משנה אחרונה צב

מ' סאה. וכל הכלים שיש בהן אלו שני התנאים טהורין אפי' לפעמים מיטלטלת מלאה לא חיישינין לה הואיל ויש בה אלו התנאים עשויה לנחת היא. וזה שאמרו עריבת בעה"ב היא שנחלקו בה ר"מ ור"י. דבכל הכלים לא נחלקו ומודה ר"מ דסתמן סגי בשני התנאים לטהרן דאמרי' מסתמא הם כמו אלו הששה. אלא עריבת בעה"ב שידוע שדרכה ג"כ להטלטל מלאה טמאה שהרי אינה דומה לאלו ור"י ס"ל כיון שיש בה שני תנאים טהורה דעיקרה עשויה לנחת ואין לך כלים שיש בהם שני תנאים הללו והם טמאין אלא א"כ עשויין מתחלתן להיטלטל מלאין דוקא כמו אלו החמשה דרדור עגלה וחבריו דחשיב ר"י כדקאמר שאין עשויין לטלטל אלא במה שבתוכן ונ"ל שהלשון מסורס במשנה וצ"ל שאין עשויין אלא להטלטל במה שבתוכן וכן העתיקה הרמב"ם בחבורו. ונמצינו למדין שהכלים הידועין ודאי שמתחלתן עשויין לנחת ולעולם אין מטלטלין מלאין והם כמו השידה והתיבה וחביריהן הכל מודים שטהורין. והכלים הידועים שמתחלתן עשויין להיטלטל מלאים דוקא והם כמו דרדור עגלה וחביריו הכל מודים שטמאים ואפי' מחזיקין ויש להם שולים ולא נחלקו אלא בכלים שנעשו להיטלטל פעמים מלאין ופעמים חסרין כלומר שיש שעושין אותה ע"מ להיטלטל מלאה ויש שאין עושין ע"מ להיטלטל מלאה תמיד לר"י טהורין כיון שדומין לשידה ותיבה שמחזיקין ויש להן שולים. ולר"מ טמאין דס"ל דזהו אינה דומה מיקרי דאלו שידה ותיבה אין דרכן לעולם להיטלטל מלאין. וכל זה מוכח מדברי הת"כ שהביא הר"ש. ונראה שאותן הכלים שידועין שמתחלתן עשויין לנחת ושלא להיטלטל מלאין לעולם שאמרנו שהם טהורין לדברי הכל היינו אעפ"י שאין מחזיקין מ' סאה וגם אין להן שולים. דעיקר תנאים הללו לא נאמרו אלא לסימן שאם עשויין בתמונה זו מסתמא עשויין לנחת וכדאמרן דבסתם כלים מודה ר"מ שכל שיש להם שני התנאים הללו הרי הם כשידה ותיבה משום שמעשיהן מוכיחין עליהם. וא"כ בידוע לנו שעשויין לנחת אפי' אין בהן שום סימן טהורין. וכן איפכא בדרדור עגלה וחביריו אפי' יש בהם התנאים הללו טמאין משום שידועין שאין עשויין לנחת אלא לטלטל וכדאמרן וכן מוכח בסיף מס' חגיגה דאמרי' התם השלחן שבמקדש הוי עשוי לנחת אי לאו שמגביהין אותו ומראין לעולי רגלים ואמר טעמא דהוי עשוי לנחת משום דכתיב בי' לפני תמיד. אלמא דלא תלי במחזיק מ' סאה או לא. (ועוד נראה דממקומו הוא מוכרע למאי דפי' הרב לקמן דמתני' סברא טלטול ע"י שוורים הוה טלטול א"כ אפי' כלי גדול הרבה יותר ממ' סאה וכבד מיטלטל הוא ע"י שוורים ותו לא משכחת כלי שאינו מיטלטל מלא. אלא ע"כ דהכל תלי בשעת עשייתו של כלי אם ניכר מתוך מלאכתו שאין עשוי לטלטלו בידים אלא בשוורים הוה עשוי שלא להטלטל ואפי' יכול להיטלטל לא מיטמא וכדפי' לקמן פכ"ד מ"ב שאינו דומה לשק שעשוי לטלטל בידים כדכתיב ויהי הם מריקים שקיהם.) וראינו שהרמב"ם בחבורו רפ"ג מה"כ נתכוין לכל הדברים הללו. וז"ל שם כל כלי עץ העשוי לנחת אפי' אינו מקבל אלא דבר מועט אינו מקבל טומאה. וכל כלי עץ העשוי להתטלטל מלא וריקן כשק אפי' מחזיק מאה סאה ויש לו שולים הואיל ואין עשוי לנחת:

ה"ז מקבל טומאה. וכל כלי עץ שהוא סתם אם הי' לו שולים ומחזיק מ' סאה אינו מקבל טומאה מפני שחזקתו שהוא עשוי לנחת הכלים שחזקתן שהן עשוין לנחת כגון השידה והתיבה כו'. וכיוצא באלו אם הם מחזיקין מ' סאה אין מקבלין טומאה ואלו הם הכלים של עץ שהן עשויין להתטלטל במלואן דרדור עגלה וכו' עד והארון כל אחד מחמשת כלי עץ אלו אעפ"י שהן מקבלין יותר ממ' סאה הרי אלו מקבלין טומאה שלא נעשו מתחלתן אלא להתטלטל מלאין עכ"ל ועתה כשתדקדק בדבריו הללו תמצא שהם כדברינו ממש. אלא מ"ש וכל כלי עץ העשוי להתטלטל מלא וריקן כשק אעפ"י שמחזיק מאה סאה. נראה שאין כוונתו שעשוי להתטלטל פעמים מלא ופעמים ריקן. שבזה לא הי' לו לכתוב שמקבל טומאה דהא לר"י אין לך שמקבל טומאה אלא הידוע שעשוי להתטלטל מלא דוקא. אבל מלא וריקן שכתב כאן כוונתו שמתטלטל דוקא מלא שהרי תלה הדבר בתחלת עשייתו ואין לך אדם עושה כלי לטלטלו ריקן אלא להשתמש בו מלא. ומלא וריקן דקאמר היינו מלא כמו ריקן כדאמרינן גבי שק שמיטלטל מלא וריקן והרי השק אינו עשוי אלא להשתמש בו מלא. והיינו שכתב הרמב"ם בסוף אלו הם הכלים שהן עשויין להתטלטל במילואן כו' בא לפרש דבריו הללו שכתב למעלה העשויין לטלטל מלא וריקן. שהרי לא הזכיר עדיין כלים שעשויין להתטלטל במילואן והאיך כתב אלו הם אלא כדפי'. ועדיין נשאר לנו בדבריו שכתב הכלים שחזקתן שהם עשויין לנחת כגון השידה והתיבה וכו' וכיוצא בהן אם הם