משנה אחרונה פא

משמש לקרקע אלא הקרקע משמש לו שמתוך שנקבע בסדן יכול הוא לחתוך בו את הברזל לא טהר משום קביעותו. וצ"ל דה"נ המסמר הזה קודם שנקבע בסדן היה עליו תורת כלי שהוא עשוי רחב וחד כעין סכין וכל שהוא כלי קודם קביעותו בקרקע אין הקרקע מטהרו כיון שלא בטלו ממלאכתו כמו שפי' גבי עקרב בית הבד דמתני' דלעיל. ומ"מ יש לדקדק בין אם נפרש מסמר הגרע היינו איזמל המקיז ובין אם הוא של נפחים בין כך ובין כך ע"כ יש לו צורת כלי כמו סכין וכה"ג ואינו עשוי בצורת מסמר ואמאי קרי לי' מסמר. ועוד בכל סדר המשנה דהכא קשה דגבי מסמר הגרע תני בתרי' של אבן השעות דפליג בה ר' צדוק. וגבי מסמר הגרדי תני בתרי' ארון של גרוסות דפליג נמי בה ר' צדוק וגבי מסמר שהתקינו להיות פותח בה כו' תני בתרי' מסמר של שלחני דפליג בה נמי ר"צ. וכיון דכלהו הני תלתא דיני מסמרים נינהו כמ"ש הר"ש והראב"ד דארון נמי היינו מסמר שלו א"כ אמאי תני להו זוגי זוגי וליערבינהו וליתננהו כלהו כחדא ולמיתני הכי ומסמר של אבן השעות ושל ארון ושל שלחני טהורין ור"צ מטמא בכולם. ועוד יש לתמוה דבאבן השעות ובמסמר של שלחני אמאי מטמא ר"צ וכי לית ליה דכל המשמש לאבן טהור וכן כל שתשמישו עם הקרקע טהור והמפרשים לא פירשו לנו כלום בכל זה:

ולולא פירושם של רבותינו ז"ל הי' נ"ל לפרש משנתינו בענין אחר דמסמר הגרע היינו ככל המסמרות אלא ששאר כל המסמרות העשויין לתקוע אותם בבנינים ובגגות טהורין ואין להן טומאה אא"כ עשה בהם שינוי מעשה ותיקנם לשם כלי והיינו מתני' דלקמן מסמר שהתקינו וכו' כמ"ש הרמב"ם כ"ז בחיבורו רפ"י. ומתני' דהכא אתי לאשמועי' דיש מסמרות שאין בהן שינוי מעשה ואפ"ה טמאין וכן יש שיש בהן שינוי מעשה דמוכח שלא נעשו לבנין ואפ"ה טהורין והיינו אם חשב עליהן האומן בשעת עשייתן לשם כלי המקבל טומאה הרי הוא כלי במחשבה זו וטמא ואם חשב עליו לשם דבר שאינו מקבל טומאה טהור ותני מסמר הגרע עשוי כצורת כל המסמרים אלא שבשעת עשייתו חשב עליו לגרע כלומר להיות למרצע לנקוב בו ולקדוח בו כדרך המרצע והיינו לגרע ולחסר הדבר שניקב בו שמחסרו ועושה בו חלל ה"ז כלי תשמיש וטמא דמחשבה דאומן משוי לי' כלי אעפ"י שלא שינה מעשה שלו משאר מסמרות התקועה ודבר זה מבואר בהדיא בתוספתא וכתבה הרמב"ם בספ"ח מה"כ אומן שעושה ומניח זוגין לבהמה ולדלתות אם הרוב של דלתות מקבלין טומאה עד שיפריש מקצתן לדבר שאין מקבל טומאה ואם הרוב לדבר שאינו מקבל טומאה הרי הכל טהור עד שיפריש כו' עכ"ל הרי לנו דאעפ"י שהזגין בעצמן אין בהן שינוי בין שהוא לדלת או לבהמה מ"מ תלוי בשעת עשייתן אם עשאן לשם דבר שמקבל טומאה טמא ואם לדבר הטהור טהור והיינו נמי דין המסמרים אם עשאו לגרע אף על פי שצורתו כשאר מסמרים טמא והיינו נמי דתנינין לקמן ספכ"ה כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה והיינו דבתוספת' קרי לי' ר"ש שנעשה לשמש עם הקרקע דאיהו ס"ל כל שלא שינהו ממסמר העשוי לתקועה לא מהני בי' מחשבה ואמרינין דסתמי' לתקוע בבנין נעשה ומשמש עם הקרקע ואפשר דבההיא דכל הכלים יורדין לידי טומאה במחשבה פליג נמי ר"ש בברייתא בשום מקום א"נ דס"ל דמסמרים גריעי שאין עליהם תורת כלי ולפי מה שפי' לקמן מ"ה ומ"ז דמסמר אין עליו תור' כלי ולא מהני בי' מחשבה לחוד יש לפרש דמסמר הגרע דרכו לעשותו כעין כלי בצחצוח ומריקה וחדדו ומיהו אם כבר היה מסמר סתם לא מהני מעשה זוטא כזה לשויו כלי לחכמים דר"ע דבעו מעשה רבה במ"ה אלא דבתחלת עשייתו מהני אפי' מעשה זוטא וניחא טפי דר"ש פליג בתוספתא דבתחלתו נמי אין מעשה זוטא מוציאו ממה שעשוי לשמש את הקרקע כסתם מסמר והשתא א"ש דקתני עלה ושל אבן השעות טהור דדרך מסמר זה לייפותו בצחצוח ומריקה וניכר שאינו כמסמר התקועה ומשום שחשב בשעת עשייתה לחברה לאבן השעות טהור אפי' קודם שחברה דאע"ג דאין מחשבה מוציאה מידי טומאה. שאני הכא דבשעת עשייתה חשב עליה ואין זה מוציא מידי טומאה אלא דלא לינחת לה טומאה והיינו נמי עושה זוג לבהמה דתני בתוספתא דטהור וכמו שהוכחנו סברא זו גבי בגד העשוי לצורות לקמן פכ"ד מי"ג. ור' צדוק מטמא דסבר דאפי' בתחלת עשייתו לא מהני מחשבה לטהר עד שיחברנו אל האבן ובכל הני דפליג ר' צדוק מהאי טעמא נינהו דהכא טהרתו משום שמחובר לאבן וגבי ארון טהרתו משום שמחובר לכלי הבא במדה ובמסמר של שלחני טהרתו משום שמחובר לקרקע וקמ"ל דבכל הני טהורין בכלהו חכמים מטהרין אפי' קודם חיבורן דמחשבה בתחלתן מהני להו. ור"צ בכלהו פליג דמחשבה לא מהני. ונראה טעמא דר' צדוק גזירה שמא יאמרו מחשבה מוציא מידי טומאה אפי' לאחר שירד לטומאה אבל בסתם מסמרות התקועה ליכא למיגזר דמינכרי שאין ראויים אלא לתקועה שרובן הן לתקועה והיינו