משנה שכיר חלק א קכו

למה צריך ריבוי דאת גבי כיבוד דנדע מדחייב התורה גבי הכאה זה ליתא דדלמא דוקא גבי הכאה חייבא התורא ולא על הכיבוד על כן הוצרך ריבוי גבי כיבוד עכ"ד - ואחרי הסליחה דבריו אינם מובנים לי דלשיטתו כמו גבי מכה אביו יען דלא אפשר לקיים דברים ככתבן אתה מוקי אותו על בעל האם למה לא נימא כן גם גבי' כיבוד דהא גם שם יש לחוש דלמא לאו אביו הוא ותהי' מוכרח לאוקמי כבד אביך על בעל האם ואכתי את למה לי ולא אדע שום חילוק בין הכאה לכיבוד דגבי הכאה ניחא לי' לומר דמכה אביו יען דלא ידעינן מנו הוא דקאי על בעל האם ממילא גם גבי' כיבוד כן ולמה לי הריבוי דאת וז"פ - ובאמת לכאורה קשה למה לא יליף הש"ס דאזלינן בת"ר מכבד את אביך דלמא לאו אביו הוא וא"ל דמהא ליכא למישמע דמה איכפת לן דלאו אביו ויכבד לאיש זר ע"כ יליף ממכה אביו דאז שפיר איכפת לן דאתי למיקטל נפש בכדי - י"ל דאכתי יש להקשות הא אמרינן בש"ס יבמות וב"מ מנין דאם אמר לו אביו חלל שבת דלא ישמע לו שנאמר איש אביו ואמו תיראו אני ה' כלכם חייבים בכבודי - והשתא למה לי קרא ע"ז דלא ישמע לו לחלל שבת ת"ל דהא בלאו"ה אינו רשאי למישמע לו דדלמא לאו אביו ויהי' באיסור חילל שבת בלא מצוה דכיבוד - וע"כ מוכח דאזלינן בת"ר ומחייב לשמוע לו ע"כ אתי קרא לגלות דעל חילול שבת אינו צריך לישמע לו א"כ שפיר נשמע מכאן דאזלינן בת"ר - אך י"ל דאה"נ דגם מכאן הוי מצוי למידק דאזלינן בת"ר ורק דעדיפא מינה קדייק רב מרי דקטלינן נפש ע"י סברת רוב והא עדיפא מחילול שבת דפקוח נפש דוחה שבת וא"ש וז"פ ואין צריך לפנים

- עכ"פ לדבריו שפיר קשה למה לי את לרבית בעל האם לכיבוד ת"ל דכבד את אביך על בעל האם נאמר דאל"ה איך יקוים קרא זה כיון דאיכא למיחש דלמא לאו אביו הוא כמו דאמרינן גבי הכאה - אע"כ דלא אפשר לומר כן דהקרא מאביו מדבר ולא מבעל האם א"כ ממילא גם גבי' הכאה אביו מאביו ממש דיבר הכתוב וא"כ קושייתי לק"מ ודו"ק - הא חדא ועוד קאמינא דאעיקרא דמילתא יש פירכא דבמה שאנו רואין שריבתה התירה בעל האם לכיבוד עוד לא נשמע מזה לאיסור הכאה דהא לקישטא דמילתא חזינן דבעל האם ישנו במצוה דכיבוד ובאיסור הכאה ליתא ובטעמא דמילתא נראה לי ברור עפי"ד הרמב"ם סיפ"ו דממרים דכיבוד דבעל האם הוא משום לתא דכיבוד האם ומה"ט אחר מיתת האם ליתא למצוה זו וכן הוא דעת הרמב"ן בספר המצות כמו שהביא מעלתו נ"ו ועיין מנ"ת סימן ל"ג דאם האם מוחל ליתא לכיבוד זה או אם מוחל האב עיי"ש (ופלא דהוא נקט זאת לפשוט ובאמת הד"מ בסי' ר"מ מסתפק בזה והניח בצ"ע) במנ"ח שכתב עוד דאם אומרת בפירוש שאינה רוצה בכיבודו אסור לכבדו - וכיון דכל כיבוד דבעל האם משום אמו אתיא עלה א"כ ליכא מזה לדון על הכאה דיהי' חייב על הכאה דבעל האם דבשלמא בכיבוד זהו ג"כ כבודה דאם אבל בהכאה הכי יהי' נמי בזה הכאת האם בתמי' ולא הגיעה אלי' מהכאה זו אלא בוז וקלון גרידא ומשום ביזוי דהאם עוד אינה חייב קטלא וז"ב בסברא ע"כ פשוט דאין לדון מכיבוד דעל האם לחייב ג"כ על דבעל האם הכאת אם לא דיהי' באמת איסור הכאה משום עצמו ולא משום אמו - אם כן הי' כונתו לא הי' לי' להבי ראי' מכיבוד דאין הענינים שוין וכמו שכתבתי - וגם א"כ ממילא נדחין דבריו במה שרצה לדחות קושייתו דלוקמי מכה אביו על בעל האם דכיון דכל חיוב דבעל האם הוא מכח אמו והיכא דחיישינן דלמא לאו אביו הוא א"כ זינתה והוא רשעה ופטור על הכאתו דהוא משום דידה עכ"ד - ודבריו הללו ממ"נ ליתא דאם אתה אומר דכל החיוב הוא משום דידה א"כ ליכה למימר כלל דיהי' חייב על הכאה דבעל האם דהא לא הכיאה כלל ורק ביזה אותה בהכאה זו ומשום בזיון דאם ליכא מיתה - ואם אמרת דהכאה דבעל האם הוא משום עצמו א"כ מה איכפת לן במת שאמו רשעה - ומעלתו אוחז החבל בשתי ראשון לומר דהוא משום לתא דידה ואעפי"כ חייב על הכאתו - ודברים הללו איי להם מקום כלל וכמו שבארתי היטב הטעם דעל הכאה ליכא לחייב משום דידה דנגבי דידה ל"ה הכאה רק בזיון ומשום בזיון דאם עוד אינו מחייב מיתה ע"כ לא ניתן להאמר כלל וזה אמת וברור לכל המודה על האמת ודו"ק

- עוד כתב מעלת ידידי נ"י דאף אם ניחוש דלאו אביו הוא עוד לא מוכרח לאחזוקי אותה לרשעה די"ל דנאנסה וכמ"ש תו"ס שם בסיגיא - בזה יפה אמר ואני דחיתי ג"כ בזה את דברי הגרי"ב בהגהת הש"ס שדקדק על לישנא דש"ס דאמר ניליף ממכה אביו ואמו למה נקט רב מרי "ואמו" דהא ע"ז ליכא ספק והל"ל ניליף ממכה אביו וכתב לתרץ דאמו תליא כתביו דאם לאו אביו הוא א"כ זינתה והוא רשעה ממילא דפטור גם על אמו עכ"ד - וזה ליתא עפי"ד תו"ס דיש לחוש שנאנסה והיא. נשארת בחזקת צדקת ע"כ שפיר חייב על אמו אף דלאו אביו היא וז"פ

- ואמינא לי' מה שחנני ה' בישוב דקדוק הנ"ל דבר נכון ואמיתי - עפי"מ דקיי"ל דגר שהורתו שלא בקדושה ואמו ישראלית דפטור גם על הכאת אמו יען שאינו חייב על אביו את שחייב על אביו חייב על אמו את שא"ח על אביו א"ח על חמו עיין רמב"ם פ"ה דממרים - וכתב המנ"ח במצוה מ"ח וז"ל וזה פשוט דלימוד הזה כל שא"ח על אביו א"ח על חמו דוקא בגוונא דאינו מתייחס אחר האב ואין לו אב כלל לדיני התורה אבל אם יש לו אב אך פטור על הכאתו כגון שהוא רשע בודאי חייב על הכאת האם כיון דעכ"פ משכחת חיוב דאב שיעשה תשובה ואפי' מת ברשעו מ"מ עכ"פ הי' ראוי לחייב עליו רק דין זה גבי גר דאין לו אב כלל ח"ח על אמו עכ"ל - ולפי דברים הללו ימתקו לחיך דברי רב מרי דאמר דאתיא ממכה אביו ואמו ושפיר נלמד גם מאמו דאם לא אזלינן בת"ר א"כ לא מתייחס אחר אביו כלל ולא יהי' משכחת דיבא לידי חיוב דאב לעולם וא"כ ממילא דיהי' פטור גם על אמו דומיא דגר ע"כ שפיר צריכין לרוב גם להכאה דאם ושפיר אמר אתיא ממכה אביו ואמו וא"ש בס"ד והדבר מתוק לחיך ודו"ק

- שוב כתב מע"כ נ"י דנוכל לעשות ס"ס לחייב אותו ספק שמא אביו הוא ואת"ל לאו אביו שמא אמו עשתה תשובה וכ"ת ס"ס לא עדיף מרוב וכיון דלא אזלינן בת"ר כמו כן לא ניזל בתר ס"ס