משנה שכיר חלק א קיח

הבאתים על הגליון ונשכחו ממני וחבל על דאבדין ועיין רמב"ם ה' תשובה פ"ט סוף הלכה א' שכ' ובזמן שאדם טרוד כו' ובמלחמה עיי"ש ושי"ת ירחיב את גבולינו במהרה ונזכה לעובדו בלב שמח ומרוב כל אכי"ר

- ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

סימן נג

נשאלתי בנכרית שדרה מזה כמה עם ישראל בלי נשואין אף בלי הציוויל טרויאונג ועתה רוצית להתגייר ולהיות בת יהודית ולהנשא לו עפ"י דתה"ק והיא סוברת ומקבלת לכל אשר יאמרו לה ולנהוג עצמה כדרך כל בנות ישראל - ונשאלתי אם ראוי והגון לספחה לנחלת ישראל והשאלה תפרד לשלשה ראשים (א') אי מותר לגיירה כיון דיש לחוש דכל הגרות הוא רק לשם אישות (ב') בשגם אם נתיר לגיירה אי מותרת להנשא לו (ג') באופן שתהא מותרת לינשא לו אם צריכה להמתין ג' חדשים ימי הבחנה ע"כ תו"ד השאלה

- תשובה. קודם נבאר בעזה"י ספק ראשון אם יש מקום לגיירה - הנה זה לשון הרמב"ם ז"ל בפי"ג מאיסורא ביאה הלכה י"ד המצוה הנכונה כשיבא הגר או הגיורת להתגייר בודקין אחריו שמא עיניו נתן באשה יהודית ואם אשה היא שמא עיני' נתנה בבחור מבחורי ישראל אם לא נמצא להם עילה כו' - וכן כתב המרדכי בהגהות בפרק החולץ וז"ל אני הדיוט הכותב נראה לי דמי שבא לפנינו להתגייר וידוע לנו שבשביל תועלת דבר הם עושים אין לקבלם עיי"ש וכן נפסק בש"ע יו"ד סי' רס"ח סעי' י"ב הרי דהיכא דבאין להתגייר משום איזה תועלת אין לבי"ד לגיירן וא"כ בנ"ד נמי אף דהיא אמרה דכונתה לשמים אך וכי מפיה אנו חיים וטובא יש לחוש דכל הגרות רק לשם אישות הוא ודאי דאין רשאי לגיירה עד שיתברר שבאמת רק לשמים כונתה כן נראה לכאורה

- אמנם יש לומר לאידך גיסא דשפיר יש לגיירה והוא דהנה בתוס' יבמות כ"ד ע"ב הקשו מהאי גר דבא לפני הלל לגיירו ע"מ לעשותו כה"ג וכן מההוא דפרק התכלת דבאת ואמרה גיירני ע"מ שאנשא לאותו תלמיד ותירצו דשם הי' הבי"ד בטוח דסופן לעשות לש"ש יעיי"ש - וכתב הב"י בסי' רס"ח דמכאן יש ללמוד דהכל לפי ראות עיני הבי"ד עיי"ש והש"ך הביאו בסי' הנ"ל ואם יש לתלות דכונתן לשמים שפיר יש לגיירן - והנה ראיתי בשו"ת פרי השדה להגאון מבאניהאד ז"ל ח"ב ס"י ג' שכתב דהיכא שדרו יחדיו קודם הגירות אז יש להקל טפי וליכא למיחש דדלמא לשם אישות נתגיירו כיון דהיו דרים יחד בלא הגירות א"כ ודאי דכונתה לשמים היא עיי"ש שכתב שמצא סברא זאת בספר שו"ת א' א"כ בנ"ד נמי אחר שכבר דרו יחד זה כמה שנים שפיר יש להקל

- אמנם לדעתי יש ניגוד לסברא שהביא בעל פרי השדה הנ"ל מדברי רש"י יבמות מ"ה ע"ב גבי' הא דאיתא שם דעבדי' דרבי חייא בר אמי אטבלה לההיא עובדת כוכבים לשם אנתתא אמר רב יוסף יכולנא לאכשורי בה מדרב אסי דאמר רב אסי מי לא טבלה לנדתה ופרש"י ז"ל שם בד"ה בה מדרב אסי וז"ל לישנא אחרינא לשם אנתתא לשם אישות וטבילת גרים היא אלא שאינה טבילה דאמר לעיל בפרק כיצד אחד איש שנתגייר לשום אישות ואחד אשה שנתגיירה לשם איש אינן גרים יכילנא לאכשורי בה ע"י טבילות אחרות שטבלה אח"כ לנדתה כך שמעתי וקשיא לי חדא דקבעינן להלכה הלכה כלן גרים ואפילו למשנה ראשונה נמי אי קמייתא לא סלקא לה בתרה נמי לא סלקא לה דלא לשמים נתגיירה ולשון ראשון עיקר ונראה בעיני עכ"ל הטהור - הנה ודאי דללישנא אחרא מיירי שאחר שטבלה לגירותה נשאה זה העבד ודרו יחד וקאמר רב יוסף אף דטבילה ראשונה לא סלקא לה כיון דהי' לשם אישות מ"מ הטבילות שטבלה אח"כ לנדתה עולין לה וע"ז דחה רש"י ז"ל מדקמייתא לא סלקא לה אף בתרייתי לא סלקא לה א"כ הרי בהדיא דאף אם כבר דרו יחד מקודם אפ"ה חיישינן דלשם אישות טבלה ולא לשם שמים - ואין לחלק דשאני התם משום דזה העבד לא הי' רוצה בה רק אחר שתתגיירה כמו שאנו רואין שלא רצה לקחתה עד שתיטבלה א"כ כ"ז שלא טבלה כדינא אינה גיורת ע"כ שפיר אמרו דסוף סוף אף בטבילה אחרונה לא תהא כונתה לשמים רק לשם אישות אבל באופן שאינו רואין שהיו דרים יחד חף בלי גירות הרי חזינן דלא קפדי אגירות ע"כ אם באים לגייר שפיר יש לומר דכונתם לשמים - אמנם לדעתי אין בזה כדי שביעה לחלק דאם יש עכ"פ מקום לסברא הנ"ל א"כ גם בנידון דעבדי' דר"ח למה לא נימא סברא לחלק בין טבילה קמייתא לטבילה בתרייתא והלא סברא טובא איכא לחלק ולומר דודאי בטבילה ראשונה דעדיין לא היו יחד ולא בעל תקיף להו יצרייהו ולא היתה כונתה לשמים אבל אחר שהיו יחד ובעל דככר נשקט כח יצרם ותאותם באמת שפיר יש לומר דכונה לשם שמים וכה"ג מצינו ביו"ד ס"י קצ"ב בש"ך סק"ט דהיכא דכבר בעל מותר ליחד אף בלי שמורה יעיי"ש - וא"כ גם הכא איכא סברא טובא לחלק בין טבילה ראשונה לאחרונה ולומר דבאמת בטבילה קמייתא לא כונה לשמים אבל בטבילה האחרונה שפיר כונתה לשמים אלא ע"כ דעדיין יש לחוש משום דכל העושה ע"ד הראשונה היא עושה וכמו שהראשונה לא היתה לשמים כמו כן האחרונה לא היתה לשמים

- וא"כ בנ"ד נמי י"ל אף דכבר דרו יחד בגיותה אפ"ה עכשיו הגירות נמי ל"ה אלא על דעת ראשון שיכלו לדור יחד בלי בישה וכלימה כי חרפה הוא לדור יחד כך בלי שום כריתות ברית האירוסין אף ביניהם לא נשמע כזאת רק אצל אנשי בליעל א"כ ודאי דטובא יש לחוש דהגירות לא יהי' רק לשם אישות - והלא הדברים ק"ו מה אצל העבד הזה דתחלת הכניסה לא הי' בחרפה כלל כי לפי דעתו עשה כהוגן דהי' סבר דסגי בטבילה הראשונה (ואצל העולם בודאי לא הגיע לו שום חרפה כלל כמו שכתבו תוס' במקומה) אפ"ה חיישינן דבטבילה האחרונה ג"כ לא הי' כונתו לשמים כש"כ בנ"ד דתחלת כניסתו הי' בחרפה ובבוז ודאי דיש לחוש שגירותה עתה הוא רק לשם אישות שתהא דירתן יחד בכבוד וזה ברור ואמת בסברא לפע"ד וא"כ לפי"ז אין לצד