משנה שכיר חלק א קה

אם אפו כה"ג פת עם בשר כו' אא"כ הזיע המחבח ועיי"ש - הרי דגם באוכלין שייך זיעה עכ"ד - ולפע"ד העיקר כמו שכתבתי בפנים דהכל תלוי בשמנינות אז יש בו דין זיעה ואם לאו לאו ורמ"א הנ"ל לקוח מתשובת מיימני ה' מ"א סי' ה' ושם מיירי בהי' בו שמנינות כמו שיראה הרואה בפנים וע"כ שפיר יש לחוש לזיעה של מחבת ודו"ק

- אך צ"ע קצת דבפנים הבאתי בשם הת"ח כלל ל"ה ס"י שכתב והנאפה תחתיו הוא יבש אינו מעלה זיעה הרי דסובר דאין זיעה באוכלין והוא מיירי מפשטידא (כמו שכתבתי בפנים) דיש בו שומן אפ"ה נקטו לדבר יבש וברמ"א סי' ק"ח שפיר חושש משום זיעה ואף אם נאמר דיש בו שומן וכמו שנראה מדברי הגה"מ הנ"ל מ"מ יש סתירה לדבריו מת"ח הנ"ל דגם שם מיירי ביש בו שמנינות וצ"ע - ואולי חזר מדבריו שבספר תו"ח וצ"ע - עכ"פ לדעתי י"ל דתלוי הכל בשמנינות דאז יש לחוש לזיעה וכמו שבארתי בפנים בס"ד ודו"ק

- ומדברי תשובת מיימני הנ"ל תמוהין לי דברי מרן בעל חו"ד ז"ל שהעלה דדרך העיסה אין יכול לבלוע עיין חו"ד סי' צ"ז וסי' ק"ה ובהדיא מבואר שם בתש"מ סי' הנ"ל דשפיר הוא בולע דרך העיסה דו"ק שם ותשכח כדברי - וכן מה שהחמיר החו"ד בסי' צ"ז שם באם זב שומן מפשטידא לחוץ אף שלא זב תחת הפת אסור והאבן העוזר והפליתי דנו בזה משום נ"ט בר נ"ט להתירה והוא ז"ל השיג עליהם והעלה דדרך בישולו ל"ש סברת נ"ט ב"נ והגה"ק בהשיב משה סי' ל"ו החזיק בדבריו להלכה עיי"ש - זה ג"כ נגד תשובת מיימני הנ"ל דבהדיא מבואר שם דבנגע הפת בפלודען מותר מכח נ"ט בר נ"ט עיי"ש - הרי דאף שם הוי דרך בישולו ואפ"ה אמרינן בי' סברת נ"ט ב"נ א"כ ראי' להגאונים הנ"ל ושלא כדבריו ופלא שלא הרגיש בתשובת מיימני הנ"ל וצ"ע עה

) סימן מ"ג

ראיתי בשו"ת חכם צבי סי' קי"ב שצווח ככרוכיא על מנהג האמבורג שנהגו לתת חלת לחם א' לשם עירוב בכל הבתי כנסיות שהיו שם ואמר להם שטועים בעיקר דין עירוב דעירוב הוא שיחשבו כל הדרים כאלו דרים בבית אחד וכל החצרות מיוחדים לאותו בית והשתא אם מניחים עירוב בב' בתים א"כ הרי הן חולקות לשתי בתים לכל בית ובית שהעירוב מונח בו והרי הם לאחר העירוב כמו קודם העירוב שהיו אסורים לטלטל בעיר ובחצרות והברכות שמברכין על העירוב הן לבטלה ועוברים על ל"ת והמטלטלין בעיר במבואות ובחצרות המשותפים עוברים על תקנת שלמה המע"ה ומחללים שבת באיסור דרבנן ובהדיא אמרינן בעירובין מ"ט החולק עירובו אינו עירוב ומבואר שם אפילו בבית א' כש"כ בשני בתים וכתב עוד שם דאין לחלק ולומר דדוקא באופן שכל או"א נותן משלו הוא דאין רשאין לחלק אבל במזכה א' לכלם אף דחולקין את עירובן בשני בתים מהני מטעם דלכלם יש זכי' בכל א' מהחצרות או מהבתים - מלבד דאי איתא להך מילתא ל"ה שתיק תלמודא מני' וגם לא נמצא אפילו ברמז לא' מהפוסקים, עוד א"א לאומרה כלל מטעם עיקר דין העירוב דהרי מפורש אמרו דענין העירוב הוא שאנו רואים כאלו דרים בבית א' וכל הרשות משועבד לזה הבית וכיון שהעירוב מונח בב' בתים הרי הרשות משועבדת לב' בתים ועוד דאם אתה אומר דבב' או ג' בתים או חצרות עירובן עירוב אף אני אומר כל אחד ואחד יעשה עירוב בביתו דאיזה שיעור אתה נותן לו ואין אלו אלא דברי היתול ובורות ועוד דשמואל דאמר המקפיד על עירובו אין עירובו עירוב א"כ אף בשכל א' נותן פת משלו ויש לכלם חלק בו ואעפי"כ אמר החולק את עירובו אינו עירוב עיי"ש שכתב ולא הייתי צריך להאריך בזה אלא כדי לסתום פי שועלים קטנים תלמידים שלא שמשו כל צרכם ומסיק שם סוף דבר אסור לתלות שום עוגה כי אם בבהכנ"ס א' מכל בתי כנסיות שבעיר ואותה תהי' לשם עירוב כמנות חכמים עכתו"ד ולא העתקתי אלא מקצת מדבריו - ואני הצעיר והדל שבישראל אם כי יראתי בפצותי שיח לדון בדבריו כי מה אני ננס קטן שבקטנים לדון בדברי אדם גדול שבענקים כמוהו אשר הי' מרעיש כל העולם כלו בתורתו ובהוראתו שבקדושה אחד המיוחד שבגאוני קדמאי אשר כל חכמי דורו היו יראים וחורדים לקראתו, עכ"ז יען כי תורה היא וללמוד אני צריך ע"כ שפתי לא אכלה מלהגיד מה שמצאתי לעורר בדבריו הק' ואף גם זאת שמתי לנגד עיני את דברי המשורר אלקי ואדברה נגד מלכים ולא אבוש

- הנה מה שכתב לפסול העירוב מכח שניתן בב' בתים וכן מה שכ' שלא נמצא רמז מזה בש"ם אף לא בא' מהפוסקים על זאת תמה תמה אקרא כי לדעתי הפעוט היא ש"ס ערוכה שם בעירובין מ"ח וכן היא הלכה פסוקה בש"ע סי' שע"ח - ז"ל המשנה בדף מ"ה אמר רי שמעון למה הדבר דומה לג' חצרות הפתוחות זל"ז ופתוחות לרה"ר עירבו ב' עם האמצעית היא מותרת עמהם והם מותרות עמה וב' החיצונות אסורות זע"ז - ובדף מ"ח הקשה בש"ס ואמאי כיון דערבי להו חיצונות בהדי אמצעית הוי להו חדא אמר ר"י כגון שנתנה האמצעית עירובה בזו ועירובה בזו ור"ש אמר אפילו תימא שנתנו עירובן באמצעית כגון שנתנהו בשני בתים (ופרש"י דהשתא לא מיחברן חיצונות בהדדי) כמאן כב"ש ומסיק הש"ס אפילו כב"ה דעד כאן לא קאמרו ב"ה אלא בשני כלים בבית א' אבל בב' בתים לא עכ"ל הגמרא וכן נפסקה הלכה זו בש"ע סי' שע"ח וז"ל הש"ע שם בסעי' א' ג' חצרות פתוחות זל"ז ופתוחות לרה"ר ועירבה כל א' מהחיצונת עם האמצעית והחיצונות לא עירבו יחד החיצונות אסורות זה ע"ז והאמצעית מותרת עם כל א' מהן והן מותרות עמה בד"א כשנתנה אמצעית עירובה בזו ועירובה בזו אי שנתנו החיצונות עירובן באמצעית בב' בתים עכ"ל הש"ע - והשתא נחזי אנן בשנתנה האמצעית עירובה בזו ובזו דשריא בב' החיצונות מטעם כאלו דרה בהן כמבואר בטו"ז בריש סימן הנ"ל והיא מלשון רש"י בדף מ"ח וא"כ רשות האמצעית משועבדות לשתי החצרות החיצונות ואפ"ה שריא הרי בהדיא דאינו מוכרח להיות הרשות משועבד לבית א' או לחצר א' דוקא - וכן יש להוכיח מכאן דשפיר מותר לתת העירוב בב' מקומות דהא לגבי האמצעית דמותרים בכל החצרות משום דהן מעורבין בכלן מונח לדידהו העירוב בב' מקומות היינו אחד בחצר זו וא' בחצר זו ואפ"ה מהני - ולכאורה יש להקשות על ר"י דהוא מרא דהאי תי'