משנה אחרונה ע

למשקין חשיבי ובטלו מחיצות של עליונה ושל האמצעית והרי השרץ עם כל האוכלין ומשקין שבכולם כמונחין באויר התחתונה שהיא שלמה ונטמאו כולם. ומיהו האלפסין עצמן לא נטמאו אלא עליונה ותחתונה לבד. התחתונה דאמרי' כאלו השרץ בתוכה והעליונה ג"כ טמאה דילמא כמיוחד לאוכלין חשוב ואין נקב זה מטהרה. אבל האמצעיות הכלים טהורין ממ"נ דאי מחיצות כאיתנייהו אפי' אוכלין שבהן טהורין. ואי מחיצות כליתנייהו הוי כשברים ואין מקבלין טומאה. וזהו שכ' הרמב"ם כולן טמאות ירמוז אל מה שבתוכן ובשטה זו אתי' נמי סיפא השרץ בתחתונה היא טמאה וכולן טהורות שכולן נקובות לבד מהתחתונה והיא טמאה. וכולן טהורות ע"כ אכלים עצמן קאי כמ"ש הרא"ש דאלו אוכלין ומשקין שבכולן טמאין דאי מחיצות כמאן דליתנייהו כולם מונחין באויר הטומאה והיינו באויר התחתונה השלמה. נמצאת למד שדברי הרא"ש הם ע"פ שיטת הרמב"ם אעפ"י שלא ביאר בהדיא דהיו נקובות לא קאי אתחתונה ע"כ כך דעתו וזה ג"כ דעת הרב. ומ"מ הוא דחוק לפי' זה דכולן טמאות דרישא היינו אוכלין ומשקין. וכולן טהורות דסיפא היינו הכלים עצמן. וכיון דבין ברישא ובין בסיפא הדין שוה שהאוכלין ומשקין טמאין והכלים טהורין אמאי תני להו בתרתי ואמאי תני הכא כולן טמאין והכא כולם טהורין. אבל הרמב"ם עצמו מפרש בסיפא בהדי' דכולן טהורות היינו מה שבתוכן. ונראה שהוא מפרש למתני' לפסין זו בתוך זו שאינם אלא שתים לבד והם זו בתוך זו ואין שם אמצעית ביניהן. והשתא הא דקתני היו בכונס משקה אדלעיל קאי דקתני השרץ בעליונה או בתחתונה ועלה אמר שאם זו או זו הי' נקובות והיינו שאותה שהשרץ בתוכה היתה נקובה והאחרת שלימה. והילכך אם השרץ בעליונה והיא הנקובה כולן טמאות היינו העליונה והתחתונה הכלים ומה שבתוכן. דהעליונה טמאה דילמא דינה כמיוחד לאוכלין וטמאה. והתחתונה טמאה דילמא דין עליונה כמיוחד למשקין ובטלה מכלי והרי השרץ עם האוכלין שבעליונה כמונחין באויר תחתונה ואם השרץ בתחתונה והיא הנקובה והעליונה שלימה התחתונה עם מה שבתוכה טמאה כדין דילמא דינה כמיוחד לאוכלין. והעליונה עם מה שבתוכה כולן טהורות דאין בהן צד טומאה. שהרי תוך אחר הם. ואלו היה שפת התחתונה עודפת הי' מה שבעליונה טמאה דכחד תוך דמי כיון ששוקעת בתוכה של תחתונה אעפ"י שהתחתונה נקובה מטילין אותו לחומרו דילמא כמיוחד לאוכלין חשיבא ואין הנקב מבטלה מכלי וחשיב תוכה אם היא עודפת לטמא מה שבתוך עליונה השקועה בתוכה וכ"כ הרמב"ם בסיפא שכולן טהורות שהרי אין שפת תחתונה עודפת וכו' ומיהו אי הוי מפרשינין דבלפסין הרבה שהם זו בתוך זו איירי. לא א"ש פי' זה דא"כ ברישא שרץ בעליונה והיא לבדה נקובה. אמאי כולן טמאות הא אין טמא אלא אמצעית שתחתי' אלא צ"ל דמתני' כשאין שם אלא שתים דהא לא מדכר תנא אמצעית הכא כלל. ואעפ"י שהרמב"ם עצמו כתב ברישא כשהשרץ בעליונה וכולן ר"ל הלפסין האמצעים נקובות בכונס משקה ויטמא מה שבתוך כל א' מהם להקפת התחת נה עליו ע"כ מדנפשי' כתב זה שמעיקר הדין היא כן אפי' יש שם אמצעיות אבל מתני' לא איירי בהכי. זהו הנראה בפי' משנתינו מדברי הרמב"ם ז"ל בפירושו ובזה אין מקום כלל לכל מה שתמה תיו"ט כאן שדבריו שבחבורו הם כפי שיטתו בפירושו אלא מה שצ"ע שבחבורו לא פירש דהיו נקיבות לא קאי אכולם ואדרבה כתב היו כל אחת מהן נקובה וכו' ומיהו מש"ש השרץ בעליונה כל האוכלין והמשקין שבכל האלפסין טמאין שהטומאה באויר כולן כמו שיתבאר ע"כ ודייק מינה תיו"ט דדווקא אוכלין ומשקין ולא הן עצמן. ולא היא דהיאך אפשר לומר כן דהא העליונה ודאי היא עצמה נמי טמאה והוא כתב שבכל האלפסין. ועוד דהא לעולם אין האוכלין ומשקין טמאין מחמת השרץ אלא מחמת הכלי כדלעיל פ"ח מ"ה. ועוד שהרי כתב כמו שיתבאר והיא מ"ש אח"כ בפ' י"ד דין ט' כוורת שבאויר התנור ושם ביאר בהדיא דהכלי עם מה שבתוכו נטמא:

ועדיין יש לי מקום עיון בעיקר דין זה דמשמע מדברי הרא"ש ז"ל דאם הי' האלפסין כולם נקובין היו כולן טהורין בין אם שרץ בעליונה ובין בתחתונה מטעם ממנ"פ דאי חשבת נקב זה שמבטל הכלי אין כאן אויר כלי בשום אחד ואין כאן טומאה. ואי הנקב אינו מבטל ממילא הוי תוך תוכו וכולם טהורין חוץ מאותה שהשרץ בתוכה ומתוך זה מוקמי למתני' שאין כולם נקובין וכדפי' לעיל והדבר תמוה אצלי דהא ודאי דהנקב אינו מבטלו מכלי ואפ"ה אינו מציל מאויר כ"ח דבפ"ח מ"ב תנינא לה גבי כוורת וקופה וחמת דלאו כלי חרס נינהו ושיעורן במוציא רמון ובפקעיות ואפ"ה במוציא זית אין מצילין ובמיוחד למשקין בכונס משקה אלמא דאפי' אינו בטל מכלי אינו מציל מאויר כ"ח וכמ"ש הראב"ד בהשגות פי"ד דין ט' דלענין הצלה