משנה שכיר חלק א קג

שיהי' בזיעה טעם בעצמותה כמו בקדרה עצמה אתמהה ע"כ גם דברי אדונינו הריב"ש פליאים בעיני אחרי המחילה מעצמותיו הקדושים וצע"ג

- אולם יש לדון כן ממה שהביא בשם הרמב"ם שכתב בפ"ז מהט"א שהעשן העולה מן החמין משקין הוא חשוב - אבל גם מזה לא מוכח על הבל לחוד וכמו שכתבתי לעיל על הרא"ש דהרי הרמב"ם כתב שם כן רק בצירוף ניצוק אז יש בכח להבל להעלות גם מן המשקה אבל זולת הניצוק אין בהבל ממש וכמו שכתב התיו"ט ובהדיא כתב כן הפרמ"ג בסי' ק"ה שהבאתי לעיל דתרווייהו צריכין ועיין פרמ"ג בהנהגות או"ה שהביא בשם משאת משה דבאוכלין ל"ש זיעה וע"כ התיר לשתות טיטון מנר חלב וכתב דמה שכתב המרדכי מובא ברמ"א סימן ק"ה דאסור לערות מכל שמן לנר של חלב הוי משום ניצוק עיי"ש - הרי דהניצוק מועיל ולא ההבל וזיעה וא"כ גם דבר זה צ"ע

- אבל עכ"ז מפני קושיא או קושיות אין לדחות דבר שנקבע כן בש"ע להלכה פסוקה וכיון דדינו של הרא"ש בהא דמחבת נקבע להלכה צריכין אנו לקבל דבריו הקדושים באימה וביראה ולתלות הקושיות בקוצר השגתינו עג) ומ"מ נרויח בזה לומר דכל הענין הוא חידוש ואין לך בו אלא חידושו (וכה"ג כתב הב"ח בסי' ק"ח לענין ריחא) ובואו ונחזיק עפי"ז בדברי הפרמ"ג שהעלה דדוקא זיעת משקין אוסר ולא זיעת אוכלין - ומה שמקשין עליו מאו"ח סי' תנ"א דמבואר שם כיסוי של ברזל שמשימין אותו על חררה שנאפת על הכירה שצריך ליבון כי ברוב פעמים נוגעת בו ועוד שהוא מזיע מהבל החררה שתחתיו עכ"ל הטור שם הרי דגם באוכלין שייך זיעה - וגם הפרמ"ג עצמו הרגיש בזה אבל הביא אח"כ שם בסי' תנ"א בשם הנ"ל דדוקא במשקין ולא באוכלין משמע דלא חש להא דכיסוי - והטעם נראה לי משום דבאמת כבר קדמו להפרמ"ג במה שהעלה דבאוכלין ל"ש זיעה הת"ח כלל ל"ה ס"י שכתב וז"ל ואפשר לומר דהואיל והנאפה תחתיו הוא יבש אינו מעלה זיעה כמו קדרה ולכן לא קיבל רק ריחא בעלמא שא"ב ממש עכ"ל - הרי שכתב בפירוש דבדבר יבש לא שייך זיעה - והנה המנחת יעקב שם בס"ק כ"א הקשה מטור או"ח הנ"ל דמשמע דעף כדבר יבש יש זיעה ותי' בזה ג' תירוצים ועיי"ש וכל התירוצים מועילים ג"כ להסיר הקושיא מעל הפרמ"ג שהעלה דבאוכלין ל"ש זיעה ולק"מ

- ואם כי הת"ח כ' דבר יבש והפרמ"ג העלה אף בחלב מהותך שהוא דבר לח נראה להשוות הת"ח עם הפמ"ג דבדבר יבש שכ' הת"ח לאו דוקא וסיפא דוקא שכתב כמו "קדרה" דמשמע דדוקא "קדירה" דיש בה רוטב שהוא משקה שייך זיעה וכן הזכיר המנח"י שם דכתב דשאני התם באו"ח כיון דנשתמש בו כל השנה חיישינן לזיעה קצת אף בלי רוטב עכ"ל - הרי דזכר בדעת התו"ח "רוטב" נמצא בחלב מהותך דליכא רוטב ג"כ לא שייך גבי' זיעה וקצת ראי' יש לדברי דהת"ח סובר כן דהרי שכתב זאת על פשטידא דיש בו שומן ואפ"ה נקטו לדבר יבש אף דיש בו קצת ליחות מחמת השומן דיש בי וע"כ דסובר דלא שייך זיעה רק ברוטב דהוא משקה כן נראה לי להשוות דעת הת"ח לדעת הפרמ"ג ודו"ק

- וכעת נראה לי בעזה"י להעלות עוד מילתא חדתא בזה דאף במשקה גופא לאו בכל ענין שייך זיעה דיהי' כמוהו רק במשקה דיש בו שמנינות דשייך בו פיטום דאז ע"י הפיטום יעלה עם הזיעה טעם התחתון בעליון משא"כ היכא דליכא פיטום אז ליכא בהזיעה שום טעם רק מיא בעלמא היא ובאופן זה באמת לא אסרו רבותינו ז"ל - ואל תשיבני מדברי תשובת הריב"ש הנ"ל דשם היתה השאלה שעשו מיין נסך איזה משקה ששינתה תוארה וטעמה ודן משום זיעת המשקין שהן כמוהו אף שאין ביין שמנינות דיהי' שייך בו פיטום - שאני התם דשם באמת עלה היין בעצמו רק ששינתה תואר' ולא זיעה גרידא הוא ובאופן זה ודאי הוי כמוהו אבל היכא דלא עלה רק הזיעה גרידא באמת היכא דליכא בו שמנינות ליכא בי' משום זיעה כמוהו - וחילוק זה בין אם עלה גוף הדבר רק שנשתנה או זיעה גרידא למדתי מדברי הפרמ"ג בהנהגות שם שכתב בזה"ל - וראיתי בח"צ דהביא בשם הריב"ש דזיעת החמין כחמין - י"ל במשקין ולא באוכלין (וכן מוקי לה להא דהריב"ש הגאון בעל מגיני שלמה בסוף ספר שו"ת פני יאושע הנדפסת ג"כ בשו"ת בית אפרים דהריב"ש מיירי דוקא בזיעת משקין אבל באוכלין אף בחמין ע"י האש הוי רק זיעה בעלמא ולית בי' מששא עיי"ש והוא תנא דמסייע לי' לפמ"ג הנ"ל במה שהעלה דבאוכלין אין הזיעה אסור ופלא שלא הזכירו כלל) מיהו התם עונה ממש משא"כ כאן אפשר דכ"ע מודים דבהאוכלים אין הזיעה העולה כמוהו עכ"ל - רצה לומר בזה עוד תי' שלא יקשה עליו מדברי הריב"ש שהעלה דזיעת חמין כחמין דאפילו תימא דמיירי באוכלין שאני התם דעולה ממש ר"ל ממשת הדבר ולא זיעה גרידא ע"כ הוי כמוהו אבל בעלמא היכא דהוי זיעה גרידא כ"ע מודי דבאוכלים ל"ה כמוהו כן נראה לי פירוש דבריו עכ"פ לפי"ז משמע דהיכא דעולה ממש עדיף מזיעה גרידא א"כ כ"כ נימא בדידן שהעליתי דדוקא במשקה דיש בו שמנינות אז אוסר הזיעה משא"כ היכא דליכא שמנינות הזיעה מותר ולכאורה קשה מיין שבתשובת הריב"ש - אבל בהנ"ל א"ש דשם עולה ממש ע"כ הוי כמוהו דהא באמת הוא הוא רק שנשתנה משא"כ היכא דל"ה רק זיעה צריך שיהי' שומן קצת דע"י השומן יהי' פיטום וע"י הפיטום יעלה בזיעה הטעם בעליון כן נראה לי בעזה"י - ובזה הרווחנו בס"ד להסיר הקו' הגדולה שהקשיתי לעיל על האי דינא דזיעה מהא דאמרו זיעה בעלמא הוא ולית בה ממשא וכסברת הריטב"א הנ"ל דהוי מיא בעלמא - אבל בהנ"ל א"ש דהכא לאו משום זיעה גופא אסרינן רק דע"י הזיעה מועיל הפיטום שיוליך עמו טעם בעליון אבל בזיעה עצמה באמת לית בה טעם לאסור והיא סברא ישרה בס"ד

- ואם כנים דברי נראה לי לומר דע"כ לא אסרינן משום זיעה בסי' צ"ב אלא דוקא במחבת של חלב דידוע דבחלב איכא שמנינות עיין ש"ך סי' צ"ב סק"ב ובאמת היא גמרא מפורשת כתובות קי"ב דאמרו שם שמנים מחלב אלמא דאיכא בחלב שמנינות וע"כ הוי בי' פיטום ומשו"ה אסור בו הזיעה משא"כ היכא דבטבעו כחוש ולית בי' אף קצת שומן באמת זיעה שלו מותר ולית בי' מששא כן נלפע"ד - ועפי"ז נאמר בתשובת שאלתינו עפי"מ שהביא הד"מ