משנה שכיר חלק א קכד

סימן נ"ז

בנידון הכשר השפארהערד לפסח שעורר עליו במכתב העתון עמק הלכה הרבני המופלג חו"ב מו"ה ר' ברוך נ"י מטשאפ יע"א שלא די במה שנותנין עליו טס חדש בלי הכשר טס ישנה כיון דהא דשני קדרות שנגעו זב"ז דוקא בדיעבד מותר וא"כ איך נתיר לכתחלה בחמץ בפסח החמורה שהוא במשהו עכ"ד בקצרה

- לפע"ד אין בזה חששא כמו שאגיד בס"ד - ולשיטתו יותר הי' לו להביא דעת הגאון בהגהת יד שאול סימן צ"ב שהעלה דטעם דשתי קדרות הוי משום דהוי טעם קלוש כנ"ט בר נ"ט וכל זה בבשר בחלב אבל גבי' שאר איסורין וכן גבי חמץ בפסח ל"ש זאת עיין שם וכפל דבריו בסי' צ"ז א"כ ממילא דאין היתר דשתי קדרות גבי' פסח - אבל באמת כל גדולי אחרונים נקטו להלכה פסיקא הך דין דשתי קדרות אפילו גבי שאר איסורים וכן נראה דעת הב"ח עצמו ביו"ד סוף סימן צ"א שהקשה דברי מהרא"י בסימן נ"א גבי דג טמא אמהרא"י בסי' פ"ה דמיירי מבב"ח דשם בסי' נ"א כתב דיש להחמיר ובסימן פ"ה לא החמיר וחילק הב"ח דשם גבי' דג טמא דמיירי בחתיכות החמיר אבל בסימן פ"ה דמיירי בשתי קדרות לא החמיר ועיי"ש - הרי מדהקשה אהדדי דג טמא לבשר בחלב ש"מ דשוין בעיניו והחילוק הוי רק משום דשם מיירי בחתיכות וכאן מיירי בקדרות אבל בקדרות גם גבי ד"ט הי' מותר כמו בבשר בחלב ואין חילוק בין שאר איסורין לבב"ח וזה דלא כהגאון ביד שאול הנ"ל שכתב בדעת הב"ח דאינו סובר היתר דשתי קדרות גבי שאר איסורין ודו"ק

- ובטעמא דמילתא דהיתר דשתי קדרות מבואר בחו"ד סימן ק"ה ס"ק ט"ו דכלי קשה לבלוע וכ"כ בסימן צ"ז עיי"ש וכן כתב מעצמו הכתב סופר סי' נ"ד ועיין תשו' נטע שורק סי' ל"ה וכיון דכל הטעם הוי משים דקשה לבלוע ממילא דבכל אי' הוי כן וז"פ

- איברא דנתקשיתי טובא בהאי טעמא הנ"ל - דמה בכך שהכלי קשה הוא הא כיון דקיי"ל בסימן ק"ה ברמ"א דכלי מוציא בליעתו אף בלי רוטב ויותר מבואר הדבר בחי' הרשב"א בסוגיא דט"ח שכתב שם דבכלי הוי הבליעה ככנוס ובמעט רתיחה הוא יוצא דלא מיסרך בכלי כמו אוכל עיי"ש בארוכה - וכיון שכן דהבליעה מהכלי יוצא לחוץ בקל א"כ מה בכך שכלי שני קשה מ"מ כיון דכבר יצא לחוץ והיא בעין א"כ הוי כמו שאר דבר אי' שהוא בעין שנפל על הכלי ואוסרתו ולא אמרינן דלא נבלע בו משום דקשה היא ומ"ש הכא בהאי בהאי בליעה כיון דעכשיו כבר יצא ולא הוי עוד בליעה רק דבר בעין למה לא יאסור הכלי שאצלו וצע"ג לכאורה - ונצטערתי בזה ימים רבים עד שהאיר ה' עיני לראות בכתב סופר סי' נ"ד שנתקש' מאד במה שסתמו הפוסקים האחרונים דמכלי לכלי אף בליעה שמן מותר ולמה יהי' באמת כן וכתב בביאור הדבר דבדופני הכלי נקלש ונחלש הטעם וכח של איסור ואף פעפוע של השומן נחלש עיי"ש שהביא ראי' לזה - וממילא לפי"ז א"ש גם קושייתי הנ"ל דודאי גבי איסור בעין שנופל על הכלי שעוד לא נקלש טעמי' שפיר נבלע בכלי אף דקשה הוא יען שעוד הוא בכחו הראשון הוא מתגבר על קושיותו של הכלי ומבליע עצמו בו שאין כח קושיותו של הכלי חזק כ"כ שיוכל לעמוד נגד כח האיסור עצמו שמבליע עצמו בו וע"כ שפיר אסור - משא"כ בבליעה אף דיוצא אח"כ לחוץ מ"מ ע"י שהי' נבלע בכלי תחלה נקלש ונחלש כחו עד שאין בכחו עוד להתגבר על קשיותו של הכלי ולהבליע עצמו בו וע"כ אמרינן דקישוי של הכלי עומד כנגדו ומעכבו מלבלוע וא"ש ולק"מ - וזה ברור ואמת בטעמא דמילתא - נמצא דהך סברת הכת"ס ז"ל לאו דוקא בדבר שמן הוא נצרך אלא אף בכחוש מוכרח לסברתו וכנ"ל ופלא שלא הרגיש בזה ודו"ק פז

) עכ"פ הדין דין אמת דהתירא דשתי קדרות בכל איסור איתא (וראיתי ביד שאול הנ"ל שכ' בזה"ל ובעיקר דין דשתי קדרות נלפע"ד ראי' ברורה להתיר מש"ס ע"ז י"ב ישראל ונכרי ששפתו שתי קדרות ועיי"ש שתמה על המרדכי שלא הרגיש בזה - פלא לי על הגאון יד שאול ז"ל שלא הריגש שכבר קדמו בראי' זו רבינו הטו"ז בסימן תנ"א שכ' בזה"ל כדאיתא בב' קדרות של איסור והיתר שנגעו דאין איסור עכ"ל הטו"ז והפרמ"ג שם כתב עליו שכוונתו על הא דש"ס ע"ז הנ"ל אבל אין ענין לכאן עיי"ש בפרמ"ג ובאמת כונת הטו"ז הוא ע"ד שכתב היד שאול עיין שם - עכ"פ ראיית היד שאול היא של הטו"ז ודו"ק) והיא הלכה רווחת בישראל ועיינתי בדרכי תשובה וראיתי שהביא בשם ברכת משה להגאון ר' מ"נ ירושלמסקי ז"ל שחלילה לחדש דבר נגד פסק המוחלט מרמ"א והבאים אחריו גדולי ההוראה ועיי"ש - ולענין זה אם היתר דשת"ק הוי דיקא דיעבד או אפילו לכתחלה ראיתי בכ"ס הנ"ל שנתקשה גם כן מאד במה דמשמע מהפוסקים דדוקא דיעבד שרי הא במרדכי שממנו יצאו הדברים וכן באו"ה לא כתב לחלק בין לכתחלה או דיעבד עוי"ש שהאריך דמכל אלו המקומות דמשמע דלכתחלה לא מיירי באופן דיש לחוש לאיסור בעין ע"כ לא הקילו אלא בדיעבד ובאופן דליכא למיחש לאיסור בעין באמת יש היתר אף לכתחלה עיי"ש

- אלא דנתקשה בהראתו של הטו"ז שהעמיד קדרות חולבות במקום הפלאדין למה דוקא דיעבד מותר אפילו לכתחלה הי' לן להתיר עיי"ש - ופלא שלא הרגיש בדברי המנח"י הביאו הפרמ"ג שם דלא התיר הטו"ז רק במקונח יפה שלא נשאר בעין על קרקע התנור מהפלאדין עיי"ש - ובזה הסיר השגת הנקה"כ מעל הטו"ז - א"כ גס כאן איכא למיחש שמא לא קינח יפה עיין תוס' פסחים דף ל' סוף עמוד א' - ואם כי החות דעת ז"ל כתב דאף באופן שלא קינח יפה התבשיל מותר עיי"ש - עכ"פ הקדרה אסורה ושייך מיחש על לכתחלה וא"ש ולק"מ קו' הכ"ס על הטו"ז ודו"ק

- עכשיו נבא לנידון דידן כיון דבאמת הך דנאמר דאסור לכתחלה הוא חומרא וכמו שדחק עצמו הכ"ס ז"ל א"כ הבו דלא לוסף עלה דוקא התם דאיכא איזה חשש אבל בנ"ד דלוקח טס חדשה והוא יבש ולא נשתמש בה מעולם וגם א"א לזוז ממקומה דנחוש שמא יבשל על טס הישנה מהכ"ת נאסור לכתחלה - ומ"ש משום חומרא