משנה אחרונה פט

ולא משמע כן בפ"י דמקוואות מ"ה אלא שאם ארוך הרבה אין טמא אלא ד"ט והשאר טהור. וי"ל דדלי גדול מחמת כובדו אין ממלאין אותו מן הבור שטורח להורידו ולהעלותו אלא דרך למלאותו מן הנהרות והלכך אין צריך יד ארך אלא ד' טפחים ומיהו אם עשאו ארוך אינו מזיק. וניחא השתא דלא פירש שיעורא מה נקרא גדול אלא כל שדרכו למלאותו מן הנהר ולא מן הבור זהו גדול. אבל הרמב"ם בחבורו כ' שעד ד' טפחים הוה יד והשאר אין לו שם בפ"ע ואינו מובן לע"ד: מגירה שעשה שיניה. הך בבא מתפרשת כמו מניקת דמתני' דלעיל שהמגירה כלי היא לעצמה ואם אח"כ עשה שיני' לחור הדלת היינו שחברה בקרקע טמאה דומיא דאמרי' לעיל גבי מניקת היתה כלי וחברה לו טמאה ודקתני עשאן מלמעלה למטה טהורה. היינו שעשה בגופה שינוי מעשה שלא תשמש עוד בכלי היא טהרתה והיינו נמי כדקתני התם במניקת מאימתי טהרתה בש"א משיחבל ובה"א משיחבר, ולתרווייהו בעינין שיבטלו מתשמיש כלי אלא דב"ש בעי ביטול צורה בכלי עצמו וב"ה סברי ביטול תשמישו סגי ומשיחבר במסמרים היינו ביטולו וכדפי' לעיל והכא במגירה לא שייך חיבור במסמרים מודו דבעי ביטול תשמיש בכלי עצמו והיינו הפכה מלמעלה למטה. ומ"ש הרב דלאחר שהפכה יתננה בחור הדלת. בחנם כ"כ דודאי דהפיכה לחוד סגי וגם כל המפורשים לא כתבו אלא הפכה לחוד: וכל הכיסויין טהורין חוץ משל מיחם. הטעם כ' הרב מפני שאין להן שם בפ"ע אבל של מיחם דרכו שיש לכיסוי בית קיבול ועשוי לתשמיש וכל המקבלין א"צ שם בפ"ע כדפי' פי"א. וה"ה בכלי עץ ועור דאמרי' נמי ספט"ז דהכיסויין טהורים דוקא בפשוטין אבל עשויין לקבל טמאין כדפי' הרב שם סוף מ"ז וטעמא דכיון שעשויין לקבלה אני קורא בהם אשר יעשה מלאכה בהן. וה"ה נמי בכ"ח דאמרי' בפ"ב מ"ה דהכיסויין טהורין דתוכו אמר רחמנא והא לאו תוך דידי' הוא. אם התקינן לתשמיש טמאין כדאמר התם ושפיר קרינין בי' תוכו. ולקמן פט"ז כתבנו דהא דהכיסויין טהורין בכל הכלים דוקא אם אינן מחוברין לכלים

מ"ד הטמאין שבעגלה: בעגלה של עץ איירי והעגלה עצמה מקבלת טומאה כדלקמן פכ"ד מ"ב. והכא חשיב הכלים שלה שהם של מתכת. והא דפריש גבי עול של מתכת אע"ג דאינך כולהו ודאי נמי דבשל מתכת איירי תני לה בעול וה"ה לאינך ומשום דכלים אלו דרכן לעולם לעשותן של עץ להכי צריך לפרש דהכא כשהם של מתכת עסקינין א"כ משום דבעול יש חילוק שאם הוא של מתכת טמא ואם של עץ טהור אפי' מצופה כדקתני סיפא להכי מפרש בעול של מתכת דלגבי אינך לא צריך לפרש דפשיטא דכל פרקים האלו בכלים של מתכת נינהו. ובסיפא אפי' של מתכת טהורים משא"כ בעול. ומ"מ צ"ע דכל הכלים דחשיב הכא מאי אריא שהן של מתכת אפי' של עץ טמאים מטעם יד כיון דהעגלה עצמה מקבלת טומאה. ודוחק לומר דהכא בכל עגלה קאמר אפי' היא של אבנים דאמרי' בפכ"ד שהיא טהורה. וכדמשמע מפי' הרמב"ם שכתב העגלה היא אשר ישימו בה אבנים וזולתן ע"כ דפשיטא שלא נתכוין הרב ז"ל לעגלה של אבנים דהתם והיינו שמיוחדת רק לאבנים דבההיא נראה דכל הכלים שלה אפי' של מתכת טהורים דכולהו מתכת המשמש לעץ הוי. אבל נראה עיקר דהכא בעגלה המקבלת טומאה איירי והא דנקט הרמב"ם של אבנים לדוגמא בעלמא נקטי' שהרי כתב אבנים והדומה להן. כלומר שעשוי' להוליך בה מן הדברים שמשאן כבד. והכלים דחשיב במתני' מיירי שאינם מחוברים לעגלה וקבועים במסמרים אלא שבשעת הצורך מחברם ושלא בעת הצורך חוזר ונוטלם. וקאמר דאלו הכלים בשעה שאינם מחוברין כשהן של מתכת טמאים כדין פשוטי כלי מתכת דאלו של עץ טהורים שלא בשעת חיבורן שאז אין להם דין יד. ולפ"ז קשה מ"ש הרב גבי כנפים המקבלות דאם לא נעשו לקבל את הרצועות אלא לנוי טהורים דהוי מתכת המשמש את העץ ע"כ וכ"כ הרמב"ם וזה לא יתכן דאי משום שמשמשין לקטרב של עץ קאמרי מנ"ל דהקטרב הוא של עץ הא כל הני כלים בשל מתכת איירי ותו דא"נ הקטרב של עץ לא שייך הכא טעם דמתכת המשמש את העץ. דלא אמרו משמש את העץ טהור אלא כשהעץ עצמו טהור דהמתכת הוי כמוהו והכא דהקטרב טמא אמאי המשמש טהור. ומה"ט נמי אין לפרש דמשום שמשמש לעגלה של עץ קאמרי כיון דעגלה עצמה טמאה. ובאמת לא היו צריכין לטעם זה כלל דודאי הקטרב היא של מתכת והכנפים שלנו טהורים כדין תכשיט כלים. ומיירי נמי שהכנפים הם בפ"ע ואין מחוברין לקטרב וע"כ כולהו דמתני' בהכי איירי וכדפי' והרא"ש בפירושו לא כתב דהוי מתכת המשמש לעץ אלא שאם נעשו לנוי טהורים: העינבל פי' הרב הברזל המקשקש כו' וכ"כ הר"ש ואין ר"ל