משנה שכיר חלק א קיז

דהנה קשה לי מה הקשו הני גאונים הנ"ל על תירוצא דש"ס דמשני שאני שאיבה דרבנן - הלא אכתי הווי' ע"י טהרה בעינן - הלא באמת כבר קדמם בקושיא זו הר"ש בפ"ב דמקואות והר"ן בפ"ב דשבועות דהר"ש אחר שהעלה דשאובין דרבנן הוא כתב דע"כ אי אפשר דכולה שאיב הוי דרבנן כיון דהווי' ע"י טהרה בעי' וכתב דבאמת דהיכא דלא הי' הווי' ע"י טהרה אז שאיבא דאורייתא והיכא דהווי' ע"י טהרה כגון ע"י כלי גללים ואינך באמת שאיבה דרבנן כאשר כתב הר"ן וב"י רסי' ר' לדבר פשוט - ואח"כ הקשה א"כ מה קאמר בב"ב דשאני שאיבה דרבנן היא הלא איכא הווי' ע"י טהרה דהוי דאו' וע"ז מתרץ שם הר"ש דמיירי שם בב"ב ב"ג לוגין בסוף דהי' רובא כשרה ואז גם הווי' ע"י טהרה רק דרבנן כיון דבטל ברוב וכמו שכתב הר"ן שם א"כ הרי בהדיא דקו' הגאונים הנ"ל הוא באמת קו' הר"ש דכל פסול של הר"ש ל"ה רק מכח הווי' וע"ז היתה הקו' מסוגיא הנ"ל וע"ז השיב דמיירי באופן דלא מזיק מה שלא הי' ההווי' ע"י טהרה - ולא צריך לתי' דמיירי דמשמש את הקרקע כמו שרצה אדמ"ו לומר - וממילא דאין מסוגיא זו שום סתירה לשי' הנו"ב שהביא הדרגנ"י בתשובה - ואדרבא עוד אוכל להביא ראי' להנו"ב הנ"ל דאי נימא דאף היכא דאין הקרקע מסייע לתשמיש בטל מקבלת טומאה א"כ למה לי' לר"ש ז"ל לאדחוקי נפשי' ולוקמי דמיירי שם דהי' רובא בכשרות אשר אין מזה שום זכר בש"ס וגם ל"ה מילתא דפסיקא כלל טפי הול"ל כיון דבטלה לקרקע אינה מקבלת טומאה וכמו שתירץ אדמ"ו נ"י דכיון דמשמש את הקרקע בטיל מתורת ק"ט וא"כ שפיר הוי הווי' ע"י טהרה דומיא דכלי גללים שכ' הר"ש דאפילו כולה שאיב כשר א"כ גם שם שפיר יכול לדבר אף בכולה שאיב ובההוא תירוצא יותר עדיף מתי' דהר"ש ולמה לא משני הר"ש כן אלא ודאי כיון דצריך דהקרקע יסייע לשימושו של צינור והכא אינו מסייע ע"כ לא תירץ כן - וא"כ לפי"ז אדרבא עד ראי' יש מסוגיא זו לשי' הנו"ב ולא פירכא אך לפ"ד הנו"ב תנינא בסי' קמ"ב ליכא ראי' עיי"ש אבל עכ"פ גם קושיא ליכא לפי"ד הר"ש והרר"ן ז"ל וזה ברור והרבה הי' לי לרצות קדם אדמו' שליט"א אך כאשר כבר אמרתי מראש שאין רצוני להטריח יותר מדי וגם בדברי המעטים האלה לא באתי אלא משום דהוא נוגע לתשובת דמר רבא שליט"א (זלה"ה

) - ואצא בזה בקידה כמשפט תלמיד לרב מנאי תלמידו הצעיר והדל המשתחוה מרחוק מיל מול כהדגנ"י

- ה"ק ישכר שלמה מטייכטהאל

בשולי המכתב

ודע בזה שהעליתי דסוגיא דצנור מיירי דאינו צריך להצינור זה שהמים הי' יכול לבא אף בלא הצינור וכמו שכתבתי בפנים - מצאתי ג"כ ישוב נכון לקו' הטו"ז באו"ח סי' קצ"ט שהקשה על הרמ"א ז"ל דמחלק בין אבנים שנקבעו תחלה לכותל ואח"כ עשאן בית קיבול לבין שעשאן תחלה כלי ואח"כ חיברן לענין נט"י - הא מוכח מסוגיא דצינור דלרבנן אף בקבעו תחלה ואח"כ חוקקו הוי מה"ת כלי וא"כ נט"י דרבנן למה לא נוקמי אדאורייתא ע"כ קו' הטו"ז - ובהנ"ל א"ש דדוקא בסוגיא דצינור דמיירי דאינו צריך לצינור זה וכמו שבארנו שיש מקום למים לבא אף זולת הצינור ע"כ בודאי אינו מבטלה שם ע"כ הוי עלה שם כלי מהתורה משא"כ היכא דצריך לה לתכלית הנרצה בודאי גומר במחשבתו לבטל אותו שם או אפשר דמיירי בהגיד בפירוש שמבט לה שם אז באמת גם מהתורה ליכא עלה שם כלי ע"כ שפיר סתם הרמ"א דבקבעו תחלה פסול לנט"י ואיש דו"ק

- תרפ"ז לפ"ק בוסערמין יצ"ו

סימן נב

בספר תבואות השדה להגאון מבאניהאד ז"ל חלק חמישי ראיתי שמסתפק האיך הדין אם להחולה יש לו דבר איסור חמור ולאחר יש היתר או איסור קל אם מחויב ליתן מההיתר או איסור קל שלו להחולה או דלמא כיון דלהחולה מותרין כל האיסורין היכא שאין לו היתר א"כ אע"ג שיש לאחרים היתר אין מחיובין ליתן לו דהא מכיון שיש לו איזה דבר מאכל תו ל"ה פקוח נפש עיי"ש

- ולי נראה בפשיטות דודאי אף באופן זה מחיוב המאכיל לברור הקל תחלה אף אם יצטרך ליקח הקל משלו כיון דעליו מוטל להחיותו ולהבריא את גופו ומה"ט הותר גם לו כל האיסורין שיצטרך לרפואתו וכמו שמבואר בלבוש או"ח ס"י שכ"ח עיי"ש במתק לשונו (וכעת אינו לפני) וכ' שם דוחי בהם ג"כ נאמר על אחרים שמחיובים להחיות את החולה ולא על החולה דוקא עיי"ש - א"כ ודאי דצריך המאכיל לחפש על הקל אפילו משלו - דהגע בעצמך נפשו וגופו מוכרח לשעבד עבור רפואתו וממונו לא ישעבד בעדו בתמי' אלא ודאי כיון דפסוק דוחי בהם קאי על המאכיל כמו על האוכל א"כ כשיש ביניהם למצוא הקל מוכרח להיות בהקל כן נראה לי פשוט - ובזה יש לתרץ מה שראיתי מדקדקין בסוגיא דמאכילין אותו למה נקטו דין זה במאכילין ולא באוכל ר"ל בחולה ובהנ"ל א"ש דהשמיעני דלעולם צריך המאכיל לחפש אחר הקל והדבר מוטל עליו ולא על האוכל - וגם יתורץ בזה קושיית הכ"ת מה השמיעני המשנה בזה פשיטא אם יש ליתן לו הקל ומה השמיעני בזה - אבל בהנ"ל א"ש דהשמיעני חידוש דין הנ"ל דאף אם יצטרך ליקח הקל משלו ולחולה יש חמור מוכרח ליקח משלו ולא יאכילנו החמור שלו כן נראה לי בס"ד - אבל נראה לי פשוט דאח"כ חייב החולה לשלם לחברו מה שהאכילו משלו אם יש לו לשלם כדקיי"ל בחו"מ ס"י שפ"ח דהמציל עצמו בממון חברו חייב לשלם לו ועיי"ש בביאור הגר"א ס"ק כ"ה ודו"ק פד

) ובסוגיא דמאכילין אותו הקל הרביתי לדבר בחידושים ופירושים בביאור הסוגיא ורק מחמת כובד ראש של רעש המלחמה לא