משנה שכיר חלק א קז

שם ודברי מרן הח"צ פליאים וכן נשגב הפליאה על חכמי האמבורג וכל הגאונים מדורות האחרונים אם שהשיגו על הח"צ הנ"ל אבל לא הרגישו בסוגיא מפורשת הנ"ל

- ועפ"י האמור מצאתי יסוד נאמן ומקור מקומו טהור לדברי המקור ברוך המובא בס' הקובץ בפ"א מה' עירובין הי"ח ושע"ת בסי' שס"ז רמז עליו בקיצור שהשיג על הח"צ וכתב כיון דבכל בית הכנסת מזכין לכל בני העיר ולא רק לאותן בעלי בתים של בית הכנסת זו מהני ומועיל עיי"ש וראיתי בס' חדש נדפס זה מקרוב להגאון הצדיק מו"ה שמעון סופר אבדק"ק ערלוי שליט"א שכתב שקשה לסמוך ע"ד המקור ברוך הנ"ל על סברא שלא מצינו בש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים ופשטיות הגמרא הוא להדיא נגד זה עכ"ד הגאון הנ"ל בספר התעוררות תשובה הנספח לשו"ת חתם סופר חלק שביעי הנדפס מחדש ע"י נכדו הגאון הנ"ל - וכנראה הוא לגרר אחרי הלשון של מרן הח"צ הנ"ל שכתב דלח נמצא לסברא הנ"ל רמז בש"ס ופוסקים אבל לפע"ד אדרבא דברי המקור ברוך מבוארין היטב בש"ס ופוסקים במקומות שהצעתי לעיל ובאו ממקור מים חיים וחיים הם למוצאיהם בסוגיא הנ"ל ודו"ק

- ומה שהקשה אדונינו מרן הח"צ ז"ל דמעיקר דין עירוב מוכח דאסור ליתן בשתי מקומות דעיקר דין עירוב הוי דרואין כאלו הכל דרין בזה הבית וכל הרשותין משועבדים לזה הבית והשתא הכא דהעירוב מונח בשתי מקומות א"כ הרשות משועבדת לשני בתים עכ"ד - אחרי נשיקות עפרות זהב לו אבקש מטו מהדר גאונו כי לדעתי העני' לא מוכח כלל דהרשות מוכרח להיות משועבד רק למקום א' ואדרבה בהדיא מבואר בסוגיא דהבאתי לעיל דשפיר מותר להיות משועבד לשתי מקומות וכמ"ש רש"י בהדיא דהאי אמצעית משועבדת להחיצויות וכן לרב ששת האמצעית משועבדת לשני הבתים אשר העירוב מונח בתוכן וכן מהירושלמי שהבאתי דקאמר בני המבוי שנתנו עירובין בשני מקומות אם בלי מקום ה"ז מותר הרי בפירוש דהתיר הירושלמי אם העירוב מונח בשני מקומות אם לא הי' כוונתו לחלוק ר"ל להקפיד ודוחק לומר דמקומות דקאמר בירושלמי ר"ל שני כלים אבל הוא בבית א' דהלשון מקומות משמע טפי מקומות חלוקין מלומר דכיון על כלים ואפ"ה מהני אף דהרשותין משועבדות לשני בתים וע"כ מוכח דלא מזיק לן מידי בזה ועיקר תלוי שיהא מעורבין בכל העירובון וכן מורה הלשון רמב"ם ז"ל בפ"א מהי עירובין שכתב שם בזה"ל מהו העירוב הזה הוא שיתערבו במאכל אחד שמניחים אותו מערב שבת כלומר שכלנו מעורבין ואוכל א' לכלנו ואין כל אחד ממנו חולק רשות לחברו אלא כשם שיד כלנו שוה במקום הזה שנשאר לכלנו כך יד כלנו שוה בכל מקום שאחז כל אחד לעצמו והרי כלנו רשות אחד ובמעשה הזה לא יבאו לטעות ולדמות שמותר להוציא ולהכניס מרה"י לרה"ר עכ"ל הטהור - הרי בפירוש שלא הוצרך שיהיו כל הרשותין שייכים לבית או לחצר א' דוקא רק כתב כשם שיד כלכו שוה במקוה הזה שנשאר לכלנו כן יד כל אדם שוה בכל מקום שאחז לעצמו והמקום שנותנים בו המאכל הוא רק מגלה דעתן שכמו שבכאן הנם משותפים יחד כ"כ בכל אתר ואתר וא"כ למה יגרע אם יהיו נותנים מאכל עוד בבית אחר אם גם שם הם משותפים יחד אלא ודאי דזאת לא מזיק לן מידי ואפשר דהרמב"ם הוציא דין הנ"ל מש"ס דעירובין הנ"ל דמוכח בהדיא לפע"ד דאינו תלוי בהא דיהיו משעובד לחצר אחד ורק דעיקר הכל תלוי בהשותפות דיהי' משותפין יחד בכל העירובין ולכלם יש חלק בשוה כמו שכ' הרמב"ם ז"ל ואוכל אחד לכלנו ודו"ק ואחר שהודיע ה' אותי כל זאת הנני חוזר לתמיהתי שאני תמה על מאורי ישראל דור אחר דור אשר הרבה דברו בענין זה וגם אחד מהן לא הרגיש מסוגיא ערוכה הנ"ל ואולי מקום הניחו לי מן השמים להתגדר וצ"ע

- והלום ראיתי בתשובת מהר"מ שיק או"ח סימן ק"פ שכתב באף אי אמרינן דגם במזכה לכלן אין רשאי לחלקו בשתי בתים אפ"ה א"ש בהאי מעשה דהאמבורג משום דשם ל"ה כלל בכלל חולק את עירובו משום דכל אחד מוסיף על עירוב ראשון עיי"ש - ולדבריו גם בסוגיא דהבאתי לעיל בהאי דשלש חצרות נוכל לומר כן דמה"ט מהני דגם שם עירוב השני מוסיף על עירוב ראשון וא"ש ג"כ בביאור הסוגיא - עכ"פ יהי' איך שיהי' הפירוש דסוגיא הנ"ל כדברי שכתבתי לעיל או כפירוש שפירשתי לפי דברי המהר"מ שיק ז"ל מ"מ מעשה דהאמבורג הוא ממש מעשה דשלש חצרות המבואר בש"ס ובש"ע ויש לה מקום שם בסוגיא הנ"ל וכל הגדולים שדברו בזה ראשונים ואחרונים לא העירו מקורה מש"ס שם וצע"ג ועיין ג"כ בשו"ת בית יצחק להגאון מלבוב ז"ל בח"ב בקונטרס אחרון סי' ז' מזה הענין ועיין ג"כ בשואל ומשיב מהודרא שתיתאי סי' ג' שמדבר ג"כ מזה ודו"ק

- נגהי ד' שופטים א' אלול תרע"ב לפ"ק בוסערמין יצ"ו

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

סימן מ"ד

בת"ח כלל פ"ט אות ו' וז"ל כ' בעל העיטור מסתברא דלובן בכוליא טריפה וכל שינוי מראה פוסל בה ואם היא ירוקה כשרה - ונ"ל דהא דקאמר ואם היא ירוקה כשרה הוא דוקא במראה ירוק הנקרא "געל" שנוטה ג"כ לאדמומית אבל ירוק ככרתי וכדומה טריפה דהיא שינוי מראה עכ"ל הת"ח

- והש"ך בסי' מ"ד ס"ק י"ח הביא שגם בס' אפי רברבי כתב כן והטו"ז שם בס"ק ט"ו כ' וז"ל ותמוה מאד למה ישתנה מן הריאה דאמרינן להיפך והיינו דבריאה ירוק ככרתי כשר ומראה "געל'" טריפה) עיי"ש - ואחרי נשיקות עפרות זהב לו לא אבין את תמיהתו דטובא יש לחלק בין ריאה לכוליא בזה עפי"ד הב"י בשם הבעל העיטור שכתב שאין מראיתן שוה שהריאה מושכת ללובן והכוליא לאדמימות א"כ משו"ה בריאה פסול מראה "געל" משום דגבי דידי' הוי זה ש"מ כיון דהוא נוטה ללובן ומראה "געל" נוטה לאדמימות אבל גבי כוליא שנוטה ג"כ לאודם שפיר ל"ה מראה "געל" ש"מ רק ירוק ככרתי שהוא היפך טבעו וז"פ וברור עד שאני תמה על מאורן של ישראל בעל טו"ז שלא הרגיש