משנה אחרונה פז

קשה דקתני בדלי כדי למלאות ובקומקום כדי ליחם בו דלא הו"ל למיתני הכי אלא דלי וקומקום כדי לקבל בהן מים. ולולי פי' הר"ש ז"ל הי' נ"ל לאוקמי כולה מתני' בחד ענינא דבלשון התוספתא והביאה הר"ש תני הכי כלי מתכת שנתרועעו אם משמשין מעין מלאכתן טמאים ואם לאו טהורין. דלי כדי למלאות בו מיחם כדי ליחם כו'. ויש לפרש דמתניתין מיירי בנתרועעו ולא בנשברו ולא בניקבו. ויש חילוק בין נתרועעו לנשברו כדתנן גבי כלי חרס בפ"ג מ"ד חבית שנתרועעה והיינו שלא נפלו חרסיה אבל היא רעועה כ"כ שאם יטלטלוה עם חצי קב גרוגרות תשבר כמ"ש הרב שם. וה"נ איירי בכה"ג בכלי מתכות שנסדקו מעבר לעבר בכל הצדדין אבל לא נפל ממנו שום דבר. ובזה שיערו שאם יכול למלאות בדלי היינו להורידו לבור ולמלאותו מים במילואו ולא ישבר בטילטול זה הוא טמא וכן הקומקום אם יכול להחם בו על האש ולא ישבר וכן מיחם ולפס וקיתונות אם ימלא אותם מטבעות ולא ישברו מתוך כובד המטבעות. ומדות יין ושמן אם ימוד בהם כבתחלה ולא ישברו. והא דבתוספתא תני במקצתן שיעורים אחרים אפשר דמתני' פליגי וגם הרמב"ם לא העתיק אלא שיעורי דמתני'. ולפי פי' זה מתיישב נמי מילתי' דר"ע דבסמוך שפיר וכמו שנפרש בס"ד: ר"ע אומר המחוסר חטיפה טמא. פי' הרב דר"ע בתחלת עשייתו של כלי איירי וכו', וכ"כ הרמב"ם ולפ"ז צ"ל דתני לה בלשון פלוגתא אע"ג דלא פליג ולא קאי אדלעיל. אבל בתוספתא מוכח להדיא דפליג דקתני כלל אמרו בכלי מתכת המחוסר חטיפה טמא והמחוסר לטישה טהור דברי ר"ע וחכ"א כלי מתכת שנתרועעו אם משיישין מעין מלאכתן טמאין הדלי כדי למלאות כו'. ועוד ענין חטיפה דאמר ר"ע אין לו ביאור כלל והמפורשים נתחבטו בו. ולמאי דפי' לעיל דכולה מתני' בנתרועעו מיירי י"ל שפיר דר"ע אדלעיל קאי ויהיב שיעור אחר בנתרועעו והמחוסר חטיפה. כמו החוטף דבר מיד חבירו שמושכו בכח. וזה הכלי שנתרועע כשבא לחוטפו ולמושכו אליו בכח ישבר לגמרי ואפ"ה טמא. כיון שיכול להטלטל בנחת. והמחוסר לטישה היינו שגם בנחת אינו מטלטל מחמת הפגימות שיוצאין במקום הסדקים ומסרטין את היד וצריך ללוטשם ולחדדן בכלי הצורפין להחליקן טהור. ודכוותה אמרי' בר"פ בתרא בכלי זכוכית שולי קערה ושולי אסקטלא טהורין קרטסן או שפן טמאין

מ"ב: סמרו טמא: מפי' הרב נראה דבין חזיינא ובין סומרו עשויין להכות אלא שבראשו דרך לעשות מסמר אחד עגול ועב. והיא חזיינא. וסמרו היינו כמה מסמרים בגופו של מקל. אבל הר"ש והרא"ש כתבו סמרו שעשה בראשו מסמרים שלא תהא הארץ אוכלתו או להכות בו ע"כ. נראה דשלא תהא הארץ אוכלתו ארישא קאי כמין חזיינא דרך לעשות שלא תהא הארץ אוכלתו או סמרו בכמה מסמרים להכות בו. וזה וזה דרכן לעשות בראשו. וכ"נ מדברי הרמב"ם בחבורו ספ"ד שעשה מסמר בראשו שלא תהא הארץ אוכלת את העץ טמא. ודין זה מבואר בתוספתא הביאה הר"ש דהעשוי שלא תאכלנו הארץ טמא. וכ"כ הרא"ש וכתב דהוה כעץ המשמש את המתכת ע"כ ולכאורה היא תמוה דאדרבה המתכת משמש שלא יתקלקל העץ. וכתב הכ"מ בשם הר"י קורקס ז"ל דהכא כיון שהמתכת מעמידו לגמרי ובלא המתכת בטל לו המקל הרי המתכת עיקר ואזלינין בתרי' ע"כ. וצ"ל דהך דהכא אינו ענין להא דפליגי בפ' בתרא מ"ג אי אזלי' בתר מעמיד או לא ומשמע התם דקיי"ל כחכמים דלא אזלי' בתר המעמיד. דהכא שמצילו מן ההפסד והשחתה לגמרי לכ"ע מעמיד כזה הוי עיקר וא"ש נמי דבסמוך גבי דלת שלא תאכלנו הארץ כתב הרב שטהור. וכ"כ הר"ש. היינו משום דא"נ אזלת בתר המעמיד התם טהור דמ"מ הוי מחובר לקרקע. ולפ"ז צ"ל דעשה בראשו מניקת וכן בדלת. לאו בחד עניינא דבמקל עשאוי לנוי ובדלת שלא תאכלנו הארץ. והא דלא פירשו בשניהם לנוי. משום דתחת הדלת אין עושין שם לנוי. אבל הרמב"ם בחבורו כ' בשניהם לנוי: ר"ש אומר עד שיעשה בו שלשה סדרים. נראה דפליג בין בחזיינא ובין בסימרו וסבר דאין המקל בטל לגבי המסמרים להיות נקרא עץ המשמש למתכת אא"כ יש בו חשיבות במסמרים והיינו ג' סדרים: עשה בראשו מניקת: לנוי מיירי כדפי' לעיל ואע"ג דכבר תני וכולן שעשאן לנוי טהורין הכא מילתא אחריתי אתי לאשמועי' דאם בשעת עשייתו עשאה כדי לחברו למקל טהורה מיד אעפ"י שלא חברה והוא עצמו הדין ששנה לנו בפי"א מ"ב באותם שנעשו לקרקע שטהורין מ"ד שנעשו וקמ"ל דפשוטי כלי עץ וקרקע דינם שוה בזה. ונ"ל דהא דקתני וכן בדלת ר"ל כמו שאמרנו בדלת והיינו מתני' דפי"א דתני שם כל שנעשו לקרקע ושנה הדלת ראשונה אבל עיקר מתני' דהכא לענין מקל. ותדע דקתני היתה כלי