משנה שכיר חלק א קיב

והוא דהנה הקצה"ח בסי' ל"ו מסתפק ועולה היכא דהי' כשר בשעת ראיה ונעשה פסול בשעת הגדה אם מבטל העדות כדין נמצא קרוב או פסול וכתב דתליא בפלוגתת הרי"ף והרא"ש ז"ל דלדעת הרי"ף דסובר דהיכא דלא הי' מכיר בפסולו של חברו אינו פוסל ה"ה הכא כיון דלא הי' מכיר בפסולו קודם אינו פוסל אבל לדעת הרא"ש דאמר דגם אם לא הי' מכיר פוסל ה"ה הכא אף דלא הי' ניכר קודם פסולו אפ"ה פוסל אינך עיי"ש בקצה"ח - ועפי"ז נראה לי לומר דהא שכתבו תוספות שם בסנהדרין דר"ש ורע"ק פליגי בדין קרוב או פסול לאו למימרא דפליגי בעיקר דין קרוב א"פ דר"ש אינו סובר הך דין דקא"פ כלל ורע"ק שפיר סוברו זה אינו דלמה לן לאפושי פלוגתא ועוד דלא מצינו שום תנא דלא יסבור דין זה אלא דכונתם הוא כיון דהכא באומר א"י לא נעשה פסול רק בשעת הגדה אבל בשעת ראי' הי' כשר כאינך א"כ תליא בפלוגתת הרי"ף ורא"ש וכדברי הקצות הנ"ל - א"כ י"ל דבזה אזיל פלוגתייהו דר"ש ורע"ק דר"ש סובר כשי' הרי"ף דהיכא דהי' כשר בשעת ראי' אינו פוסל שאר העדות ומשו"ה תתקיים עדותן בשאר ור"ע סובר כשי' הרא"ש ומשו"ה סובר דעדותן בטלה אבל בעיקר דין דקא"פ לית כאן פלוגתא כלל בין ר"ש ורע"ק כן נראה לי בביאור דברי התוס' הנ"ל - ואף אם תמ"ל דתוס' לא כיונו לזה ורק דהם סברי בפשיטות דר"ש ורע"ק פליגי בעיקר דין דקא"פ מ"מ לא נפלאת הוא לומר בדעת הרמב"ם דאינו מפורש כן בסוגיא כשי' התוס' ורק דהוא סובר דהפלוגתא אזיל בפלוגתת הרי"ף ורא"ש וכמו שכתבתי ודו"ק כי הדברים כנים ואמתיים בעזר החנן לאדם דעת - וממילא דלפי"ז מתורץ היטב דברי הרמב"ם כחומר דכבר כתב הש"ך בסוף סי' ל"ו דהרמב"ם סובר כשי' הרי"ף רבי' דהיכא דלא הי' מכיר בפסולו אינן פוסל שאר העדות א"כ אדרבא פסק בזה כר"ש ולא כרע"ק וע"כ שפיר כתב דתתקיים עדותן בשאר והיינו כר"ש דסובר כן וא"ש מאד בס"ד

- ואל יקשה בעיניך כיון דהרמב"ם סובר דר"ש ורע"ק פליגי בסברת הרי"ף והרא"ש ר"ש סובר כהרי"ף ורע"ק כהרא"ש והוא פסק כר"ש כרי"ף רבי' א"כ לכאורה יקשה למה פסקו כר"ש נגד רע"ק הלא הלכה כר"ע מחברו י"ל דא"ש כיון דרבי בתוספתא נמי סובר הכי כר"ש או ר' מאיר לפי נוסחת הכתב יד א"כ הו"ל ר"ע חד לגבי תרי וא"ש בעה"י ועיין בר"ן בפ"ק דמכות בסוגיין ודו"ק

- ואם כנים דברינו בזה שהעליתי דר"ש ור"ע פליגי בפלוגתת הרי"ף ורא"ש דר"ש סובר כשי' הרי"ף ור"ע כרא"ש דאף באין מכיר פסול חברו בטל העדות הרווחנו בזה לתרץ קו' התומים בסי' ל"ו שהקשה דברי הרמב"ן אהדדי דהרמב"ן סובר כדעת הרי"ף דאם לא מכיר בפסול חברו כשר ואפ"ה סובר כשי' התוס' דתרתי בעינן ראי' והגדה בב"ד וא"כ ע"כ יהי' הפירוש בזה דמה יעשו שני אחין ואחד כו' שמא יבואו לבי"ד בזה אחר זה ולא ידעו זמ"ז וא"כ ע"כ סובר דאף היכא דלא מכיר בפסולו פוסל העדות וא"כ דבריו סתרי אהדדי ע"כ קו' התומים עיי"ש שהאריך בזה - ועפ"י האמור דר"ע סובר באמת בזה כהרא"ש דבכל ענין פוסל א"כ לק"מ כיון דשם אליבא דרע"ק אזיל ורע"ק באמת סובר כן א"כ שפיר פריך מה יעשו כו' אבל לדינא שפיר מצי הרמב"ן לסבור כר"ש וא"ש ולק"מ - ולפי"ז גם דברי הסמ"ע בסי' ל"ו שהוכיח מדברי תוס' שכתבו דתרתי בעינן דלא אזלי בשי' הרי"ף לענין אם לא הי' מכיר בפסולו רק כהרא"ש ס"ל עכ"ד הסמ"ע - ולפי הנ"ל אין הכרח לזה כיון דשם אליבא דרע"ק אזיל שיטת הש"ס ואליבא דרע"ק באמת כן היא אבל לדינא שפיר מצי סוברים כהרי"ף וא"ש מאד בעזה"י

- עוד באופן אחר נר"ל בס"ד לתרץ דברי הרמב"ם הנ"ל - והוא דהנה הפ"י במכות בסוגיין ד"ה ר"ש אומר מה שנים אין נעשים זוממים עד שיזימו שניהן הקשה איך מצינן לדרוש הך קרא לענין עדים דבאיזה אופן יכלו להעשות עדים זוממים כיון דבהך קרא יומת המת כתיב דמשמע דרק במיתת הנידון משתעי קרא אבל בעדים לא מיירי כלל וא"כ באמת צריך להבין איך מצי למידרש מכאן מילתא לענין עדים אשר אין נפ"מ בזה הדרש להנידון כלל דבין אי בעינן שיזמו כלן או לא לעולם יופסל העדות ביוזמו מקצתו ויופטר הנידון דלא מבעיא אם נעשו זוממין אף אם לא הוזמו כלן א"כ ודאי דפוטר הנידון כיון דקצתן נעשו זוממין ונפסלו א"כ נמצא א' קא"פ וכל העדות בטלה אלא אף אי אמרת דלא נעשו זוממין עד שיזומו כלן מ"מ העדות בטלה אף בהוזם מקצתן משום דאף דהזמה ל"ה הכחשה מיהא הוי ואכתי הוי כנמצא א' קא"פ ועדותן בטלה א"כ ליכא שום נפ"מ להנידון בזה הדרש וא"כ באמת קשה איך מצי למידרש קרא זה לענין העדות כיון דהקרא לא בעדות משתעי רק בנידון ובשלמא אי הי' נפ"מ גם לנידון אז היו הצדק למידרש על העדות ג"כ כיון דיצמח איזה נפ"מ גם להנידון אבל השתא דלהנידון אין נפ"מ קשה כנ"ל - ע"כ קו' הפ"י ביתר ביאור קצת

- ונראה לתרץ בס"ד עפ"י דברי תוס' סנהדרין ד' ל"א ד"ה שב"ש שכ' בתי' הא' דבעינן שיודע מי הוא הפסול ומשו"ה בשני כיתות עדות דלא ידעינן מי הוא הפסול אינו מבטל העדות ועיי"ש פא) ולפי"ז יש נפ"מ גדולה להנידון גופא בזה הדרש דאי בעינן עד שיזומו כלן א"כ היכא דהוזמו מקצתן ל"ה הזמה רק הכחשה וכבר כתבו תוס' הנ"ל דע"י הכחשה אינו פוסל שאר העדות כיון דלא ידעינן מי הוא הפסול וא"כ תתקיים העדות בשאר והנידון נהרג אבל אי אמרת דשפיר נעשו זוממין אף בהוזמו רק קצתן א"כ יש בהן דין הזמה ונפסלין ויודעין מי הן הפסולין א"כ בטל כל העדות כדין נמצא א' קא"פ וא"כ יופטר הנידון ממיתה ואיכא נפ"מ טובא בהאי דרשא להנידון ע"כ שפיר שייך למידרש הך דרשא מהאי קרא ול"ק כלל קו' הפ"י וא"ש בס"ד ודו"ק - ונראה לי לומר מילתא חדתא בעזה"י דהא שכתבו תוס' הנ"ל דגבי עדות מוכחשת לא מיפסל כל העדות ואם יש עדים שלא הוכחשו תתקיים העדות בשאר ולא אמרינן גבי הכחשה נמצא א' קא"פ לבטל כל העדות משום דלא ידעינן מי הוא הפסול לאו מילתא דפסיקא היא לכ"ע רק נראה דזה א"ש רק אליבא דר"ה בב"ב ד' ל"א ע"ב דסובר בב' כיתי עדים המכחישים זא"ז דזו באה בפ"ע ומעידה וזו באה בפ"ע ומעידה דמוקמינן כל אחד בחזקת כשרות ואמרינן אינך דליתנייהו קמן הן הן הפסולין ורק הכא דהוי בב"א ליכא לאוקמי