משנה אחרונה צ

שהברזל ההוא לבדו טמא אפי' אינו בתוך הזוג. אלא שהוא עם הזוג וטמא משום משמיע קול כדאמר בפ' במה אשה דנ"ח. אבל אם ניטל העינבל טהור בבהמה בין הזוג ובין הענבל. והרמב"ם בפירושו כ' הענבל הזוג ע"כ

מ"ה הטהורין שבעגלה. כתב תוי"ט בשם מהר"ם שנ"ל שבעגלה של עץ ע"כ ואיני יודע מה מלמדינו ומתני' דלעיל נמי בשל עץ מיירי: העול המצופה. פי' הרב שמצופה בברזל וכ"כ הרמב"ם דהעול של עץ ומחופה במתכת. ואע"ג דלהרמב"ם אפי' בעול של מתכת ומצופה במתכת אחר לנוי כגון בבדיל וכיוצא בו טהור וכמ"ש בשמו בפי"א דס"ל כל הכלים המצופין טהורים. מ"מ אסברה הכא בשל עץ דאורחא דמלתא הוא סתם עול של עץ הוא. ותדע דמתני' גופא מאי אריא דתני הך דינא בעול דוקא הא בכל הכלים שייך דין זה דמצופה טהור. אלא דבכלי העגלה אין דרכן בציפוי אלא עול לבדו. וכן הסובב של הגלגל דבסמוך. אבל הרא"ש כתב העול של מתכת טהור ומצופה במתכת טמא ע"כ ולא יתכן דכולה מתני' לענין קבלת טומאה איירי ולא לענין טומאה שעליו מטומאה ישנה: הסובב של גלגל. אע"ג דהמתכת שהוא שומר לעץ מן ההפסד טמא ואינו בכלל מתכת המשמש לעץ כדפי' במ"ב בשם הר"י קורקס. שאני הכא דאפי' נאמר דהגלגל עצמו חשוב כאלו הוא של מתכת נמי טהור כשאינו מחובר לעגלה משום שאין לו שם בפ"ע או שאין תורת כלי עליו: הטסין. לא אתפריש מאי ניהו. ואפשר שהם בפנים בחלל הגלגל במקום שנכנס לעץ של עגלה. והצפויין הם על הגלגל מבחוץ. ויש לפרש דאסובב קאי דהסובב טהור בין שהוא טסין בפ"ע שלא חברו עדיין בגלגל לצפוי ובין שכבר עשאו לציפוי: סנדל בהמה. פי' הרב שעשויין לשתות בהן כו' ור"ל שבתחלת עשייתן נעשו לכך ג"כ וכ"כ התוס' בהדיא בשבת דנ"ט

של שעם טהורין. ושל עץ אין עושין כלל שדרך הבהמה לקלקלו. תוס' בשבת: הסייף מאימתי מקבל טומאה. פי' הרב בסייף שהעלה חלודה מיירי וכו' לא ידעתי מי הכריחו להוציא המשנה מפשטה דבתחלת עשייתן של סייף וסכין איירי שאם לא גמרן בשיפה והשחזה נקראין גולמי ואין מקבלין טומאה וכ"כ הרמב"ם בחבורו בפ"ח דין ב' דין זה לענין גולמי. וכן הר"ש והרא"ש לא פי' בזה כלום דסתמה כמשמעה מיפרשה. אבל לענין חלודה לא יתכן כיון אכתי לא אשמועי' עיקר הדין שהם מיטהרין בחלודה ועוד דפשיטא הוא שאם הסיר חלודתן דטמאין. ובתוספתא שינו דין זה בחלודה בלשון זה הסייף והסכין שהעלו חלודה טהורין שפאן והשחיזן חזרו לטומאתן הישנה ע"כ. והעתיקו הרמב"ם ג"כ בפי"א משישפנו. פי' הרב כלי יש לצורפין שקרוי הצירפים בלשון מקרא ע"כ. ולא מצאתי מלת הצירפים בכל המקרא. ואין לומר שט"ס היא כאן בדברי הרב שחזר עוד וכתבו לקמן ר"פ בתרא שנקרא הצירפים ותרגומו שופינא. ונראה שנתכוין למלת הפצירה פום הכתוב בשמואל א' י"ג ותרגומו שם שופינא ורש"י ז"ל כתב שם שלע"ז שלו לימ"א וכ"כ הרב בר"פ בתרא

מ"ו כיסוי טני של מתכת שעשה בו מראה. בכיסוי טני פליגי ר"ג וחכמים בפי"ב מ"ב ומתני' דהכא לחכמים פליגי דהא לר"ג לא שייך בה פלוגתא דבין כך ובין כך טמא. ויש לתמוה דאמאי נקט כיסוי טני הא לחכמים אין חילוק בין כיסוי טני לשאר כיסויין וכולם טהורים וליתני כיסוי סתם ועוד צריך לדקדק במאי קמיפלגי. ומ"ט דר"י כיון שעשה בו מעשה כדפי' הרב שמרקו ולטשו ואמאי ס"ל דמראה לא משוי לי' מנא. וי"ל דדוקא בכיסוי טני פליגי שכיסוי טני דרכו שיש בו בית קיבול כדאמרי' בפי"ב. ומסתמא עושין אותו כך לפי דרך מלאכתו שבית קבול שלו מועיל לו לענין הכיסוי ומשום דקיי"ל שכל דבר שאינו כלי אינו יורד לידי טומאה במחשבה אלא במעשה כדפי' זה בכמה דוכתי לעיל. וכתבנו בפי"ב מ"ה גבי מסמר שהתקינו להיות פותח בו את החבית דר"ע בעי מעשה רבא ולחכמים מעשה זוטא נמי מהני. וזה פשוט דכיסוי לא חשוב כלי כלל דאין לו שם בפ"ע כדאמרי' לעיל מ"ב וכדמוכח נמי ממתני' דפליגי אי מראה משוי ליה מנא. והשתא בכיסוי טני דהכא איירי שלא ביטל קיבולו לשבר דופנותיו אלא בתוכו מרקו ולטשו ועשה בו מראה. וס"ל לר"י דכיון דעדיין חזי לכיסוי טכי כבתחלה אין זו שינוי מעשה דכל שינוי מעשה צריך להוכיח במעשה שמבטל ממנו תשמישו הראשון וזה לא הוכיח שאלו בא לבטלו הי' צריך לבטל קיבולו ולעקור שם כיסוי טני ממנו שדרכו בבית קיבול. וחכמים ס"ל דבמעשה כל דהו סגי. ואפשר דדוקא נקט שעשה בו מראה ומ"ה סגי לחכמים דכל מראה מקפידין עליו במותר ואין משתמשין בו דבר אחר שלא יוכהה מראיתו והוי כבטל תשמישו. והשתא בשאר כיסויין שאין להן בית קבול מודה ר"י דמירקו וליטשו הוי מעשה דמאי אית ליה למיעבד בי' טפי