משנה אחרונה צט

בפירושו כאן וכן הר"ש ברפכ"ב מרבה אני את המטה והשולחן והדולפקי שהם משמשין את האדם ואת הכלים ומוציא אני הסולם והקולב שהן משמשין את אדם ואין משמשין את הכלים ע"כ ועיי"ש. והענין היא שזה שראוי להניח עליו הכלים הוא רחב ודומה במקצת לכלי קבול שהוא השק. אבל הסולם שמשמש את האדם לבד אין בו קבלה בשום צד כמו המקל והוא טהור. והי' עולה על הדעת שדבר שהוא משמש את הכלים לבד יהא טמא שהרי הוא דומה מקצת לשק. אבל אמרו שהשק יש בו מעלה יתירה שהוא משמש גם לאדם עם הכלים שמניח בו כלים ומטלטלן על ידו לכל מקום שירצה. ולפי שיש לו דמיון לשק ואינו דומה לו בכל דבר. הכריע ר' יוסי את הדבר ואמר שאם הוא משמש לכלי בין בשעת מלאכה ובין שלא בשעת מלאכה הרי הוא טמא שהוא נידון כאלו הוא גוף הכלי עצמו. ואם לאו הוא טהור. ובהכי מיושב מה שלא אמר כן ר' יוסי אלא בכלי עץ ועור ואלו בשאר כלים כגון גבי כלי חרס דקיי"ל נמי דכל המשמש כסוי טהור כדלעיל בפ"ב. וכן בכלי מתכת בפי"ד דאמרי' כל הכיסויין טהורין ולא מפליג בהו למימר שאם הם משמשין בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה טמאין. והיינו משום דכאן מקרא מצא דכתיב מכל כלי עץ שנתן לך מקום לטמא הפשוטים אם יש בהן צד דומה לטומאה כדפי'. ומ"ש הרב האי כללא דר"י אפשוטי כלי עץ המשמשין את הכלים קאי אבל כלי קיבול מטמאין בכל ענין ע"כ איני יודע מה בא ללמדינו דאם הוא כלי קבול ועשוי לקבל הרי הוא כלי לעצמו ואינו משמש ואנן במשמשין איירינן ואם בא לומר שעשוי לקבלה וגם לשמש. הא נמי פשיטא ותנינא לה בהדיא בפ"ב מ"ה בכיסוי כ"ח אם התקינן לתשמיש טמאין ופשוט הוא דכל שיש בו ג"כ תשמיש בפ"ע הוא כלי. ואם דעתו לומר שיש לו בית קבול אעפ"י שאינו עשוי לקבלה. זה א"א דכל שאינו עשוי לקבל הרי הוא כפשוט גמור לכל הדינים. ונראה שהרב מפרש כל משמשין דמתני' שאין להן קבול אבל אם משמשין ע"י קיבול שמכניסין הכלי לתוך נרתק שיש לו קבול אע"פ שמשמש לכלי טמא משום כלי קבול. והוציא זה מדברי הרמב"ם בפ"ב מה"כ גבי מזוזה והעתקתי לשונו לעיל. אבל מדקתני תיק נבלים ותיק כנורות משמע דיש להן קיבול כדרך כל תיק ונרתק וכן אנגלין של ספר וכ"מ מלשון הרב שם וכ"מ במתני' דלקמן בנותנו מלמעלה או מן הצד וכן טפוס של תפלה דלעיל יש לו בית קבול ולולא דבריהם נ"ל דמתני' מיירי אפי' בתיק שיש לו בית קבול אלא שקבולו מיוחד לשמש כלי מיוחד כמו להכניס לתוכו נבל וכנור או תפילין קבול זה הוה כפשוט שעיקר כלי קבול הוא מה שעשוי לטלטל על ידו מה שנותנין לתוכו דומי' דשק כמ"ש רש"י בפ' במה אשה דס"ו גבי קב הקיטע שאם אין בו קיבול כתותין אעפ"י שיש בו חקק לשום בו ראש שוקו אין זה בית קבול דהא אין שוקו מיטלטל ע"י הכלי ע"כ. וה"נ הנבל וכנור וכה"ג יכולין לטלטלו בלא התיק ונמצא שאין התיק שלהן עשוי לקבלה אלא לשמור הכלי מן הטינוף ואבק. אבל התיק העשוי לקבלה הוא העשוי להכניס בו מחטין וסכינים וצינורות קטנים שבלא התיק א"א לטלטלו ממקום למקום שלא יאבדו ויתפזרו וזה דומה לשק ובהכי א"ש מתני' דלקמן כמו שנפרש:

וכל שאינו אלא בשעת מלאכה טהור. נראה דהאי כללא דוקא במשמשין את הכלים ואינם מחוברין לכלים דאלו מחוברין הא הוו ידות וידות הם מדאורייתא כגוף הכלים אפי' אין צריכין להם אלא בשעת מלאכה לבד כמו יד הקרדום דלקמן פ"כ מ"ג וכן בכל דוכתא לא אשכחן חילוק בידות לומר דצריכין לשמש אפי' שלא בשעת מלאכה. ואפי' למאי דפי' בפט"ו מ"ד דבכלי עץ ועור ודכוותייהו לא שייך בהו דין יד מדאורייתא דהא בהדיא כתב רחמנא אשר יעשה מלאכה בהן דדרשינן מינה דדוקא הכלי עצמו שהמלאכה נעשית בו טמא ולא היד שאינו עושה המלאכה. מ"מ הא אמרי' בפט"ו מ"ד דתלאי המסייע בשעת מלאכה טמא והכא אמרי' דכל שאינו אלא בשעת מלאכה טהור אלא הכא באין מחוברין. והתם במחוברין גזרו בהו רבנן אטו יד דעלמא כדפי' שם, ושוב מצאתי בתוספתא הביאה הר"ש פכ"ו מ"ו חפויי בית הלגינין ובית הכוסות אעפ"י שיש בהן חמשה על חמשה טהור שאינן אלא חפוי ומשום חבורי הכלים טמא ע"כ (ויש לי עוד ראי' שהרמב"ם בפ"ד העתיק משנתינו זאת והוסיף בה נקליטי המטה וחמור השנויין בפי"ח מ"ג שטהורין ובכולם כתב הטעם שאין משמשין אלא בשעת מלאכה וגבי נקליטין תניא בהדיא בתוספתא הביאה הר"ש בפי"ח דאם מחוברין למטה טמאין)

מ"ח תיק הסיף והסכין וכו'. כל הני כ' הרמב"ם בהן הטעם שמשמשין בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה. ואינו מובן תיק הסכין או הפגיון מה הוא משמש בשעת מלאכה והרי בשעה שחותך את הלחם אין צורך לתיק וכן בשעה שמגלח