משנה אחרונה צא

ודוקא בכיסוי טני דאי בעי לי' למראה לא צריך לבית קבול ולכיסוי צריך בית קיבולו. להכי ס"ל לר"י דלא נתבטל תשמישו. והא דתנן לקמן בפ' בתרא מ"ב תמחו שעשאו אספקלריא טמא. התם אפילו מירקו ולטשו מודים חכמים דלא חשוב מעשה דהתם בכלי זכוכית דאתי לאפוקי טומאה מיני' ולאפוקי טומאה ודאי בעי ביטול תשמיש הטמא לגמרי ממנו והיינו שיטול דפנותי' שלא ישמש עוד בתמחוי: אם אינה מראה את רוב הפנים טהורה. צ"ע אם מראה רוב הפנים של קטנה ואין מראה רוב של גדולה מה דינה ועיין בספכ"ח

מ"ז כלי מתכת מיטמאין ומיטהרין שבורין. מיטמאין בכדי נקט דהא לא פליגי אלא בטהרה דלר"א השבירה עולה במקום ימים ומשתכר בשבירה שא"צ להמתין שבעה. ולר"י לא. אבל מה ענין מיטמאין לכאן. וצ"ל דה"ק כלי מתכת המיטמאין מיטהרין כו' ואפשר לומר דזהו טעמו של הרמב"ם שסובר לר"י לא מצטרף הזאה שקודם ההיתוך ושלאחר ההיתוך. דלפ"ז א"ש דע"י השבירה מפסיד והכלים טמאין כמה ימים יותר שאם נטמאו והזה עליהן בשלישי ואם לא שברן לא היה צריך להמתין אלא ד' ימים עד הזאת שביעי. ואם שברן אחר הזאת שלישי צריך להמתין אחר השבירה שבעה הרי שמיטמאין בשבירה יותר: ומיטהרין שבורין דברי ר"א. כתב הרב דר"א ס"ל כרשב"ג דס"ל לא אמרו אלא לטומאת הנפש כו' וצ"ע מאי דוחקי' לאוקמי לר"א כרשב"ג הא ת"ק דרשב"ג נמי ס"ל דלטומאת הנפש נמי גזרו טומאה ישנה וצריך הזאה. וא"כ לת"ק נמי שייך פלוגתייהו וי"ל דכיון דר"א ס"ל דשבירה עולה במקום ימים. וא"צ להמתין שבעה ימים אכתי איכא חששא דחייש ת"ק התם שמא יאמרו מה שבירה א"צ שבעה אף טבילה כן. וע"כ צ"ל דס"ל לר"א כרשב"ג דאיהו לא חייש לשמא יאמרו כדפי' שם. אלא שתתבטל מצות הזאה וכיון דמצרכינין לי' הזאה ש"ד. וא"ש דבהא פליגי ר"א ור"י דר"א לא חייש שמא יאמרו ור"י ס"ל כת"ק דחייש והלכך בעי לעולם להמתין שבעה שלא יאמרו שגם בטבילה א"צ שבעה ימים. ובהכי נ"ל ליישב ג"כ דברי הרמב"ם דמוקי פלוגתייהו דלר"א מהני לצרף ההזאות אעפ"י שההיתוך מפסיק בין הזאה להזאה ולר"י בעינין שתי ההזאות קודם ההיתוך או לאחריו. והיינו דלמאי דאמרן דר"י חייש לשמא יאמרו א"כ אי שרית ליה להפסיק בשבירה בין ההזאות אתי למימר דגם טבילה מותרת בין ההזאות אלא ודאי דלר"י אסור לשוברו בין ההזאות

מ"ה שהוא פותח בו מבפנים. נראה שפותח בו בדוחק ור"י לטעמי' דעושה ע"י הדחק חשוב מעין מלאכתו פי"ג מ"א גבי מספרת: שלשה נקבים זה לתוך זה טהורה. אע"ג דחזי לקבל בו זתים ורמונים כיון שאין עשוי לכך טהור כדאמרינין נמי בכ"ח וכלי עץ אעפ"י דחזי לקבלה אם אין עשויין לקבלה טהורין. וגרע מפשוטי כלי מתכת דהפשוט נעשה לשם כלי. וזה משבטל לא נעשה לשם כלי ואפשר דאפי' יחדו לזתים ולרמונים לא מהני לפי הסברא שכתבנו בפי"ב מ"ה ומ"ז דכל שאינו כלי לא מהני בי' מחשבה לשווי' כלי

פט"ו מ"א השידה והתיבה. הכא משמע דטהרת באין במדה לא שייך אלא בכלי עץ וכן משמע ברפ"י כלי עץ הטהורים וכן בפכ"ד גבי כלי עור לא קתני הבאים במדה טהורין אלא בכלי עץ. אבל הרמב"ם כ' בפ"ג מה"כ דכלי עצם ועור המחזיקין מ' סאה טהורים ג"כ ככלי עץ וכ"כ תויו"ט בשם מהר"ם בפכ"ד מ"ט גבי פוחלץ של גמלים: השידה והתיבה והמגדל כו'. פשטא דמתני' משמע דלר"מ אין טהורין אלא דוקא אלו ששה כלים דקחשיב אבל שאר כל הכלים אעפ"י שיש בהם ג"כ אלו התנאים שיש להן שולים ומחזיקין מ' סאה בלח אפ"ה טמאין. ולר"י גם כל הכלים שהם כמו אלו טהורין מלבד חמשה כלים דרדור עגלה וחבריו. וצריך טעם מ"ט דר"מ. ונראה שהשידה והתיבה וחבריהם ידועין וניכרין היו להם מתוך מלאכתן שמתחלתן לא נעשו להיטלטל במילואן. וקבלה היתה ביד ר"מ ור"י בלשון זה שהשידה והתיבה וחביריהם שיש להם שולים ומחזיקין מ' סאה טהורין וסובר ר"מ שבדוקא פרטו אלו הששה כלים שניכרין לכל שאין דרכן להיטלטל מלאין. וסובר שהכלי הטהור צריך שלשה תנאים לטהרה שיש לו שולים ומחזיק מ' סאה ושיהא ידוע במלאכתו שאינו מיטלטל לעולם מלא ולכך קאמר שכל שאר הכלים אפילו מקבלין מ' סאה ויש להן שולי' טמאין כיון שאין בהן התנאי השלישי שאין ידועין שהרי אין ידועין וניכרים כמו אלו. ומיהו מן הסתם כל שמחזיקין ויש להן שולים אמרי' דנעשו מתחלתן שלא להיטלטל מלאין כמו שידה ותיבה כו' וטהורין. ולא פרטו חכמים אלו הששה אלא בכלי שידוע לנו שלפעמים היא מיטלטלת מלאה לר"מ טמאה כיון שאינה דומה לאלו הששה שידועין לנו שלעולם אין מיטלטלין מלאים ור"י סבר שלא פרטו אלו הששה משום זה שיהיו ידועין. אלא לענין שני התנאים שיש באלו והיינו שיש להן שולים ומחזיקין