משנה שכיר חלק א קיג

בחזקת כשרות דאחד ודאי בינייהו דפסול ומשו"ה בטל עדותן ומ"מ כיון דלא ידעינן מי הוא הפסול לא אמרינן גבייהו דין נמצא א' קא"פ כו' ואם יש עוד זולתם שלא הוכחשו היינו שלא הוכחש כל הכת תתקיים העדות בשאר וכ"ז א"ש לר"ה - אבל לר"ח דסובר דנפסלין מכל וכל ואמרינן בהדי סהדי שקרא ל"ל ונפסלין לכל העדות שבתורה א"כ שפיר ניכר גבייהו הפיסול דהא באמת שניהן פסולין וא"כ לא שייך לומר כאן דלא ידעינן מי הוא הפסול דהא מחזיקין אותן לשניהן פסולין לכל מילי וא"כ איך תימא דלא ידוע מי הוא הפסול כיון דבאמת אתה מחזיקו לפסול לכל מילי בשלמא לר"ה דכשר בעלמא ורק הכא משום דאיכא חד ודאי פסול ע"כ בטל הכא עדותן אבל לעלמא יוכשר כ"א שייך לומר דלא ידעינן מנו הוא - משא"כ לר"ח דיצאו מחזקת כשרותן וגם בעלמא הן פסולין גמורין א"כ שוב שפיר נודע פסול דכל א' ולא שייך סברת התוס' לומר דלא יהי' שייך גבייהו דין דקא"פ אלא ודאי דלר"ח שייך גבייהו דין דקא"פ וכל העדות בטלה כן נראה לי בסברא פב) ועוד דודאי לר"ח דפוסל אותן לשאר עדות אם הלך עם שאר עדות כשרין להעיד בדבר אחר ואח"כ נודע דהוא פסול מכח עדות מוכחשת מכבר ודאי דפוסל שאר עדות מכח דין דנמצא אחד מהן קא"פ דהא ודאי לגבי שאר עדות כיכר פסולו וגם אתי למיטעי בשאר פסולין וז"פ לפעד"נ א"כ לא יגרע עדות זה מעדות דעלמא ונראה לי ברור בסברא. דלר"ח שפיר בטול כל העדות גבי עדות מוכחשת - ואם כנים דברינו בזה דלר"ח גם בהכחשה לחוד בטל כל העדות א"כ יוקשה קו' הפ"י איך אפשר למידרש קרא הנ"ל לענין הזמה גבי עדות כיון דהקרא מנידון מיירי ולגבי הנידון אין נפ"מ כלל בהאי דרשא לר"ח וכמו שבארתי

- אולם נראה לפ"ד רש"י בסנהדרין מ"א ע"ב דכתב דהיכא דאמר אחד א"י בחקירות הוי עדות שאי אתה יכול להזימו ובטל כל העדות א"כ גם לר"ח יש נפ"מ טובא בהאי דרשא להנידון עצמו היינו באופן שאחד אמר א"י בחקירות והשתא אי לא בעינן שיזומו את כולן א"כ תתקיים העדות בשאר אבל אי בעינן שיזומו כלן א"כ בטל כל העדית וא"כ איכא נפ"מ להנידון בהאי דרשא גש לר"ח וע"כ יפה דרשו להאי קרא הא דר"ש וא"ש

- אמנם דברי רש"י אלו שכתב דהיכי דאחד אמר איני יודע הוי עדות שאאילה"ז צ"ע טובא וכמו שעמדו באמת עליו רבותינו בעלי תוספות באמרם כיון דאמר א"י ל"ה עוד עד כלל ולא צריך להזימו גם מה שכתבו התוס' דהוי כמו קא"פ נמי קשה מאד וכמו שדחה באמת דבריהם הגאון נו"ב בדורש לציון נמי מטעם זה כיון דל"ה עד כלל לענין הזמה ממילא ל"ה שם עדות עליו גם לענין קא"פ ועוד מה פסול מצאת בו בזה שאומר האמת איני יודע - ע"כ נראה לי לומר דבאמת להלכה גם רש"י מודה דהיכי דאמר א"י ל"ה עליו תורת עדות כלל ומכח הני טעמים דלעיל והא שכתב רש"י דאם אמר א"י הוי עדות שא"א יכול להזימה לא כתב כן רק אליבא דר"ח דלדידי' מוכרח לומר כן דאל"כ יוקשה עליו קו' הפ"י כנ"ל ושם בסנהדרין קאי אליבא דר"ח וכמו שאבאר אבל באמת אליבא דר"ה גם רש"י סובר דל"ה עליו תורת עדות כלל ואינו מגרע עוד את שאר העדות כן נראה לי בזה בס"ד - והנה בבב"ק ד' ע"ו פליגי רבא ואביי אי עד זומם למפרע הוא נפסל או לא רבא סבור מכאן ולהבא הוא נפסל ואיכא תרי טעמא אליבא דרבא חד משום חידוש וחד משום פסידא דלקוחות ותוס' בב"ב ד' ל"א וכן בסנהדרין ל"א כתבו דהך טעמא דחידוש הוי למסקנא דסובר רבא כר"ה אבל הך טעמא דאמר משום פסידא דלקוחות הוי להס"ד דרבא סובר כר"ח ועיי"ש

- וא"כ לפי"ז נוכל נמי לומר כמו שכ' תוס' דהך טעמא דפסידה הוי להס"ד דרבא סובר כר"ח כ"כ נאמר אנן דהא דקאמר רבא שם בסנהדרין כמאן דלא כרע"ק היינו נמי למאי דבעי למימר שם בב"ב דרבא כר"ח וא"כ היכא דאמר א"י לר"ח הוי עדות שא"א ילה"ז וכנ"ל וא"כ שפיר הוי דלא כרע"ק אבל לבתר דמסיק שם בב"ב דרבא כר"ה, וא"כ אז היכא דאמר א"י בחקירות ל"ה עליו שם עדות כלל והוי שפיר עדות שאתה ילה"ז וא"כ א"ש אפילו כרע"ק וגם לדידי' תתקיים העדות בשאר וא"כ דהרמב"ם פסק כר"ה א"כ לדידי' אתי גם אליבא דרע"ק וא"כ יפה פסק דאם השלישי אמר א"י דתתקיים העדות בשאר וא"ש בעזה"י והיא עצה נכונה ב"ה - ועפ"י דברינו הנ"ל יתפרש נמי פלוגתת רש"י ותוס' בסנהדרין ד' ט' ד"ה לא בא דכתבו שם דר"ע לא ס"ל הך דרשא דר"ש ובשם רש"י כתבו דר"ע נמי ס"ל דרשא דר"ש - ובהנ"ל יבואר פלוגתתם דרש"י לשיטתו דסובר אליבא דר"ח דאם אמר א"י שחקירות הוי עדות שא"א ילה"ז א"כ לפי"ז גם ר"ח מצי לסבור דרשא דר"ש דשפיר איכא נפ"מ גם לנידון בזה הדרשא וכנ"ל - אבל לשי' התוס' דסברי דהיכא דאמר א"י ל"ה בר עדות כלל, א"כ שוב לר"ח ליכא נפ"מ בדרשא דריש כלל וכקו' הפ"י ע"כ מוכרח לומר דבאמת לית לי' כלל דרשה דר"ש - ועפי"ז נוכל לומר דבאמת בזה גופא מחולקין ר"ש ור"ע ר"ע כר"ח וע"כ לא ס"ל דרשא דריש ור"ש כר"ה וע"כ שפיר יכול לדרוש דרשא הנ"ל משא"כ לרש"י ז"ל אפילו תימא דסובר בר"ח מצי לדרוש דרשא דר"ש וכנ"ל ע"כ כתב דרע"ק לא פליג אר"ש ודו"ק כי הדברים נכונים בעזה"י

- ועתה אציע לפניך איזה הערות בסוגיא זו

(א') קשה לי לשי' התוס' בסנהדרין דף ט' דר"ע חולק על ר"ש ור"ע סובר דשפיר אפשר להזים אף מקצתן ועיי"ש - והנה שי' הירושלמי מובא בר"ן סו"פ האשה שנתארמלה דטעם דשני אחין פסולין להעיד הוא משום דהוי עדות שא"א ילה"ז כיון דא"א להזים האחד בלתי השני דאין העדים נעשו זוממין עד שיזומו כולן עיי"ש - והשתא לר"ע דשפיר יש להזים שנים בלי השלישי א"כ לפי"ז שני אחים עם עוד אחד נכרי הי' צריך להיות כשר כיון דיש להזים אח אחד עם הרחוק א"כ לפי"ז קשה מה פריך מה יעשו שני אחין ואחד שראו שהרג כו' הא באמת באופן זה לא פסול - וא"ל כיון דא"א להזים השני אחין מקרי עדות שא"א ילה"ז - ז"א דכבר כתבו תוס' בסנהדרין דף פ"ה דאם יש אופן דיכול להזים מקרי עדות שאתה יכול להזימה וא"כ דשפיר משכחת אופן להזים את