משנה אחרונה עה

היינו ת"ק. ואפשר לפרש דכולה מתני' לענין טומאה ישנה איירי וה"ק עקרב טמאה. כלומר שעשה העקרב הזה מן כלי שנטמא והתיכו ועשה ממנו עקרב ולחיים עשה מברזל טהור שלא נטמא וחברן זה לזה והעקרב פשיטא דטמא מטומאה ישנה ובלחיים פליגי דר"א מטמא לחיים ג"כ שהרי הוא מחובר לכלי טמא והוי יד. וחכ"א אין טמא אלא עקרב. כיון דעיקר טומאה ישנה אינו אלא מדרבנן. לא גזרו אלא בכלי עצמו שהיתה עליו הטומאה כבר ולא על היד שנתחבר לו עכשיו ולא היה עם הכלי אז כשנטמא. ואלו היה היד הזה מחובר לכלי ג"כ מתחלה כשנטמא קודם שהתיכו ונטמא עמו. כשחזר ועשה משניהם כלי ויד שניהם חוזרין לטומאתן. והיינו דתני ובשעת חבורן הכל טמא. פי' כשמחוברין שניהם בשעת הטומאה הכל ככלי אחד הוא. ובזה מיושב שפיר לשון המשנה וטעם פלוגתייהו אלא דעיקר הדין הוא דבר חדש ולא נמצא בשום מקום וצל"ע: ומצינו בפכ"ה מ"ו דטומאת משקין ל"ש בידות ומנגבן וטהורין

מ"ו פיקה של מתכות. הרב פי' טעמא דפלוגתייהו דמ"ש שיש לה שם בפ"ע ומ"ס שאין לה שם ובאמת הוא תמוה דהא דבר זה נשמע מפי הבריות היאך נקרא כמ"ש תויו"ט. והרמב"ם בחיבורו פ"י כתב שהיא טהורה שהיא מתכת המשמשת את העץ ע"כ. ואני תמה ע"ז דלפי טעם זה משמע דלאו דוקא כשהפיקה עומדת לעצמה בלא הכוש והצינורא איירי דאפילו במחוברין טהורה דהא במחובר פשיטא דמשמשת ממש והאיך אפשר לומר כן והא בכולה תלמודן פשיטא לן כשהם מחוברין טמאין כדתנן בהדיא בפי"ב דפרה מ"ח. ואי בכל דוכתא מיירי בפיקה של עץ כ"ש דאית לן למימר דטהורה דהיא של עץ ומשמשת גם כן לעץ אלא ודאי דאינה משמשת לעץ כמו שכתב הרמב"ם שם במסכת פרה שכולן משמשין לצינורא של ברזל שבראשן שהוא עיקר הכלי שבו פותלין וטווין וכ"כ הרב פט"ז דאהלות מ"ב וא"כ ד' רבינו ז"ל בכאן תמוהים:

ולולא דברי רבותינו ז"ל יש לפרש מתנית' משום דדרך כל פיקה וכוש שהם של עץ ואין דרך לעשותן של מתכת שמכבידין על ידי האדם בשעת טויה שאוחזין אותו באויר כדרך הטווים ואינו נסמך על דבר אחר והוא מכביד על היד והשתא אם עשאה של מתכת ר"ע מטמא דמשום כובדה לא בטל מתורת כלי וחכמים מטהרין כיון שאינו ראוי למלאכתו אינו חשוב כלי ותדע דכולי' פרקין בכלים של מתכות איירי ולא מפרש בשום כלי שהיא של מתכת אלא סתמא תני להו דממילא משמע דבשל מתכת איירינין ומ"ש בפיקה דמפרש לה של מתכת וכן בכוש ואימה ומקל ואינך דסיפא דמפרש בהדיא בהו של מתכות והיינו משום דכל הני אין דרך לעולם לעשות אותן של מתכות וקמ"ל דפיקה של מתכת טהורה כיון שהיא יש לה כובד שהיא עגולה עבה וגסה וכל הני דסיפא שאין להן כובד או שיש להן סמיכה אין מקפידין על כובדן ולא בטלו מתורת כלי. והשתא מיירי מתני' אפי' מחוברין הפיקה עם הכוש כדרכן ואפ"ה טהורה וכן משמע דאלו לפי' הרב משמע דבאין מחוברין דוקא טהורה וא"כ הו"ל למיתני נמי ובשעת חיבורן הכל טמא כדתני לעיל ולקמן. ובהכי ניחא נמי הא דקתני ומצופה טהורה. דהא כבר תני לה לעיל בגלוסטרא והא תו למה לי. ולמאי דפי' ניחא דאי מההיא דגלוסטרא הו"א התם טהור' משום דאזלינן בתר עיקר הכלי ולא בתר הצפוי כדפי' הרב שם. והכא קמ"ל דאם הפיקה של עץ ומצופה מתכ' נמי טהורה אע"ג דממ"נ י"ל דטמא. אי בתר עיקר אזלינן הא קיי"ל דשל עץ נמי טמא משום צינורא. ואי בתר הציפוי אזלינן נמי טמא דציפוי מועט לא משוי לה כובד קמ"ל דמצופה בכל ענין טהור והוא כשיטת הרמב"ם שנכתוב לקמן דכל מצופה טהור מגזרת הכתוב וכמו שיתבאר לקמן בס"ד. וניחא נמי דמצופה טהורה אתאן אף לחכמים דמתני' דנהי דבכולה של מתכת מטהרי סד"א דמצופה טמא שאין לה כובד והו"ל כשל עץ קמ"ל. אבל לפי פי' המפרשים צ"ל דמצופה טהורה לר"ע תני לה וכן הרמב"ם בחבורו השמיטו משום דכר"ע אתיא. ולמאי דפי' אתאן לד"ה. ובהכי ניחא נמי סיפא דקתני הכוש והאימה כו' של מתכת טמאין דקמ"ל דאפי' דרכן להיות של עץ אם עשאן של מתכת טמאין. ומיירי אפילו מחוברין הכוש עם הפיקה והצינורא כדרכן דבשל עץ פשיטא דטמאין וקמ"ל דשל מתכת נמי טמאין ולאפוקי מדין הפיקה דרישא דשל מתכת טהורה והיינו דלא חשיב צינורא שבראש הכוש הכא כמו דתני דין הפיקה והכוש. דצינורא פשיטא דלעול' אין עושין אותה אלא של מתכת כדמוכח לעיל בפ"ט כוש שבלע את הצינורא ובכמה דוכתי וכדפי' לעיל. וניחא נמי הא דתני תו בהני ומצופין טהורין. דלכאורה יש לתמוה אמאי תני לה תלתא זימני בפרקין בגלוסטרא ובפיקה ובהני דהכוש והאימה. וכל הני למה לי ולמאי דפי' ניחא דגלוסטרא אין לה טומאה אלא אם היא של מתכת ואשמועינן דאם היא ממתכת