משנה שכיר חלק א קיט

היתר של פרי השדה הנ"ל שום מקום ודו"ק - וכשבינותי בספרים מצאתי להגאון מהרש"ק מבראד ז"ל בספרו טוב טעם ודעת מהד"ק סימן ר"ל בחיו"ד שנשאל בשאלה בכיוצא בזו וצידד להתיר מטעם דבעל כבר קודם הגירות ומכח סברא שהזכרתי דכיון דבעל שוב לא תקיף יצרי' ושפיר כונתם לשמים והחזיק מאד בסברא זו ועיי"ש - ואחרי המחילה לדעתי זה אינה מכח דברי רש"י הנ"ל וכמו שכתבתי ודו"ק

- אולם מצד אחר נראה לי לצדד להתירא כיון דקיי"ל דאף אם חזרו משום דבר כולן גרים גמורים הם כמו דאמרו ביבמות כ"ד ע"ב וברמב"ם פ"ג מא"ב ורק דלכתחלה אין לגיירם משום דשמא אין כונתם שלימה רק בשביל איזה דבר ואז יהיו קשין לישראל ויטעו חותן לעבירה וכמו שהי' בדור המדבר וכמ"ש הרמב"ם שם אבל באמת בכל אופן גרים גמורים הם וכמו שכתב הרמב"ם שם בהלכה י"ז אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר הואיל ומל וטבל יצא מכלל עכו"ם ואפילו חוזר ועבד ע"ז הה כישראל מומר ועיי"ש - הרי דבכל ענין דמתגייר באמת ישראל גמור היא ורק דלכתחלה אין להתגייר - א"כ לפי"ז נראה דע"כ לא אמרינן דאין לגיירו משום חשש הנ"ל זה דוקא באופן שאין נפ"מ בהגרות רק להגר עצמו אז שפיר צריך לחוש לכל הנ"ל אבל באופן דחם לא לקבל אותו יגיע היזק על ידו יאחר בודאי כגון בנ"ד אם לא נגייר אותה ידור אתה בגיותה דעון חמור הוא מאד כמבואר ברמב"ם בפי"ב מח"ב הלכה ו' ז' ח' עיי"ש שהפליג מאד בחטא זה עוד חמור מאיסור כרת דעלמא ועיין ב"ח אבהע"ז סימן ט"ז מה שהביא בשם סמ"ג ומשם מהר"א שטיין עיי"ש - נמצא חם נא נגייר אותם עדיין ישב אתה בגיותה ועוד חוץ לזה הוא אוכל אצלה כמנהג איש ואשתו בקצרה מובן מאליו שעד כמה מן ההיזק יגיע חליו אם נדחה אותה בכגון דח נראה לומר כיון דזה ספק אם אין כונתה שלימה ויגיע היזק לישראל על ידה וזה ודאי אם נדחה אותה יגיע היזק גדיל לישראל עי"ז א"כ י"ל דאין ספק מוציא מידי ודאי ושפיר יש לגיירה כדי להציל נפש אחד מישראל מעבירות חמורות - ותחלה רציתי לדון מטעם דניחא לחבר ליעבד איסור' זיטא ולא ליעבד עם הארץ איסור רבא אמנם שוב הדרנא בי מטעם המבואר בנו"ב תנינא בתשובת בן המחבר זלה"ה עיין שם סימן ל"ה - אבל משום סברא הנ"ל כפיר יש לדון דבאופן זה לא עבדי איסורא כלל דבכל מקום קיי"ל אין ספק מוציא ודאי וא"כ בנ"ד נמי כיון דכל האי הוא רק דשמא יגיע היזק ע"י גירותה לאחרים ובאופן דאם לא תתקבל בודאי יגיע היזק לישראל שפיר רשאי לגייר מטעם דאין ספק מוציא מידי ודאי וזה טעם ראוי והגון בעיני אך כל אי נימא דבדיעבד אף אם היתה גירותה בשביל א דבר מועיל הגירות וכדברי הרמב"ם הנ"ל אבל אי נימא כדעת הגהות מרדכי שהבאתי לעיל שכתב ואני הדיוט הכותב נראה לי דמי שבא לפנינו להתגייר וידוע לנו שבשביל תועלת דבר הם עושים אין לקבלם כו' ואע"ג דנפסק הדין דכלם גרים גמורים הם י"ל דאחר שאנו רואים שמישרים דרכיהם אעפ"י שמתחלה עושים לשם אישות והאי אי הכי אפילו לכתחלה נמי רוצה לומר כשמתכונים גם לשמים ואפ"ה משני משום לזות שפתים כיון דכונתם נמי לשם דברים אחרים ויותר נראה לי כן מלומר שהאמורא יפסוק דלא כברייתא דר' נחמי' וגם סתמא דברייתא דמייתינן בתר הכי מדוד ושלמה ולא אשכחן תנא דפליג ומה שנראה לי כתבתי ומרבותי לא נראה לי מדה זו ועל בינתי אין להשען עכ"ל - הרי נראה בעליל איך דדעתו דלהמסקנא לא נדחה כלל ברייתא דר' נחמי' ותרווייהו איתנייהו דהיכא דנתגיירו מיתלא תלוי וקאי בתהליכותם אח"כ אם יטיבו דרכיהם ישארו בגירותם ואם לא אין ממש בגירותם דהרי כתב דלא פליג האמורא כלל אר' נחמי' ח"כ לדבריו דהיכא דנתגייר בשביל דבר לא יצא עדיין מכלל עכו"ם ח"כ נפל סברתי דלעיל כיון דגם זה ספק אם נציל חת האיש מהעבירות החמורות דשמא אין כוונתה שלימה ולא תטיב מעשה עדיין הוא גיוה כמקדם א"כ ספק וספק הוא וספק שפיר מוציא מידי ספק וע"כ לדעתו אסור לגיירה

- אמנם הנך רואה בעצמך דרבותיי של הגהות מרדכי אינם סוברים כוותי' רק סוברים כשי' הרמב"ם ז"ל דלעולם גר צדק הוא ויצא מכלל עכו"ם אפילו בנתגייר בשביל איזה תועלת והטעם כמו שכתבו הראשונים הרשב"א והריטב"א והנמ"י שם ביבמות כ"ד דאגב אונסייהו היינו מחמת סיבת הדבר שבשבילו נתגיירו מחמת זה נתגיירו לגמרי וקבלו בלב שלם ועיי"ש - ולי נראה עוד טעם הגון בזה עפי"מ דמבואר בכתובות י"א דגר קטן מטבילין אותי ע"ד בי"ד מטעם דזכין לו שלא בפניו והב"ד זוכין לו הגירות עיי"ש - וא"כ בנ"ד נמי אף דהוא מתגייר בשביל איזה דבר מ"מ הבית דין זוכין לו הגירות בקנין גמור שיהא גר מיחלט אף דאמרו שם דדוקא בגר קטן הוי הגירות זכות משום דלא טעם טעמא דאיסורא אבל בגדול נ"ה זכות - אפ"ה נראה דא"ש דברינו עפי"מ שכתב הר"ן בסיגיא דפרוזבול דכיון דעתה היא נו לזכות אף דאח"כ יצמח איזה חיוב חשוב זכות עיי"ש - כ"כ הכא כיון דעתה רינה היא לגייר בשביל אותו תועלת שרוצה א"כ בשעה הזאת הגירות לזכות גמור יחשב לו א"כ שפיר יכולין הבי"ד לזכות בשבילו וא"ש וטעם נכון הוא בס"ד וא"כ לפי"ז עולין דברי שפיר דיש להקל בזה מטעם דאין ספק מוציא מידי ודאי ודו"ק

- ועוד נראה לי כיון דנשמע מדברי המרדכי הנ"ל במה דפירש מאי דפריך בגמרא א"ה לכתחל' נמי דהכונה כיון דמתכונת נמי לשמים עיי"ש - משמע מדבריו אף דכיון בשביל איזה דבר מ"מ אם כונתו ג"כ לשמים מהני וא"כ כל היכא דאיכא אומדנא דמוכח דכונתם נמי לשמים שפיר מותר לקבלם - וא"כ הכא בנ"ד איכא אומדנא טובא דמוכח דכונתם לשמים דהרי אם היו רוצים לבא בברית האירוסין ע"י נימוסי המדינה מי יבצר להם ובפירוש כתב הגאון מהרש"ק בטוב טו"ד שם גבי נידון דידי' וז"ל באמצע תשובתו מיהו אין צריך לזה דבלאו"ה יש כאן הוכחה כיון דדעתם קלה וקרוב להשתמד א"כ מדלא נשתמד ונשאר שם עמה וחזרו לבית אביו מוכח דדעתה להתגייר לש"ש ול"ה לשם אישות לכך מותר לקבלה ולגיירה עכ"ל וכן כתב עוד בתשובה שאחרי' לחזק דבריו בזה וכתב בסוף דבריו ובאמת היא למותר דודאי האומדנה בעצמה מוכיח כן דכונתם לש"ש עיי"ש -