משנה שכיר חלק א קטו

והביא ראי' מנדה י"ז שלענין טהרה הוי חיבור זל"ז וסובר המג"א דכמו דלענין טהרת עצמו הוי חיבור כ"כ לענין טהרת אחרים עיי"ש במחה"ש - והנה קשה לי דהא הר"ש בפ"ג דטהרות הקשה מ"ש דלהקל הוי חיבור ולחומרא ל"ה חיבור ותי' דטהור מקצתו שהשיקו למקוה ע"כ טהור כולו דתנן במקואות דשלג מעלה את המקוה וכשר לטבילה א"כ נמצא דכשהושק מקצתו למקוה כהושק כולו שהרי כולו נוגע זב"ז והוי כנוגע במקוה אבל לקבלת טומאה אין דברים הנוגעים זב"ז נחשבים כאחד עכ"ל הר"ש שם - ודבריו עדיין צריכין ביאור דאכתי לא הועיל כלום בתירוצו לכאורה דכיון דלענין טומאה לא חשוב הנוגע זב"ז כא' כ"כ לענין דבר אחר לא חשוב אחד - דהרי הש"ס שהבאתי לעיל מדמי שבת לטומאה דיחשב כמאן דמונח באויר כיון דל"ה חיבור לגבי טומאה וא"כ למה גבי טהרה חשוב א' פג) ונראה דכונת הר"ש הכי היא כיון דתנן דשלג מעלה מקוה וכשר לטבילה א"כ בעת שנגע קצתו למקוה נטפל למקוה ובטל למקוה עד דתו לאו שם שלג עלה רק שם מקוה עלה וכן כל משהו ומשהו הנוגע אל הראשון דכבר בטל למקוה כולן נעשו מקוה נמצא כאלו כולה נוגע במקוה ע"כ טהור כולו וזהו שדייק הר"ש בלשונו וכתב והוי "כנוגע" במקוה והכונה כמ"ש - נמצא דכ"ז א"ש כשמחובר למקוה - אבל כשעומד בפ"ע באמת ל"ה חיבור אף לטהרה כמו לענין טומאה וכמו שדימה הש"ס דינא דשבת לדינא דטומאה - וא"כ אין ראי' לנידון המג"א וצ"ע - ולפי"ז אין ראי' ג"כ מדברי הר"ש אלו דמותר לטבול בשלג אפילו לא נימוח כמו שרצה לדייק מכאן בספר חיבור לטהרה עיי"ש - ואדרבא מכאן נשמע להיפך דכל הטעם דטהור כלו משום דמחובר למקוה ע"כ חשוב כא' אבל כשהוא בפ"ע לא חשוב חיבור דומיא דטומאה ודשבת ודו"ק

- ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

סימן נ

הנה ראיתי בסדרי טהרה ס"י קצ"ח סק"ג שהקשה דברי הרמב"ם אהדדי דהוא פוסק כרבנן דדף בב"ב דף ס"ו וגם פוסק בפ"ק דכלים דאם נעשה לשמש עם הקרקע לא מקבל טומאה - וקשה כיון דהוא פוסק דתלוש ונעשה חיבור הוי כתלוש אפילו בקבעו ואח"כ תקנו וא"כ למה פסק דאם נעשה לשמש את הקרקע הוא טהור הא לעולם הוי כתלוש והניח בצ"ע

- ולדעתי הדבר פשוט וברור דלא קרב זה אל זה דאטו בנעשה לשמש עם הקרקע הוי הטעם משום דחשוב כמחובר לקרקע דהא הרמב"ם בפ"ט דכלים כתב דהוי טהור אף טרם שהוקבע בקרקע כיון דנעשה לשמש את הקרקע ובאופן זה היכא דלא חיברו עדיין לכ"ע לא חשוב כמחובר ואפ"ה טיהרו הרמב"ם אלא ע"כ דטעם אחר איכא בזה והטעם הוא כיון דנעשה לשמש עם הקרקע דינו כמו קרקע ולאו דוקא אם נעשה לשמש את הקרקע לחוד אלא בכל ענין אם נעשה לדבר שאינו מקבל טומאה דינו כמו אותו דבר שאינו מקבל טומאה וכמו שכתב רש"י ז"ל בפירוש כן בריש פרק במה אשה ועוד בשאר מקומות עיי"ש ומה"ט שפיר כתב הרמב"ם ז"ל דאף טרם חיבורו לקרקע טהור דכיון דנעשה לקרקע דינו כמו קרקע ובפירוש מצינו כן בכמה דברים תלושים שאם נעשו לדבר שאינו מק"ט טהורים כמו שחשב אותן המשנה בפי"א דכלים - אבל דבר שמקבל טומאה משום דהוי כלי כתיקונו ואתה רוצה לטהרו מכח דנתחבר לקרקע בזה שפיר יכול הרמב"ם לסבור כרבנן דדף דתלוש ולבסוף חברו הוי כתלוש ומקבל טומאה וא"ש מאד בלי שום פקפוק וזה פשוט וברור בעזה"י ועיין בברטנורא בפ' כ' מכלים משנה כ"ד וכן בפירוש המשניות לרמב"ם שם ותראה שכנים דברי ואני תמה על הגאון מאורן של ישראל בעל סד"ט ז"ל שלא הרגיש בדבר פשוט בזה ודו"ק

- ואגב אזכיר מה שצ"ע לי בדברי הר"ש בפ"ה דפרה משנה ז' דפירש דמיירי אפילו הי' תלוש אלא שקבעו ואח"כ תקנו דל"ה כלי כדאמרו בב"ב גבי צינור עיי"ש - ופלא בעיני הלא שם בב"ב סברי רבנן דלעולם הוי כלי ורק בדרבנן הקילו - וא"כ הכא דהוי מן התורה למה לא ממלאין ממנה - וא"ל דלחומרא אמרינן דל"ה כלי דהרי קאמר דמתני' דלא צריך צמיד פתיל וא"כ הוי נמי לקולא וצע"ג ודו"ק

- ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

סימן נא

בעזה"י יום שנכפל בו כי טוב תרס"ט לפ"ק בוסערמין יצ"ו

- שלמא רבא מאלקי רבא לגברא רבא ה"ה אדמ"ו הגאון הגדול אדם גדול בענקים בו"ק וחו"פ מאורן של ישראל כו' מרנא ורבנא כקש"ת מרן ר' משה גרינוואלד אב"ד ור"מ דק"ק חוסט והגליל יצ"ו

- אחרי תת שלו' כמשפט תלמיד לרב אודיע את אדמ"ו שתשובתו בנידון המקוה הגיעני ואבשרו שכבר הסכימו האקרו"ט דפה הי"ו לבנות מקוה חדשה וכבר הכינו המקום לזה על צד היותר טוב ב"ה כו' והואיל שהואלתי לדבר ארשה לי לבא מן קדמי' באיזה הערות שמצאתי לעורר מדי עברי בתרי' תשובת אדמ"ו גאון ישראל שליט"א (זלה"ה) אם כי ב"ה רבו העירותי בזה לא אטריח הרבה (כי בעת הזאת היתה השנה אחרונה לימי חיו וידוע לכל איך שהי' אז בעוה"ר מחולל מפשעינו זי"ע) רק מה שנוגע לתשובתו דמר רבא נ"י (ז"ל

) - כבוד אדמ"ו הקשה לשי' הנו"ב מהד"ת ס"י ק"ט שהעלה דאף אם נעשה לשמש את הקרקע אינו בטל מקבלת טומאה עד שגם הקרקע מסייע לתשמישו אבל זולת זה אינו בטל מקבלת טומאה - ע"ז תמה כבוד אדמ"ו הגנ"י דאיך יפרנס סוגיא דצנור דפריך שם בגמרא אי רבנן אפילו קבעו ואח"כ תקנו נמי ומתרץ בש"ס לעולם רבנן ושאני שאיבה דרבנן היא עיי"ש בגמרא - ואכתי קשה הא הווי' ע"י טהרה דאורייתא ולמה אינו פסול וכתב דבאמת כבר הקשה כן הגאון בטיב