משנה אחרונה פב

דלא עריב ותני להו כולהו בהדדי משום דבעי למימר דבכל צד טהרה פליג וכל חד טהרתי' לחוד ועוד דכל חד בדדמי ליה תני דמסמר הגרע ומסמר של אבן השעות תרווייהו כסתם מסמר הן ושוין בצורתם ואפ"ה זה טמא וזה טהור וכן מסמר הגרדי ומסמר של ארון שניהם הן עבים וארוכים וכן מסמר המתוקן לפתוח ומסמר השלחני שניהם יש להן כמין תפוח עב ורחב בראשן זה לבית אחיזה לאחוז שם בשעה שפותח וזה להניח בו השלחן לסומכו. וא"ת כיון דכלהו מחד טעמא נינהו דלחכמים מהני מחשבה לטהרה ולר"צ לא מהני אמאי איצטריך למיתני פלוגתייהו בכל חד ומה לי אי טהרתו משום מחובר לאבן או משום מחובר לכלי עץ העשוי לנחת או שמשמש לקרקע. י"ל דכלהו מיצרך צריכי וכמו שנפרש לקמן טעמא דכל חד בדוכתי': וארון של גרוסות. מ"ש הרב דר"ל מטמא שפעמים מטלטלין אותו לתקנו. וכתב ע"ז בס' משנת חכמים שאינו נכון דאפי' מטלטלו לתקן אינו מטלטלו מלא אלא ריקן וא"כ אכתי אינו מיטלטל מלא לעולם ולא הוי דומיא דשק. וכתב שט"ס הוא וצ"ל שפעמים מתקנין אותו לטלטלו כלומר לטלטלו מלא עכ"ד. ולפ"ז צ"ל דר"צ ס"ל כר"מ דרפט"ו דאם לפעמים מיטלטל מלא טמא דאלו לר"י אפי' בכה"ג אינו טמא אא"כ נעשה להיטלטל מלא דוקא. ומ"מ כאן אינו מיושב דהכא ארון זה אנו רואין שעכשיו אינו מיטלטל מלא ומשום שפעמים יהא עשוי להיטלטל מלא ע"י תיקון אין סברא לטמא כל כמה דלא תיקנו וצריך להגיה שפעמים מטלטלין אותו מלא. ומיהו לפי השיטה דפי' לעיל א"ש דהארון אינו מיטלטל מלא לעולם ובמסמר שלו ר"צ מטמא קודם שחברו לארון דס"ל דבמחשבה שחשב עליו לחברו לא טהר וחכמים סברי דמחשבה מטהרו. ונראה דאע"ג דכבר תני לפלוגתיי' במסמר של אבן השעות תני לה נמי הכא דסד"א דוקא בשל אבן מטהרי חכמים דכלי אבנים אין בהן שום צד טומאה. אבל כלי עץ נהי דאינהו גופייהו כשבאין במדה טהורים דמינכרי ולא מיחלפי בשאר כלי של עץ אבל מסמר שעדיין לא חברו ניגזור דילמא אתי לאחלופי בכלי עץ שאינו בא במדה ויאמרו דמסמר המיוחד לכלי עץ טהור לעולם קמ"ל

מ"ה מסמר שהתקינו. משום דבמתניתין דלעיל איירי בתחלת עשיית המסמר ואמרי' התם דסגי במחשבה לטומאתו כדפי' והשתא מיירי במסמר שמתחלתו נעשה לתוקעו בבנינים כדרך סתם מסמרות ונמלך עליו עכשיו לעשותו כלי לצורך שום תשמיש ואמר שצריך שיעשה בו מעשה ואח"כ מקבל טומאה והיינו דהני התקינו כמ"ש הרב שעיקם את ראשו וכו' ולא דמי לטבעת בהמה שחשב ליתנה לאדם דמהני ליה מחשבה לטומאה כדאמרי' ספכ"ה. דהתם טבעת כלי הוא וראוי מיד לאדם אבל מסמר סתם לאו כלי הוא ואין ראוי למפתח בלא תיקון ודמי להא דתנן בפכ"ו כ"מ שיש חסרון מלאכה אין מחשבה מטמאתו ומיהו קשה דמתני' מאי קמ"ל דאם עשאו כלי מקבל טומאה פשיטא לכך נראה דאפי' המסמר הוא ראוי לפתוח: ולנעול בו כמות שהיא בלא שינוי מעשה אפ"ה לא מהני יחוד ומחשבה לחוד עד שהתקינו במעשה דל"ד להא דאמרי' כל הכלים יורדין לידי טומאה במחשבה דמסמר לא חשוב כלי ואפי' פשוטי כלי מתכת אינו מקבל טומאה אא"כ נעשה בו צורת כלי ומסמר אין בו צורת כלי ומתני' אתי למימר מה נקרא צורת כלי ומוכח לפ"ז דסתם התקינו היינו במעשה כמ"ש תיו"ט לקמן מ"ז בשם התוס' וכ"כ הרב לעיל פ"ב מ"ג: העשוי לשמירה טהור. נראה דאפי' התקינו ועשה בו שום שינוי מעשה אם חשב במעשה זו לשם שמירה טהור דאפי' כלי גמור שחשב בשעת עשייתו לתשמיש טהור. הכלי טהור כמו זוג שעשאו לבהמה וטבעת בהמה. וה"נ לשמירה לא חשיב כלי תשמיש: מסמר שהתקינו להיות פותח בו את החבית כו' החילוק בין עשאו להיות פותח ונועל בו ובין לפתוח בו את החבית. דאם צריך לפתוח ולנעול בו צריך מעשה רבה לעקם את ראשו שיהא כמו מפתח והלכך אם התקינו בענין שראוי לכך לכ"ע טמא. דהא כבר עביד בי' מעשה רבה וכלי חשוב הוא. אבל אם צריך לפתוח נקב בחבית אפי' סתם מסמר ראוי הוא לכך אלא שמחדדו יפה וזהו מעשה זוטא והלכך פליגי בי' דר"ע ס"ל דמעשה זוטא נמי סגי לשווי' כלי וחכמים מעשה רבה בעי שיצרפנו ואזדו לטעמייהו דפליגי נמי בכה"ג לענין מדרס ולקמן פ"כ מ"ד ובפכ"ב מ"ט ובפכ"ז מ"ט. ומתוך זה נ"ל שז"ש הרב ברישא בהתקינו לפתוח ולנעול שעקם את ראשו או שחדדו ע"כ. אינו נראה דדוקא עיקם את ראשו מהני דמעשה רבה היא וחדדו לא מהני לחכמים. והר"ש והרא"ש לא כתבו הא דחדדו: מסמר של שלחני טהור: אדלעיל קאי אם עשה מסתם מסמר להיות של שלחני וזה יש בו שינוי מעשה לשם כלי ואפ"ה טהור דעשוי לשמש את הקרקע. ור"צ מטמא ולא פי' לנו במאי קא מפלגי. וכבר פי' לעיל דאדלעיל קאי אם התקינו לשם שלחני אעפ"י שלא