משנה אחרונה ק

במספרת וכיוצא בזה. ועוד דא"כ למה הפסיק לשנות זה הכלל א"ר יוסי במתני' דלעיל בין הטהורים ובין הטמאים כיון דכללא אכולהו קאי הו"ל למיתני' לאחר כל הדינים והכי אורחי' דתנא בכל דוכתא. ולדברי הרב שכתב לעיל דכלי קבול המשמש את הכלים טמא בכל ענין והיא סברת הראב"ד. יש לפרש דתיקון דמתני' דהכא יש להן קיבול ומכניסין הכלים לתוכן ולכך טמאים. ודמתני' דלעיל כשאין להן בית קבול. אבל באמת ג"ז דחוק דלעיל נמי תני תיק נבלים וכנורות וסתם תיק בכל דוכתא היא שמכניס הכלי לתוך חללו של התיק וכשאין לו חלל אינו קרוי תיק אלא כיסוי. ולולא דברי רבותינו ז"ל נראה למאי דפי' לעיל דכל עיקרי דינים הללו תלויים בכל משמשי הכלים אם דומין לשק אז טמאים. וכשאין דומין לגמרי לשק תלי אם משמשין בין בשעת מלאכה ובין שלא בשעת מלאכה ג"כ טמאין ואם לאו טהורין והילכך גבי תיק נבלים וכנורות דלעיל שהנבל וכנור הם גדולים ואין דרך לטלטלן ע"י התיק ממקום למקום. והתיק אין עשוי אלא לשומרו מן הלכלוך וכיון שאין התיק דומה לשק וגם אין משמש בשעת מלאכה טהור. אבל תיקון דמתני' דהכא כולם עשויין לכלים קטנים כסכין ופגיון ודרך לעשות תיק זה להניח בתוכו כמה סכינים קטנים וכמה פגיונות ומזלגות וכיוצא. ונושאין בידו עם התיק. והרי התיק הזה דומה ממש לשק שדרך לטלטל על ידו דברים הנפרדים. והלכך בזה א"צ תנאי להיות משמש בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה דאפי' אינו משמש תדיר טמא כיון שדומה לשק. ויש ראי' לזה מדתנן לקמן פכ"ד מי"ב שלשה עורות הן של תכריך הכלים טמא והכא הא אמרי' העשוי למכסה טהור ומה בין תכריך למכסה והרי אפי' בתיק אמרי' בסמוך אם נותנו מצדו טהור ולמה יגרע זה מתכריך הכלים. ולמאי דפי' ניחא דעיקר הטעם תלוי אם התיק מתחלתו עשוי לכנס והיינו להכניס בו דברים קטנים הרבה שחושש להן שלא יתפזרו ויאבדו ומכניסם כולם יחד לתוך כלי אחד והוא התיק ולכך טמא שעושה מעשה שק והיינו נמי טעמא דתכריך הכלים טמא דמיירי נמי בכה"ג שעשוי לכרוך בו כלים קטנים הרבה שלא יאבדו. אבל כל תיק שאינו עשוי לכלים הרבה אלא לכלי אחד גדול כמו תיק נבלים וכנורו' שכבר יכול לטלטל הכלי הזה בלא התיק והתיק אינו אלא להגין עליו מפני האבק והלכלוך ואין זה דומה לשק הלכך טהור אא"כ עשוי לשמש בין בשעת מלאכ' ובין שלא בשעת מלאכה ועוד נכתב מזה בסמוך:

והפגיון והרמב"ם בחבורו השמיט הפגיון והשמיט ג"כ המספרת וההרונהק והוסיף תחתיהן תיק הרומח. ונראה דס"ל הפגיון בכלל סכין ומספרת בכלל מספרים ותרונתק בכלל המכתב אבל מה שהוסיף תיק הרומח לכאורה הכי משמע סיפא דמתני' דקתני גבי חפוי האלה והקשת והרומח זה הכלל העשוי לתיק טמא. אבל לפי מה שנכתב בסמוך ע"כ אין לפרש כן:

תיק סמפוניא בזמן שהוא נותן מלמעלה טמא מצדו טהור. הרב פי' כשנותנו מצדו אינו כתיק אלא כמכסה בעלמא ע"כ. ודבר תמוה הוא בלי טעם וסברא. ועוד מ"ש דתני לה גבי תיק סמפוניא דוקא ובכל הני דרישא לא חילק בין נותן למעלה או מן הצד. ועוד דלשון בזמן שהוא נותן מלמעלה אינו מיושב דהו"ל למיתני בזמן שהוא מכניסו מלמעלה. או הו"ל למיתני פיו למעלה. ונראה דלמאי דפי' לעיל דכל הני דרישא דטמאין משום שהתיק של כל אלו דומה לשק שמכניסין בתוכו דברים קטנים הרבה שלא יתפזרו והשתא קתני דתיק סמפוניא אינו כן שהסמפוניא כלי גדול הוא ובשביל טלטולו א"צ לתיק שיכול הוא לשאתו ולשומרו בלא התיק והתיק אינו אלא להצילו מן האבק ואינו דומה לשק וכיון שאינו דומה לשק הדרינין לכללא דר' יוסי שאין לו טומאה אא"כ משמש בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה. והוא עצמו החילוק בין נותנו למעלה ובין מן הצד. שאין הכוונה אם מכניס הכלי דרך מעלה והיינו שפתחו למעלה או פתחו מן הצד. אלא ה"ק אם בשעה שמנגן בסמפוניא נותנו למעלה על התיק שנוח לו יותר כשמונחת הסמפוניא בגובה ודרכו לתתו בשעת הניגון על התיק. ונמצא שהתיק משמש בשעת מלאכה והיינו בשעת הניגון וגם שלא בשעת מלאכה פשיטא שהוא מונח דוקא בתוך התיק. הרי הוא טמא מכללא דר' יוסי. ואם נותנו מצדו בשעת הניגון הוא מסולק מן התיק לגמרי והרי אינו משמש בשעת מלאכה וטהור. ובהכי ניחא מה שהרמב"ם השמיט לגמרי דין זה דסמפוניא ולא העתיקו כלל בחיבורו שלפי מה שפירשנו אין בו חידוש שחילוק זה בין נותנו למעל' או מן הצד הוא עצמו דין דמשמש בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה וזה כבר כתבו

תיק חלילין ר"י מטהר. בתויו"ט תמה בזה אמאי פליגי חכמים עליו כיון שנותנו מן הצד. ולכאורה מצינן למימר דרישא דסמפוניא נמי דברי ר"י הן וה"ק שר"י מטהר בנותנו מצדו. ואין ה"נ דחכמים