משנה שכיר חלק א קי

שכתב וז"ל והא ליכא למימר דמזבן להו לנכרים דתנן אין מוכרין להם בהמה גסים עכ"ל - הנה דבריו מבוארין לכאורה היטב דדוקא לישראל אסור למזבינהו משום דעובר על לפני עור אבל לעכו"ם שרי ולא חיישינן דלמא מזבני להו לישראל משום דזה הוי לפני דלפני דשרי א"כ אי הוי מצי למזבינהו לנכרים ש"ד אלא משום דאין מוכרים לנכרי כו' וקשה מ"ש מההוא דשרקפא דעופות דאמרינן שם בגמרא דאסור למוכרן לעכו"ם משום דשמא אתי למזבינהו לישראל - וא"ל אהא גופא קשיא אמאי אסרו חכז"ל בכמה דברים למזביני לעכו"ם מחשש שמא ימכרנו לישראל הא הוי לפני דלפני דשרי - כבר תירץ הרשב"א בחידושיו בשמעתא דשולח אדם ירך דבדבר קרוב שיבא למוכרם לא חשוב לפני דלפני א"כ שפיר אמרו דאסור למכרו לעכו"ם כו' אלא דלפי"ז יוקשה טובא ארש"י הנ"ל דמשמע דלולי האי' דאין מוכרין בהמה גסא לעכו"ם הי' יכול למוכרם לעכו"ם ואמאי הא איכא חששא דשמא ימכרנו לישראל וכמו דלישראל אסור משום לפני עור כ"כ אסור לעכו"ם מחשש שמא ימכרנו לישראל וכבר הבאתי משם הרשב"א ז"ל דהמכירה ל"ה לפני דלפני משום דקרוב הוא להיות כן וא"כ צ"ע לכאורה דברי רש"י הנ"ל - והרבה נתקשותי בקושיא הזו - אולם לפ"ד הת"ה הנ"ל א"ש דכבר פסק החהד מובא ברמ"א סוף סי' נ"ז דהיכא דאיכא צדדים להקל שרי למוכרן לעכו"ם עיי"ש ובש"ך ס"ק נ"א וא"כ ה"ה הכא כיון דלא שכיח שיזיקו מותר למוכרן לעכו"ם ולא חיישינן שמא אתי למיזבני לישראל משום דאיכא תרי שמא שמא לא ימכרנו לישראל ואת"ל דימכרנו שמא לא יזיקו כיון דלא שכיח שיזיקו ואפשר דמילתא דלא שכיח עוד עדיף מתרי שמא וממילא דשפיר כתב רש"י ז"ל דלולי הך דאין מוכרין לעכו"ם כו' הי' שרי למוכרן לישראל וא"ש ודו"ק

עט

) (ב) בענין אכילת יוה"כ שהעלו האחרונים דלכ"ע בהנאת מיעיו תלוי (עיין ח"ס וכת"ס בתשובותיהם) שפלפל מעכ"ת בדבריהם - אודיע את ידידי נ"י שמדברי הירושלמי ריש פ"א דשבת יש סתירה לדבריהם דז"ל הירושלמי שם תמן תנינן ר"מ אימר אם היתה שבת והוציאו אמרו לו אינו מן השם שזה חייב משום מהלך וזה חייב משום מניח עכ"ל - ועיין במפורש שהכונה דמשום אכילה חייב אפילו במהלך משום דבהנאת גרונו מחייב ומשום שבת אינו חייב עד הנחה במעיו עכ"ל - והשתא אי אמרינן כדברי גדולי האחרונים הנ"ל א"כ אכתי תרווייהו משום חד שמא מחייב וצ"ע

- עוד איתא בירושלמי שם מני האי אמרו לו רבי יוסי הוא עיי"ש - הנה בזה אמרתי לתרץ בס"ד קושיית הגאון במנוחת אשר ז"ל בסוגיא דאחע"א שהקשה אשי' רש"י בביצה דאם ביער ע"י האכילה לכלבים מחייב משום שריפה מכח אחשבי' עיי"ש ולדעת בעל המאור דגם אכילת אדם חשוב ביעור א"כ למה לא חשוב ששה חטאות גם משום שריפה דביאר נותר באכילתו ע"כ קו' הגאון ז"ל

- ובדרך פשטות אמרתי דאין התחלה לקושיא הנ"ל עפי"ד המל"מ פי"ח מפהמ"ק דרק בנותר מאכילת אדם איכא מ"ע דשריפה אבל לא בנותר דאימורין או דעולה דהוי אכילת מזבח דלא ילפו אכילת מזבח מאכילת אדם עיי"ש - וא"כ כאן במשנה דיש אוכל דמיירי בחלב דהוי אימורין ליכא גבה כלל מ"ע דשריפה וממילא דליכא למימר כלל אחשבי' וז"פ עפי"ד המל"מ הנ"ל - (ובהגיעו דברי אלה קדם הגאון מטאלטשווע ז"ל כתב לאמור דיפה עוררתי מדברי המל"מ הנ"ל לדחות קושיא הנ"ל - אך לדידי' גוף דברי המל"מ מרפסין אגרין דבהדיא אמרו בזבחים כ"ג ואם האכל יאכל בשתי אכילות הכתיב מדבר אחד אכילת אדם ואחד אכילת מזבח אלמא דשתי אכילות הללו שוין הם גם הביא מפסחים כ"ד ודף פ"ב ומהרמב"ם פ"ז ממעה"ק הלכה ג' ומפי"ט מפסה"מ ה"א ובשעה"מ פ"ד מביאת המק' הט"ו ומכלם משמע דאין חילוק בין נותר דאימורין לנותר דאכילת אדם ובאמת דדברי המל"מ צע"ג ומצוה ליישב) - אך עפ"י הירושלמי הנ"ל י"ל עוד בישוב קושיא הנ"ל דמבואר בירושלמי פה דהאי אמרו לו הוי רבי יוסי ור"י ס"ל הבערה ללאו יצאה א"כ גוף השריפה ל"ה בר חטאת רק לאו בעלמא וא"כ לא יהי' עדיף האחשבי' של האכילה מביעור דשריפה דל"ה רק לאו ועל לאו לא מביא חטאת וא"כ שפיר לא יכול לחשוב חטאת משום ביעור וא"ש - וא"ל דאכתי אמאי לא הוסיף ר"מ גם משום ביעור - י"ל דמשמע ממתנינין דר"מ רצה להוסיף על הת"ק דבר שיהי' שפיר גם לדידי' וע"כ השיב לו אינו מן השם ומשי"ה לא רצה להוסיף ביעור משום דא"א לת"ק - עוד נראה לי בתי' קושיא הנ"ל דודאי לר"ש דסובר דמן התורה מותר חמץ בע"פ עד הלילה ואינו עיבר עליו בלא כלום ורק יש עליו חיוב של תשביתו דגם לר"ש מחיוב להשבית חמצו מחצות היום של ע"פ מאך חלק וכיון דליכא רק מצות השבתה לחוד יפה כתב הרז"ה אי אכל לי' משש שעות ולמעלה עד הערב אינו עובר באכילתו כלום שאין לך השבתה גדילה מזו עכ"ל - וא"כ ממילא כיין דלא עביד שים איסור באכילה זו שפיר הוא מקיים מ"ע דהשבתה באכילה וכתורה עשה - משא"כ במ"ע דביעור גבי נותר דחוץ מ"ע דשריפה יש לאו בפ"ע על אכילתה וא"כ אז באכילה עבר על לאו ואיכא משום מצהב"ע וממילא דגם מ"ע דביעור לא קיים כדין כל מצהב"ע דלאו מצוה היא וממילא כיון דלא קיים המצוה לא שייך אחשבי' וע"כ שפיר לא חייב משום שריפה וכש"כ הכא דאיכא כמה איסורים חמורים דלא קיים המצוה של ביעור וא"ש ולק"מ ודו"ק פ

) כ"ד ידידו דו"ש מברכו שה' ירים קרנו בעושר וכבוד ויזכה ללמוד מתוך הרחבת הדעת דקדושה ויהי' מכירו ברוך

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל. בשולי המכתב

מדי דברי במשנה דיש אוכל אציגה ג"כ מה שהקשיתי בימי בחרותי לפ"ד המל"מ בפ"א ממעילה שביאר באורך שאם אכל מדבר שעולה לגבוה יש בו שני מיני מלקות א' אם יש בו כזית לוקה על לאו דכליל תהי' לא תאכל והשני הוא לאו דמעילה עיי"ש והוא מהש"ס דמכות ד' י"ח - וא"כ הכא דמיירי בחלב דעולה לגבוה ומיירי דאיכא כזית כמובן א"כ איכא עוד לאו דכליל תהי' ואמאי לא חשבה המשנה והל"ל יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ד' חטאות ואשם א' ומלקות אחת דאין לומר כיון דהכא מיירי