משנה שכיר חלק א קד

בסי' ק"ח בשם פסקי מהראי' דבדם לית בי' משום ריחא מילתא לכ"ע דדם הוי כחוש ואינו מפטם ולכן אם נצלה כבד עם היתר אינו אוסר וכן פסק כוותי' מהר"י מינץ בתשובה וכן המהרש"ל מובא בב"ח שם וכן הב"ח החזיק בפסק זה ועוד גדולה מזה הקיל שם הב"ח עיי"ש והטעם דדם קליש מאד ולא מיפטם כלל עיי"ש - וכיון דדם לא מיפטם כלל ודאי דלית בהזעתו איזה טעם ולא אוסרת כלל

- ועוד יותר יש לומר אף זולת מה שהעליתי דהיכי דלית בה שומן ליכא אי' זיעה רק עפי' סברא פשוטא יש להוכיח דאין בזיעת הכבד טעם לאסור יען דחלושה וקלישא מאד - דכבר ידוע בחוש דנקל קל להדבר ליתן ריח תחלה ממה שיתן זיעה דתיכף תחלת הבישול או הצלי נותן ריחו ואח"כ אם החימום גדול מזיע ג"כ אבל ראש וראשון צריך להרגיש הריח תחלה - ועתה כיון דאין בכח הכבוד ליתן אף ריח משהו איך יהי' כחו להזיע זיעה דיש בה ממשא וטעם אלא ודאי דע"י קלישתו אינו מזיע זיעה של טעם והעשן העולה ממנו הוי רק הבל ורוח בלי ממש וטעם וזה ברור ועתה כיון דכבר הבאתי בשם גדולי הפסוקי' דאף למא"ד דריחא מילתא ריח של דם מותר דאין בכחו להריח ריח של טעם ועתה כיון דאין בכחו אפילו להריח מכש"כ שאין בכחו להזיע זיעה של טעם דהא הריח הוא בקלות הרבה מהזיעה וכיון דאין בכחו לעשות הקלה מכש"כ דאינו יכול לעשות את הכבד ממנו וז"ב בסברא - ודומה להא דכתב הת"ח שהבאתי לעיל שכ' גבי כלי כי לא נמצא ריח ופיטום לכלי כו' ואפשר לומר הואיל והנאפה תחתיו הוא דבר יבש אינו מעלה זיעה כמו קדרה ולכן לא קיבל אלא ריחא בעלמא דאין בו ממש עכ"ל - כמו כן נימא בכבד כיון דקלוש כ"כ שאין בו כח להריח נמי אין בו כח להזיע ואף אם מזיע ל"ה כמו זיעה דקדרה דיהי' בה ממשא וע"כ ודאי נראה לי ברור דזיעת הכבד אינו אוסר ודו"ק - ועוד יש י"ל בטעמא דמילתא דבכבד ליכא אי' זיעה עפי"ד היד אברהם ביו"ד סי' ק"ה שכ' בטעמא דמילתא דנותן שמן בנר חלב דבדיעבד מותר יען שהזיעה שעולה מן הנר הדלק הוי כמו מקלי קלי איסורא עיי"ש כמו כן י"ל דתיכף בשעה שיוצא הדם מן הכבד נשרף על הגחלים והוי מקלי קלי איסורא וכן כתב הרשב"א לפי דרכו בפרק כל הבשר דקי"ב לענין השפיד שצולין בו דמותר מטעם דדם מישרק שריק וכל זמן שהוא על האש הדם היוצא דרך נקב על השפיד נופל הוא על האש והאש שואבו ושרפו עכ"ל ועיין בבדק הבית להרא"ה ז"ל בשער הרביעי מה שכתב בזה - וכיון דשורפו הרי מקלי קלי איסורא וריח כזה אינו מזיק - ואין לומר דברגע שנופל על האש קודם שנשרף כבר הוא מוצא ריח ואוסר - י"ל עפי"מ שראיתי בספר דלתי תשובה סי' צ"ב בשם ס' טוב טעם ודעת להגאון מהרש"ק ז"ל סי' קע"ו וז"ל שם באות ל"ח והנה מה שפלפל רו"מ בזיעה הנוטף הנה לדעתי עיקר הזיעה הוי האיסור רק מכח דנוגעין זב"ז וא"כ אינו אוסר רק אם קצה אחד זיעה נוגע בזה וקצה השני של הזיעה נוגע בקצה השני אז הזיעה מחברן ונחשב כל אחד כאלו נוגע זב"ז אבל אם יש הפסק ביניהם אין זיעה הנוטף אוסר דזיעה אינו כמאכל ואין בו טעם הזיעה עושה החיבור זב"ז והיינו אם הוא בלא הפסק ונקוט כלל זה בידך עכ"ל הגאון ז"ל - ועפי"ז יתיישב הרבה דברים שהקשו בזה - עכ"פ דוקא אז אוסר הזיעה כ"ז שהזיעה מחבר האיסור עם ההיתר - וממילא לפי"ז אף אם ברגע שהדם יוצא וכ"ז שלא נשרף עולה הזיעה מהדם למעלה אל הקדרה כיון דעכ"פ תיכף נשרף גוף הדם ואינו עוד בעולם שוב הוי כזיעה הנוטף דאינו אוסר וז"פ

- והנה במה שהעליתי לעיל דזיעה אינו אסור אלא בדבר שיש בו שמנינות משא"כ בדבר כחוש אינו אסור דכמו שאין בו משום ריח כמו שהבאתי בשם כמה גדולים כ"כ אין בו משום זיעה - עכשיו מצאתי ראי' נכונה לדברי מדברי הת"ח כלל פ"ה דין ד' שכתב שם בטעמא דהגהת ש"ד דאוסר בכיסוי אפילו אינו בן יומו מטעם זיעה וכתב שם וז"ל כי יש לומר בטעם המחמירין משום די"ל דחמיר איסור על ידי ריחא וזיעה מאיסור שהוא ע"י טעם בעצמו כמו שמצינו בריחא דחמור לענין דבר שנאסר אוסר במקום שהאיסור אינו יכול לאסור ולא אמרינן כן בשאר איסורין וטעם זה נראה בדעת בעל הגה ש"ד ולכן קבע לדין הנזכר בדיני ריחא מילתא עכ"ל והש"ך בסי' צ"ג הביאו בקצרה - הרי דהשוה דין זיעה לדין ריחא וממילא היכא דלא שייך ריחא כ"כ ל"ש בו זיעה - וכבר הוכחתי לדעת דבדם אף שמנינות של בשר שיש אתה כגון חתיכה שלא נמלחה לא מהני לתת לה פיטום לרוב קלישתו כמו שכתב הב"ח בסי' ק"ח עיי"ש כמו כן ברור בעיני דאף זיעתו ל"ה בי' מידי וזה ברור בעיני בס"ד - וכעת עלה בדעתי ראי' דבכבד לא שייך זיעה מהא דקיי"ל דכבדא תותי בשרא שרי וכן בתרי גללי דמילתא גבי בי' דוגא דשרי - ואכתי ניחוש משום זיעה וע"כ דבדם לא חשו לזה ודו"ק - וממוצא דברינו אתה לומד בנידון שאלתינו הנ"ל דהכל כשר התבשיל עם הקדרה כן נראה לפענ"ד עד

) והלום ראיתי בשו"ת לבושי מרדכי סי' כ"ג בחיו"ד שנשאל בשאלה הנ"ל ודימה הדבר למחבת המבואר בסי' צ"ב ויצא מידו לאיסורא ולא נראה לי דבריו בזה מטעמים שכתבתי למעלה - והנה הי' לי בזה משא ומתן של הלכה עם ידידי הגאון המובהק גדול הדור מו"ה שמעון גרינפעלד שליט"א אבדק"ק סעמיהאל יצ"ו והעלה ג"כ להתיר בדיעבד בכבד שנצלה תחת קדרה והוסיף עוד בטעמים להתיר דאיכא כמה ספיקות בזה ובדם הכבד שנצלה דהוי דרבנן יש להתיר בדיעבד - והראי' שהבאתי מכבד תותי בשרא שפיר דחה הגאון הנ"ל חדא כיון דהכבד מונח סמוך תחת הבשר ליכא זיעה רק בעומד רחוק זמ"ז ועוד י"ל דאיידי דטרוד לפלוט לא בלע מן הזיעה של כבד דלא יהא זיעה עדיף מגוף הכבד שנגע בו דמותר מה"ט ודבריו נכונים - אבל לא צריך לזה כי בלאו"ה הוכחתי בעזה"י דאין לדון בכבד משום זיעה ודו"ק

- כ"ו שבט תרפ"ג לפ"ק פושטיאן יצ"ו

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

בשולי המכתב

ראיתי במשמרת שלום בסי' צ"ב בחידושי דינים בסוף אות כ"ו שהביא ראי' נגד הפרמ"ג ורק דגם באוכלין שייך זיעה מסי' ק"ח בהג"ה שכ' וה"ה