משנה אחרונה ח

טהור חוץ מן הראוי למשכב ומושב והאדם. וכל שאינו עושה משכב ומושב לא שייך בו אבן מסמא דמאשר ישב ילפינין אבן מסמא בת"כ וגבי אבן מסמא אפי' לא הזיז ולא הסיט טמא והיינו דקרי לי' אבן מסמא שהאבן שהוא גדולה וכבדה ואין אדם מזיזה ואפ"ה מטמא. והכי מוכח כולי' פרקין דפ"ה דזבים דבכל הנהו דמטמ' באבן מסמא קתני בהו אחד הנוגע ואחד המסיט וא' הנושא ואחד הנישא. ובכל הני דלא מטמו באבן מסמא אלא במשא קתני אחד הנוגע ואחד המסיט ואולם נושא ונישא לא קתני. והיינו נמי דאמרי' בפ' בתרא דנדה הזב והזבה והמצורע ויולדת שמתו מטמאין במשא ופריך התם אטו שאר מתים לא מטמו במשא ומשני מאי משא אבן מסמא כלומר דאפי' בלא היסט והזזה מטמא. ודין אבן מסמא נוהג אפי' בעליונו של זב אעפ"י שאינו מטמא אלא אוכלין ומשקין כדתנן רפ"ד דנדה ובמתני' דהכא בבועל נדה מטמא כמי באבן מסמא כדתנן בפ"ה דזבים אצבעו של זב תחת הנדבך והטהור מלמעלה טמא. והשתא הא דקתני מתני' שהמרכב למעלה ממעיינותיו של זב היינו דבמעיינות לא שייך טומאת אבן מסמא כלל. ובין שהמעיינות ע"ג האבן והטהור תחת האבן אין זו משא שהרי אין כאן הזזה. וכ"ש אם הטהור למעלה והן למטה דכל שלא הוסטו אין כאן טומאה. ומיהו במרכב נמי אם המרכב תחת האבן וטהור למעלה טמא דוקא אדם טהור אבל כלים למעלה לא נטמאו דאפי' במשכב אמרי' בפ"ה דזבים כל הנושא והנישא ע"ג משכב טהור חוץ מן האדם

שהזב עושה משכב וה"ה נמי שהזב עושה מדף אפי' כלים ואוכלין ומשקין שהם ע"ג הזב טמאין והמשכב אינו אלא באדם למעלה כדפי' לעיל. ועוד חמור הזב מן המשכב לענין היסט שאם הזב הסיט את הטהור טמאוהו והיא טומאה שלא מצינו כמותה בכל התורה שהטמא הסיט את הטהור טמאוהו אלא בזב וחבריו כדאי' בשבת ר"פ ר"ע וזה לא מצינו במשכב

מ"ד. למעלה מן הזב זבה. בנדה שמטמאה את בועלה מפורש בקרא וזבה דאתי' מדרשא חביבא לי'. א"נ איידי דתני זב תני זבה. ומצינו נמי שהזב למעלה מן הזבה שהוא טעון ביאת מים חיים. כ"כ הרא"ש

שם למעלה מן הזבה מצורע. פי' הרב דמצורע עושה משכב ומושב כזבה וחמור ממנה כו' ולא הוצרך להזכיר שמטמא נמי במשא כזבה דפשיטא הוא דאין לך עושה משכב ומושב שאין מטמא במשא דכל העושה משכב ומושב אפי' ע"ג אבן מסמא מטמא ומצורע נמי מטמא באבן מסמא כדמוכח פ"י דנדה מ"ד. והרמב"ם שהזכיר ג"כ נושא בחנם הזכירו. ותויו"ט האריך בחנם בזה ומלשון הרב משמע דמשכב ומושב של מצורע הוי אב הטומאה לטמא אדם ובגדים כמו בזב וזבה וכ"נ דעת הרמב"ם פי"א מהט"צ. אבל הר"ש כ' במתני' דלעיל דאינו עושה משכב ומושב אלא לטמא אוכלין ומשקין וכ"כ רש"י ותוס' בפסחים דף ס"ז

עצם כשעורה שמטמא טומאת שבעה. פי' הרב דכתיב וכבסתם בגדיכם ביום השביעי כל טומאות וכו' וכ"כ הר"ש וקשה דבפשיטות הו"ל לפרש מדכתיב בהדיא ועל הנוגע בעצם שצריך הזאה אלמא דמטמא שבעה וכן הקשה תויו"ט. ונ"ל דס"ל דהנוגע בעצם לא דמי לנוגע במצורע. אלא דמי טפי למצורע עצמו שהוא טמא מחמת הצרעת. וזה ג"כ טמא מחמת העצם ולפ"ז אין כאן חומרא דטומאת שבעה דמצורע נמי טומאתו שבעה דאין הסגר פחותה משבעה אלא דחומרא דטומאת שבעה שייך לענין בגדים שהנוגע במצורע מטמא בגדים וכן הנוגע בעצם אבל אין טומאת הבגדים שוה בהן שהנוגע במצורע אין בגדיו טמאין שבעה. והנוגע בעצם מטמא בגדיו שבעה והא ילפינן מוכבסתם בגדיכם כל טומאות וכו'

חמור מכלם המת כל הטומאות הפורשות מן המת בכלל המת הם וכדתני להו רפב דאהלות. ויש לדקדק דהו"ל למיתני עוד מעלה אחת שאבר מן החי חמור מעצם כשעורה שהאבר מטמא באוהל. ואבר מן המת או מת עצמו חמור מאבר מן החי שכזית בשר ועצם כשעורה הפורשין ממנו טמאין ושל אבר מן החי טהורין כדתנן ספ"ב דעדיות,, ואפשר דהני מעלות כולהו דחשיב לא איירי אלא בעיקר טומאה שיש בזה מה שאין בזה. אבל בחומרות בעלמא שזה חמור וזה לא חשיב להו הכא והילכך אבר מן החי ואבר מן המת כיון שבעיקר טומאתן אין בהן חילוק לא חשיב לי' מעלה. וניחא השתא דלא תני נמי עוד חומר במת מבכולם שהמת עושה כלים כיוצא בו מדין חרב כחלל אלא דכל שאינו בעיקר טומאתו לא חשיב. אבל הר"ש במתני' דלעיל כ' דאיכא למיחשב חומר במשכב מבזב לענין חיבורין כדתניא בת"כ חיבורי משכב טמאין ובזב טהורין וכו' עיי"ש וזה אינו בעיקר טומאתן: