתא לפענ"ד - ועיין בתוספות לעיל ד"ה אתיא מפרה הקשו דלמא משום דאוקי לפרה בחזקת כשרה ותי' דהוי חזקה דלא נתבררה ולא נודע שעה חדא עיי"ש - אמנם כ"ז שם בדבריהם - משא"כ הכא גבי הודאת בנו דהאמינה לו תורה א"כ שפיר חזקה טובא ונתבררה שלשים יום וצע"ג לפע"ד - ועיין רמב"ם פ"א מא"ב ובהגהת הגמ' יוסף חיל"מ יבמות דף כ"ב

- והנה לעיל הבאתי דברי הצל"ח דיש לכל נדון חזקת פטור ויש קצת סתירה לזה מדברי תוס' שהקשו דלמא בפרה מטעם חזקה ותירצו דאיכא חזקה אחרת נגדה חזקת טומאה דטמא והקשו מעדים זוממין דלמא טעמא דמוקמינן בחזקת כשרות עיי"ש מה שתירצו - והשתא אי נימא כהצל"ח מה הקשו מעדים זוממין דשם ג"כ איכא חזקת פטור דעדים זוממין נגד חזקת כשרות דנהרג וכן קשה מה כתבו בע"ב דאוקמי לאשה בחזקת צדקת דהא איכא חזקת פטור דבן וצ"ע

- וכבר העירותי על מרן הצל"ח זה רבות שנים מתוס' נדה מ"ו ע"ב שהקשו איך ילקו אחרים על הקדש קטן ניחוש שמא לא יבוא שתי שערות ול"ה מופלא סמוך לאיש ואין הקדשו הקדש והוי התר"ס ותי' דאזלינן בת"ר - וג"כ קשה לשי' הצל"ח דיש כאן חזקה לפטור ולדעת המא"ד דסמוך מיעוטא לחזקה דאו' א"כ נוקי חזקת פטור דנדון למיעוט דאין מביאין שתי שערות והוי פלגא ופלגא ואכתי הוי התרא"ס וצ"ע

- ומה שכתב מע"כ נ"י במכתבו השנית בישוב דברי הרמב"ם דסובר דגם באביו רשע איכא מצוה דכיבוד ומורא - והטור וכן רבים הקשו עליו מפ' איזהו נשך - וכתב מעלתי דדעת הרמב"ם משום דחיישינן דעשה תשובה אבל שם בא"נ דמת ונשאר הריבית ביד בניו ואיכא הוכחה שלא עשה תשובה וכפרכת הש"ס אי עשה תשובה מאי בעי גבי' ע"כ שפיר קאמר דלא קרינן גבי עושה מעשה עמך עכ"ד בישוב שי' הרמב"ם ולפום ריהטא מאד הוטב בעיני כי נאמרים בהשכל ודעת - אבל אחר עיון קצת ראיתי שאינם עולין לאמת בכונת הרמב"ם מפני שהרמב"ם כתב אפילו הי' אביו רשע ובעל עבירות עכ"ל מובא בטור סי' ר"מ עיי"ש הרי מלשונו משמע דאפילו מחזיק עוד ברשעתו ובעבירות אפ"ה הוא מכבדו ומתירא ממנו - ואחרי החיפוש מצאתי בספר באר יעקב להגאון מו"ה יאקב ז"ל ביו"ד סי' ר"מ שהביא תי' דמעלתו נ"י ממש כדבריו משמא דרבן של ישראל הגאון בעל הפליתי ז"ל ששמע מפיו תי' זה בהיותו אבדק"ק מיץ יע"א - הרי דזכה להיות בן גילו בדבר הזה - אולם בדברי תורה דכתיב בה אמת האמת אהוב לכל וכמו שכתבתי דא"א להעמיס כן בלשון הרמב"ם ז"ל - אך היטב אשר דיבר בזה אדונינו הרדב"ז ז"ל בפירושו להרמב"ם שם בה' ממרים שנדפס מחדש בדפיס ווילנא דטעמו של הרמב"ם הוא דכ"ז שהוא חי יש לצפות דיעשה תשובה ולא יזכרו לו מעשיו הראשונות נמצא דיהי' צדיק למפרע ויעשה בנו אי' למפרע ע"כ שפיר הוא חייב בכבודו ובמוראו משא"כ שם