משנה שכיר חלק א קיד

העדות היינו האח עם הרחוק א"כ שוב נפל פסול דאחים א"כ שפיר קשה מה פריך משני אחין ואחד כו'

וצ"ע

- (ב) קשה לי לשי' הירושלמי הנ"ל דכל הפסול של שני אחין הוא רק משום דאי אפשר להזים את האחד בלתי אחיו א"כ באופן דיש להזים האח אחד בלתי אחיו נפל כל הפסול מהם - והשתא קשה לפ"ד תוס' דכל חשש של מה יעשו שני אחין כו' הוא דלמא יבא לאחר כ"ד וכמו שכתבו תוס' בסוף העמוד והלא כבר כתבו תוס' דלענין הזמה צריך תוכ"ד (ולענין פסול דקא"פ מהני אף לאחר כ"ד - ) וא"כ השתא דל"ה תוכ"ד א"כ שפיר יכול להזים בלתי אחיו א"כ נפל כל הפסול של אחים א"כ שוב יוקשה מאד מה פריך מה יעשו שני אחים ואחר כו' הא באמת באופן זה כשר וצע"ג ושאלתי את פי מורי ורבי הגה"צ מהר"מ גרו"ו אב"ד דפה שליט"א (זלה"ה) ופלפל הרבה בקו' זו אך אחר הרבה שבועות בא לידי ספר חידושי הרי"ם על חו"מ ומצאתי שם בסי' ל"ו קושיא זו כהוי' וכצורה שהקשיתי אני ושמחתי מאד שזכיתי להיות בן גילו בקו' זו

ודו"ק

- (ג) קשה לי לשי' הש"ך סק"ג שכתב דבעי לשאול את הכשרין אם למחזי או לאסהודי אתי וכי אמרו הפסולין שבאו למחזי אם הכשרין ג"כ אמרי שבאו למחזי פסול העדות עיי"ש - וקשה איך נאמין לכשרין שבאו למחזי וליפסול העדות הא הוי חוזר ומגיד וכקו' התוס' בשמעתין ותירוצם אינו מספיק לכאן וצ"ע - את דברים מעטים האלה ערכתי לפניך נא תעיין בהם והשיבני תשובה מאהבה ואשאר בזה ידידך המבקש קרבתך וטובתך כל הימים

- ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

הלומד בישיבת אדמ"ו הגאון הצדיק מהר"מ גרו"ו שליט"א

תשובה הנ"ל ערכתי בימי בחרותי בהיותי כבר עשרין בעת למדי בישיבת אדמו"ר הגאון בעל ערוגת הבושם בחיסט אל בן הגאון בעל יד שלו' זלה"ה שהוא כעת אב"ד דשם נכד הגאון הקדוש בעל אמרי נועם ולהקדוש מראפשיטץ ז"ל - וחתן הרב הצדיק מו"ה אהרן שליט"א שהוא בן הגה"ק מרן ר' מאטעלע ז"ל חתן רבינו בעל דברי חיים ז"ל חיים ז"ל זי"ע

- סימן מט

כתב המרדכי בסי' פ' במה טומנין שרבינו שמרי' הורה שהטובל בשלג שאינו מפושר ומחזיק מ' סאה דעלתה לו טבילה מדתנן השלג והברד מעלין את המקו' ובלא הופשר' היא דאי הופשר' פשיטא דהוי כמו שאר מים והר' אליעזר מפרש מתני' כשהופשרה והא קמ"ל דאין דין שאובין עליהם וגם רבינו שמחה התיר מתחלתן ולבסוף חזר בו כי א"א שכל השלג העולה לארבעים סאה יגע בבשרה ועוד דאמרו דאין מטבילין בכיפין עכ"ל המרדכי - מובא בב"י סי' ר"א וכתב עליו הבית יוסף וז"ל מ"ש דאין מטבילין בכיפין נראה שאין ענין לכאן דהתם שאני שהכיפין עומדים באויר אבל הכא שהשלג בקרקע ועליו שלג אחר וכן עד כמה אמות גובה מאי שיאטא דדמיון דכיפין איכא הכא הא לא דמיא אלא לים או בריכה העמוקים מאה אמה שטובלין במים העליונים או בתחתונים ושלג נמי דכוותי' הלכך דברי רבינו שמחה לא נראה בעיני עכ"ל הב"י בסי' הנ"ל

- ולי נראה להלין בעד רבינו שמחה הנ"ל שלא יהיו דבריו כפליאים דהנה בתוספתא דטהרות תניא שלג אינו אוכל ואינו משקה חישב להיות משקה הוי משקה נטמא מקצתו לא נטמא כלו ומפורש ברש"י נדה דף י"ז משום דל"ה חיבור והוי כנפרדים זה מזה ועיי"ש - והנה בשבת דף ה' וד' ק' איתא דמים ע"ג מים הוי הנחה אבל שמן ע"ג יין תליא בפלוגתא דחכמים ור"י ב"נ דהם פליגי לענין תרומה דאם נגע טבול יום בשמן של תרומה שהי' ע"ג יין דחכמים סברי דשמן טמא ויין טהור וריב"נ פליג והשתא להחכמים דסברי דל"ה חיבור א"כ לענין שבת נמי ל"ה הנחה ופטור משום דדמי כמאן דמונח באויר - הרי דנראה מזה דהיכא דל"ה חיבור ל"ה הנחה וכמאן דמונח באויר דמי - והנה כבר הבאתי דשלג ל"ה חיבור זה ע"ג זה א"כ הוי שפיר השלג העליון דמונח על שלג התחתון כמאן דמונח באויר וא"כ בזה נפלה דחיית הב"י במה שכתב דהתם בכיפין עומדין באויר אבל הכא השלג מונח זעג"ז ודמיא למים עמוקים שטובלין בעליונים ושלג נמי דכוותי' - ועפ"י האמור ל"ה דכוותי' כלל דבמים שפיר יכולין לטבול במים עליונים משום דקיי"ל דמים ע"ג מים הוי הנחה והוי חיבור זל"ז אבל שלג דל"ה חיבור זל"ז שוב שפיר הוי השלג העליון כמאן דמונח באויר ודמיא לכיפין שאין מטבילין בו וצדקו דברי רבינו שמחה ז"ל ודו"ק

- עוד איתא שם בהגמ"ר הנ"ל דהרב ר' שמואל הביא ראי' לדברי הרב ר' אליעזר מפיהם דאין טובלין בשלג מהכא אין מרסקין את השלג מדמחייבי אריסוק השלג משום מוליד ש"מ דמעיקרא לאו דין מים על השלג דהא ר"א מתיר בחלות דבש שריסקן מהאי טעמא הואיל ומעיקרא אוכלא עכ"ל - והנה בעוה"ר דברים הללו סתימים וחתימים בעיני ולא זכיתי להבין הראי' מר' אליעזר כלל דכי מתיר ר"א לרסק החלות דבש בשבת מהאי טעמא דהואיל ומעיקרא אוכלא והלא לא מיירי ר"א אלא כשהן מרוסקין מע"ש והן זבין מעצמן בשבת ורק כדי שלא נגזור שמא אתי לאסחוטי במשקין מתיר לאוכלן מהאי טעמא דמעיקרא אוכלא אבל לרסק גם הוא מודה דאין מרסקין אותן בשבת אף דמעיקרא אוכלא הוא ועיין בריש פרק חביות ותראה דר"א מיירי במרוסקין - ועוד דהאי סברא דהואיל ומעיקרא אוכלא באמת אידחי בש"ס וליתא למסקנא והטעם דר"א מתיר הוא כמו שכ' רש"י בריש פ' חביות דכיון דמרוסקין אין דרך לסוחטו עוד דהדבש זב מאליו עיי"ש - ועוד דלמא הברייתא דאין מרסקין כהחכמים אתיא סוף דבר דדברי הגמ"ר הנ"ל סתומים הנה לפע"ד וצריכין ביאור ודו"ק

- עוד אני תמה במג"א סי ק"ס סקט"ז שכ' דאם יש שלג ע"פ הארץ מחובר יחד אפילו נמוך מאד דמותר לטבול ידיו בו אם יש בו מ"ם סאה