משנה שכיר חלק א קכה

דחמץ ז"א כבר הביא הטו"ז שם מהה"מ והיא הלכה פסוקה בסי' תמ"ז דחומרא דחמץ נאמר דוקא לענין משהו ולא לענין הבליעה עיי"ש - וכיון דקיי"ל דאין הבליעה הולך מדופן לדופן מטעם שכתבתי לעיל ממילא גם גבי חמץ הוא כן והחשש של לכתחלה ל"ש הכא לדברי הכ"ס הנ"ל כיון דלא נשתמש עוד בטס זה מעולם א"כ מהכ"ת נאסור וז"פ וברור

- אבל בעיקרא דמילתא אני תמה מאד איך דימה הך דטס חדשה לנידון דשת"ק נוגעין זב"ז הא ל"ד כעוכלא לדנא דכל זה הי' שייך אם העמיד הקדרה על תנור חמץ ממש בלי הפסק וכמו שאיירי הטו"ז ומג"א שם בסי' תנ"א אבל הכא דיש טס מפסיק בין התנור לקדרה לא נגע כלל לדין שתי קדרות ולכ"ע שרי משום דהוי ג' קדרות נוגעין זב"ז דפשיטא דלית על הקדרה ג' שום חשש ונדנוד איסור כי כבר הפסיק בינה ובין האיסור הקדירה שהוא באמצע - כ"כ הטס המפסיק בין הקדרה ובין התנור הישן הוא מפסיק בין איסור והיתר ואין כאן אפילו ריח איסור כלל וכלל - ועיין בסי' ק"ה דפסק הטור ומחבר דאף באיסור שמן דהוא מפעפע בכל החתיכה עכ"ז כוליא בחלבא שרי משום דקרום מפסיק הרי דהפסק מועיל להפריד בין האי האיסורים אף דשם אנו מחמירין הוא רק מטעם חומרא אבל לדינא מותר מכח הפסק הנ"ל א"כ כש"כ כאן דיהני הטס להפסיק בין תנור הישן לקדרה שנתנה על הטס דאם מועיל הפסק בבשר כש"כ בקדרות דגוף הדין דשת"ק מחתיכות נלמד עיין ביאור הגר"א בסי' צ"ז וא"כ כ"כ הכא - וכ"ז אמרתי בהשקפה ראשונה ושוב עיינתי במג"א סי' תנ"א ס"ק מ"ד שכתב בנדון הקאכלין דנשתמש בהם חמץ כל השנה וכלי חרס הן ואינו יוצא מדפיו לעולם ומי שירצה יתן ברזל תחתיהן וישתמש בפסח עיי"ש - הרי דהתיר ע"י טס ברזל - וא"ת כיון דלא אפשר בענין אחר הוי כדיעבד ושם א"א בהגעלה כיון דהוי כ"ח - ז"א דהא אפשר בטוחא כקו' הח"ס ז"ל מרבו הקדוש רנ"א ז"ל זי"ע בסי', ק"ל עיי"ש בח"ס דמסיק דאפילו לכתחלה יוכל לעשות זאת ואעפי"כ התירו לכתחלה בטס א"כ כמו כן הכא בנ"ד שפיר מהני בטס חדשה - ומ"ש ר' ברוך הנ"ל לחלק דברזל עם חרס א"א לעשות גוש א' משא"כ ברזל עם ברזל הוי כגוש א' ולא נדון משום ב' קדרות - זה דבר שהחוש מכחיש דכבר כתב הח"ס שם דאף הפסק מעט מהני - וא"כ הך טס חדש ע"כ לא מודבק בו בתנור הישן כי א"א לעשות אותן גוף אחד כי אם ע"י ההתכה ע"כ שפיר הוי הפסק - ולדעתי העני' יש להתיר בהפסק טס חדשה אחר שהישנה נתקנח מכל ליכלוך ונעשה נקי' ולרווחא דמילתא ועשה כן שלא יהיו הדפים דבקים זב"ז רק מוגבה קצת כדרך הבלעך שלא יהי' מונח היטב בישנה ובאופן זה ליכא שום חשש לפע"ד

- ורק צריך הטבעות שקורין רינגען ללבן כי הטס במקום שפיתת הקדרה פתוח ע"כ צריך הטבעות וגם קצת מן הטס ישנה סביב הטבעות ללבן ואז שרי בטס חדשה על כל התנור ודו"ק (עיין במפתחות

) - ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

סימן נ"ח

ראיתי בטוב טעם ודעת להגאון מהרש"ק ז"ל מה"ד תליתאי ח"ב סי' קצ"ב שנסתפק אם כופין להפריש תרומות ומעשרות כמו דקיי"ל דכופין על מ"ע או כיון דכתיב עשר תעשר ודרשו חכז"ל עשר בשביל שתתעשר וכן בפסוק ראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל תוך ביתך הוי מ"ע שמתן שכרה בצדה ואין כופין עלי' או שמא כיון דאין השכר מפורש בתורה רק דרך דרש ואידך קרא הוי רק דברי נביאים י"ל דאינו ככל מ"ע שמתן שכרה בצדה ושפיר כופין עכ"ד - וראיתי בראש ספר הנ"ל בקונטרס עטרת זקנים לנכדו שהעיר לפשוט ספק זקנו ז"ל מדברי המשנה למלך בפ"ג דעבדים שכ' דע"כ לא אמרינן שמתן שכרה בצדה אין כופין דוקא היכא שהמתן שכר כתיב ממש אצל אזהרת העשה ודייק ממאמרם ז"ל שאמרו שמתן שכרה בצדה ר"ל בצדה ממש א"כ הכ"נ גבי תו"מ כיון דהמתן שכר לא נכתב אצל העשה מפורש ממש לכך ליה בכלל מ"ע שמ"ש בצדה עכ"ד נכדו נ"י - הנה אם כי המשנה למלך סובר ונקט לפשיטות דבאופן זה ל"ה מ"ע שמשב"צ שמתן שכרה בצדה היינו מה שנכתב בצדה ממש - לא כן מצאתי בשטה מקובצת בב"ק דף קט"ו בשם ה"ר יהונתן שכ' שם דאף דמצוה לאדם לעשות לפנים משורת הדין אעפי"כ אין כופין עליו כיון דעל לפנים משורת הדין לא נאמר היום לעשותן ולמחר לקבל שכרן רק השי"ת נותן שכר ע"ז גם בעוה"ז א"כ הוי בכלל מ"ע שמתן שכרה נכתב בצדה ואין כופין עלי' עיי"ש - הרי דדעת הר"י הנ"ל דהביאור של מתן שכרה בצדה היינו מה שנותנין שכר בעוה"ז ושלא כדברי מל"מ הנ"ל - וא"כ ממילא לפי"ז גם בתו"מ כיון דנותנין שכר בעוה"ז הוי בכלל מ"ע דמתן שכרה בצדה ואין כופין עלי' ודו"ק

א' דר"ח אלול תרע"ג לפ"ק בוסערננין יצ"ו

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

סימן נ"ט

יאודה אתה יודוך אחיך רוכב שמים בעזרך ה"ה אהוב נפשי הרב הגדול בתורה מן השרידים אשר ד' קורא כש"ת מו"ה יודא שווארץ נ"י אבן יקר ואבן פינה בק"ק סערדאהעלי יצ"ו

גילוי ידו האהובה הגיעני וחשתי להשיבו ע"ד קושייתו בסוגיא דרוב על רב מרי דיליף רוב ממכה אביו דלמא לאו אביו הוא לפי"מ דאמרי' בכתובות ק"ג וכן קיי"ל ביו"ד סימן ר"מ דחייב בכיבוד דבעל אמו א"כ דלמא באמת לא אזלינן בת"ר ואי דלמא לאו אביו עכ"פ הוי בעל האם ועל כן חייבה התורה - וכ"ת א"כ אמאי לא כתבה התורה ריבוי דאת גבי הכאה כמו גבי כיבוד דמזה ילפינן על בעל האם זה ליתא דבלא ריבוי ג"כ נדע דחייב על בעל האם דאל"כ במה נקיים מכה אביו הא איכא למיחש דלמא לאו אביו הוא וא"ל א"כ