משנה שכיר חלק א קא

כלל בקרבן רק התעסקו בו בע"מ טהורין בשחיטה בהפשט ובנתוח ולא נטמא הבשר כלל אעפ"י שכל הכהנים היו טמאין א"כ שפיר היתה נאכלת וא"ש ומיושב מאד קושיית הים התלמוד ודו"ק היטב ועיין בנו"ב תנינא סי' פ"ו בחא"ח בשם בכו ז"ל ודו"ק עא)

והנני חותם ברגשי הכבוד בברכת כ"ט הלא כה דברי המל"ח הדו"ש וש"ת ע"ע פ"ק האלאס תרס"ה לפ"ק

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

סימן מ"א

בעזה"י

בשבת פ"ב ת"ר נ"ח איש וביתו והמהדרין נר לכל או"א והמהדרין מן המהדרין כו' עכ"פ מדינא סגי בנר א' לכל לילה ואינך הוי מטעם הידור מצוה - וקשה לי הלא קיי"ל בב"ק ט' ובש"ע סי' תרנ"ו דהידור מצוה ל"ה רק עד שליש ואיך קבעו בחנוכה להלכה הידור גדול כזה דמצד הדין סגי בח' נרות לכל חנוכה ומדליקין ל"ו שהוא בשלשה רביעית יותר ומה גם לשי' הרמב"ם ז"ל הוא הרבה יותר ויותר והוא חדוש גדול ועוד לא ראיתי מי שיעורר בזה - ואולי לחיבוב פרסומי ניסא קבעו להלכה הידור כזה - ויותר נראה עפי"מ דמבואר בספרים דנר חנוכה מרמז על אור תורה וגבי תורה אמרו בביצה ט"ו מזונותיו קצובים מר"ה עד ר"ה חוץ מהוצאות בניו לת"ת ושבתות וי"ט שאם מוסיף מוסיפים לו עיי"ש - ע"כ לרמז ע"ז תיקנו הידור גדול כזה להורות שכאן גבי ת"ת אין להידור שיעור שאם מוסיף מוסיפים לו והגבול שנתנו בהידור מצוה עד שליש הוא דוקא בשאר מצות ולא כן בת"ת דהוא אפילו יותר משליש ואין לה שיעור למעלה - והטעם נראה לי משום דודאי מה שאמרו מזונותיו של אדם קצובין לו ודאי דאף הוצאת מצות בכלל דגם הוצאות המצות קצובין לו חוץ מאלו דחשב שם בגמרא היינו הוצאות שבת ויו"ט ות"ת דאל"כ דגם שאר הוצאות מצות אינם קצובין הו"ל לגמרא לומר סתמא הכל קצובים חוץ מהוצאות מצות ומדפרט דוקא אלו שלשה משמע דרק אלו השלשה לא נקצב וכיון שכן דהכל נקצב אפילו הוצאה של מצוה צריך גבול עד כמה להדר כדי שלא יחסר לו מצד אחר והם ברוח קדשם שיערו דהגבול הוא שליש ותינח זה גבי שאר מצות דנקצב הוצאותם - משא"כ אלו שלשה דאין גבול להוצאותם ממילא דכ"כ אין גבול בהידורם ושפיר מחיוב להדר ולהוציא בכל מה שיכול להדר כן נראה לי בעזה"י בטעמא דמילתא וממילא דשפיר קבעו חיוב ההידור בחנוכה שהוא תורה להלכה אף שהוא הרבה יותר משליש ומכש"כ לדברי הרמב"ם אין לה שיעור כלל ולפי תוספות אנשים יתוסף ההידור ודו"ק ולפי דרכנו למדנו דגם הוצאת שבת ויו"ט אינם נכללים בגבול דהידור שאמרו עד שליש ולגבייהו ג"כ החיוב להדר עד האפשרות בלי גבול

- וממוצא דברינו יתבארו דהצדק עם האיר ות"ש שהשיגו על הבית הלל במה שאמר על מה שהובא במג"א ריש ה' שבת בשם הצ"צ דאם הערלים מיקרין את הדגים דנכון לתקן שלא יקנו דגים והב"ה כתב דעד שליש אין לעשות תקנה משום דע"כ הגבול של הדור מצוה והם השיגו עליו דמשום תקנת השבתות יש לעשות גם בפחות משליש ועיי"ש בדבריהם וכן בדברי האשל אברהם להגה"ק בעל דע"ק בהגהות שהאריך בזה נפלאות - ולפי דברינו הנ"ל אין מקום כלל לדברי הב"ה משום דהגבול של שליש שנתנו בהדור מצוה הוא דוקא בשאר מצות ולא כן בהוצאת שבת דאין גבול לההוצאה כ"כ אין גבול לההידור וא"כ אין חילוק בין פחות משליש ליותר משלוש ואם יש מקום לתקנה זו גם בפחות לשליש יש לתקן ודו"ק ובדרושיי לחנוכה הארכתי עוד יותר בזה בדברי טעם בס"ד

- ה"ק ישכר שלטה טייכטהאל

סימן מ"ב

נשאלתי בכבד שנצלה בכירה תחת קדרה שעומדת על הכירה עם תבשיל במגולה בלי הפסק מה דינה של הקדרה עם תבשיל שבה ע"כ השאלה

תשובה. יען שמאד הנני נבוך בהאי דינא דמחבת המובא בסי' צ"ב אמרתי אשיחה וירוח לי בעזה"י - מקור לדבר זה הוא בתשו' הרא"ש כלל כ' וז"ל הרא"ש ז"ל בני שיחי' נשאלת על אילפס חולבת אם יכולין לתת למטה בכירה תחת הקדרה של בשר - נראה לי שאסור ואפילו בדיעבד ואם נעשה הייתי אוסר הקדירה כי הזיעה העולה מן האילפס הוא כמו חלב כדתנן בפרק ב' דמכשירין מרחץ טמאה של מים שאובין זיעתה טמאה וטהורה כו' בריכה שבבית והבית מזיע מחמתה אם טמאה זיעת הבית שמחמתה טמאה כו' מכל הלין שמעינן דזיעה היוצאת מן הדבר חשובה כאותו דבר נמצאת זיעת האילפס חולבת היא כחלב והוי לי' כטפת חלב שנפלה על קדרה מבחוץ שאוסר הקדרה ואפילו יש בקדרה ס' כנגד הטפה כי הטפה אוסרת כל סביבותי' אלא שרבינו מאיר זל הי' אומר אם יש בתבשיל שבקדרה ס' פעמים ס' של הטפה מותרת אמנם צריך לידע אם הקדרה רותחת מקבלת זיעה דשמא חום הרתיחה שבה מעכבת מלקבל הזיעה והכא יש לחוש שהאילפס שתחתי' מבטל ומונעת רתיחת העליונה עכ"ל רבינו הרא"ש ז"ל בתשובה

- ובעניי לא זכיתי להבין את כל דברי רבינו בתשובה הנ"ל תחלה במה שכ' מכל הלין שמעינן דזיעה היוצאת מן הדבר חשובה כאותו דבר - לא אדע איך כונתו בזה במה שנקט לדבר פשוט שכל היוצא מן הדבר הוא כמותו אם הם דברים כפשוטים יוקשה לי מאד בסוגיא דנפש דהוצרך קראי דיהיו משקין היוצאין כמותן ואם אומרין כן על זיעה שהוא הרבה פחות בערך מן משקה ואמרינן דזיעה של דבר הוא כמותו א"כ כש"כ דמשקה היוצא מן הדבר דצריך להיות כמותן וא"כ למה לי קרא ע"ז דהרי בזיעה ליכא קרא אפ"ה אמרינן כן מסברא - וגם דשם בסוגיא דנפש מבואר דדוקא בהני דגלי קרא אמרינן דהיוצא הוי כמותן ולא בשאר דברים ולדברי הרא"ש הי' צריך להיות כן בכל דבר מכח סברא - וכמה כרכורים כרכרו הגאונים, רבותינו גדולי האחרונים בדין חדש בענין שכר ויי"ש אם הוי חמץ וחדש עיין עליהם מובא בקצרה בשע"ת