משנה שכיר חלק א קו

דהאמצעית נותנת עירובה בזו ועיריבה בזו הרי דסובר דמותר לעירוב לנוח בב' מקומות והוא בעצמו אמר לקמן בדף מ"ט דהחולק עירובו אינו עירוב אפילו בבית א' אם חולקים בב' כלים ל"ה עירוב והכא מתיר אפילו בב' מקומות וצ"ע לכאורה (ועיין בתוס' שם ד"ה אבל

) - ונשובה ונחקירה עוד בתי' דר"ש דהוא ג"כ הלכה פסוקה בש"ע שם דהחיצונות היו מניחין עירוביהן באמצעית בשני בתים וע"כ מיירי דהחיצונות לא עירבי זע"ז אבל עם האמצעית עכ"פ שפיר עירבו כל א' מהחיצונות וע"כ האמצעית מותרת בכל השלשה חצרות והחיצונות מותרות עמה - ונחזי השתא אמצעית האיך מותרת בשתיהן בשלמא החיצונות מותרות עמה משום דלכל א' מהחיצונות מונח העירוב בבית א' א"כ מהני העירוב להתירו עם האמצעית אבל לגבי האמצעית הוי העירוב בשני מקומות ומונח בשני בתים דהא כל האמצעית משותפות בשתי העירובין ואיך מהני והוי סתירה מני' ובי' אמרת דמשו"ה חיצונות אסורות זע"ז משום דמונח להו העירוב בשני בתים והוי בכלל חולק את עירובו ואמרת דהאמצעית שפיר מותרת בדידה ועוד באידך החצרות ואמאי דהא גם להאמצעית מונח העירוב בשתי מקומות - וע"כ מאי אית לך למימר לצאת ולחלק בין עירוב של האמצעית לעירוב של החיצונות והם רחוקים זמ"ז כרחוק מזרח למערב דבעירוב של החיצונות אין לכל אחד חלק באידך דהא לא עירבו ולא זיכו עירובן זל"ז רק כל אחד מביא עירוב שלו ומניחו בבית א' מבתי החצר האמצעית ועי"ז השתתפו עם האמצעית לחוד ולא השתתפו ג"כ עם חצר החיצונית ר"ל שיהי' לחצר חיצונה חברתה חלק בעירוב שנתנה באמצעות ורק להאמצעית נתנה חלק בעירוב שנתנה בו וממילא דהחיצונות נשארו פרודות זמ"ז וע"כ אסורות זב"ז ומה"ט פריך בגמרא באמת דיאסרו אלו החיצונות כיון דלא נשתתפו בעירוביהן את האמצעית גופא דהוי כחמשה ששרויין בחצר א' ושכח א' מהן ולא עירב עם כלן יחד אף דעירבו שנים יחד וג' יחד אפ"ה אסורין משום דחלקו עירוביהן בב' בתים ע"כ אסורין כולן והכ"נ כיון דלא מיצטרפי ב' החיצונות ואסרו על האמצעית עיי"ש בש"ס מה שתירץ ע"ז וברש"י שם - עכ"פ מבואר דהם לא עירבו עצמן באלו ב' עירובין ע"כ לדידהו ל"ה שיתוף דלדידהו הוי כחולק עירובו אבל האמצעית כיון דנתערבו כולן יחד והן משותפין בכל העירובין אינה מזיק כלל במה שמונח בב' מקומות ול"ה בכלל חולק עירובו דפוסל - וזה החילוק בעצמו סובר ג"כ ר"י שהקשיתי עליו לעיל דהוא סותר עצמו דכאן מתרץ דמיירי דהאמצעית נתנה עירובה בזו ועירובה בזו אלמא דלא מזיק במה שהעירוב מונח בב' מקומות ולהלן אמר דאף בב' כלים אין לחלק - אבל לפי האמור א"ש בעזה"י דכאן מיירי דכלן עירבו יחד ויש להם חלק בכל א' מהעירובין ע"כ מותר לתת אותה אפילו בב' מקומות אבל להלן דאמר דאין לחלק מיירי בעת שגובין את הפת מבעלי בתים ורצו לחלק את העירוב שיכיר כל א' את שלו כמבואר ברבינו יונתן מובא בב"י סי' שס"ו ע"כ אסור דהוי כמקפידין על עירובן דאסור כיון שלא השתתפו זה בזה ואין לכל חלק בכל הפת שמונח במקומות שונות ובאופן זה באמת אסור והוא הוא הדין של חולק עירובו דאסרו חכז"ל ולק"מ ודו"ק

- והשתא לפי"ז מוכח בהדיא החילוק שרצה הח"צ ז"ל בעצמו לעשות בין היכא דכל א' נותן משלו דאז הוא דאין רשאין לחלק ובין כשמזכה לכלן דאז שפיר יש לחלק העירוב בב' מקומות כיון דלכלם יש זכי' בכל החצרות והוא מוכח מהסוגיא עצמה ומה גם בתי' רב ששת א"א לומר באופן אחר דע"כ לב' החצרות אסור לטלטל זע"ז כיון דהם אינם משותפים בכל העירובין ולדידהו הוי כחולק עירובו דפסול אבל האמצעית שנתערבו בב' העירובין ויש להם זכי' בשתיהן לא מזיק להו מה שמונח בב' מקומות והחילוק הנ"ל בולט ומבואר בהדיא בש"ס ונפסקה להלכה בש"ע שם כמו שיראה הרואה שם

- ואם כנים דברינו הנ"ל גדלה מאד התמוה על מאורן של ישראל הנ"ל במה שכ' דתלמודא ל"ה שתיק מני' וגם לא נמצא רמז בפוסקים - איך פלטה קולמסו דברים כאלו הלא שפיר לא שתיק מני' הש"ס וגם שפיר לא נמצא רמז בפוסקים מזה כי הפוסקים לא בסתר וברמיזא דברו מזה רק אמרו הלכה פסוקה ומבוארת בפירוש בש"ע שם וצע"ג דודאי לא נעלם ממרן רבן של ישראל הנ"ל אף לשעה קלה סוגיא הנ"ל וא"כ באמת גדלה הפליאה הפלא פלא איך לא שת לבו לכל הדברים שכתבתי וכן נסתרה דרכי חכמי האמבורג ז"ל לפני שנתווכחו אתו הרבה בזה ולא הרגישו בכל אלה הדברים שכתבתי וכן כמה גאונים דור אחר דור הבאו אחרי מרן הח"צ ז"ל ופלפלו בדבריו וכל א' מהגאונים לא העירו מקורה מדברי הש"ס וש"ע הנ"ל והוא בעיני לפליאה עצומה ואחת משתים יוכל להיות או שאני תועה מדרך השכל בביאור סוגיא זו או מקום הניחו לי להתגדר

- עכ"פ לפי הבנתי בפשט הסוגיא אני רואה באר היטב דבאופן דכלן משותפין בהעירוב שפיר מותר לתת איתו בשתי בתים ואין בזה משום חולק את עירובו ודין חלוקת העירוב לא נאמר רק במקום שאין להכל זכי' בהעירוב - ועפי"ז יהי' ראי' לשי' רבינו יהונתן שכ' בביאור דין חלוקת העירוב דנמי מטעם הקפדה שמקפידין זע"ז הוא - וכן ראיתי בירושלמי עירובין פ"ו ה"ז דשם הביא ג"כ האי דינא דהחולק את עירובו וז"ל שם ריב"א רבי יסא בשם ר"י בני המבוי שנתנו עירובין בשני מקומות אם מבלי מקום הר"ז מותר אה בשביל לחלוק עירובין אסור עכ"ל - ופירש בפנ"מ שם בזה"ל ואם בשביל לחלוק אסור דהוי כמקפיד על עירובו ולחלקו כדי לשמרו וכן פי' במראה פנים שם - וראיתי במהר"מ שיק או"ח סי' קע"ו שמביא ראי' לזה הפשט דמטעם הקפדה אתי עלה דהאי דינא דהחולק עירובו דאל"כ אלא דאפולו במזכה העירוב לכל שייך בה דין החילוק עירובו א"כ מה פריך הגמרא על שמואל תרתי למה לי דהרי טובא קמ"ל עיי"ש - ובזה נפלה ג"כ ראיית הח"צ שהבאתי לעיל מדשמואל דאמר המפקיד על עירובו אינו עירוב וא"כ ע"כ בכל פת שאחד נותן משותף הכל ואפ"ה אמר שמואל דאסור לחלוק עיי"ש - ולפי"ד המהר"מ שיק אדרבא ראי' להיפך דאל"כ אין התחלה לפרכת הש"ס דטובא קמ"ל - וכן מבואר ברש"י שם שכ' בד"ה ותרתי למה לי לשמואל הואיל ותרווייהו חד טעמא דקפיד וחולק עיי"ש הרי מפורש יוצא ברש"י ז"ל דהוי נמי מטעם הקפדה וא"כ היכא שאין מקפידין שפיר מותר לתת אותו בשני מקומות וכל זה מבואר היטב בסוגיא