משנה אחרונה סט

הכא גם רפי"ב דאהלות אלא בתנור דוקא. וצ"ל שסרידא זו אינה של חרס. דאי של חרס הא ס"ל להרמב"ם דאין כ"ח מציל משום אוהל לעולם כמ"ש בר"פ גבי היו כפויין וכה"ג דייק הר"ש במגדל רפ"ד דאהלות. (ונ"ל ל דל"ק דמי קתני בר"פ אין מצילין אלא בצ"פ מצילין קתני לאפוקי כלים המקבלין טומאה דלא מהני בהו צ"פ ולעולם י"ל דאיכא מינייהו דאפי' צ"פ לא צריך אלא שצ"ע אמאי עדיף כלי אדמה משאר כלים הטהורים ואי נימא דאין ה"נ דכולהו מצילין בכיסוי הסרידא א"כ בטלה תורת צ"פ כיון דכיסוי בעלמא סגי בכולהו. וצ"ל דיש חילוק בין כשמכוסה בכלי דההיא בעי צ"פ אבל מכוסה בנסר בעלמא לא בעי צ"פ כמ"ש הר"ש שם גבי מגדל. וסרידה דהכא שאין לה גפיים דהוי כנסר כדתנן פ"ה דאהלות מ"ו. א"נ אפי' יש לה גפיים כשהיא עשוי' לכיסוי התנור) ומיהו בפ"ה דאהלות כתבנו דדוקא שהכ"ח עצמו היא באוהל אינו מציל אבל מצטרף הוא לאוהל כמו קדרה שבארובה דהתם. וה"כ מצטרף הוא לתנור: הכל טהור פי' כל שבחדש והחדש עצמו אבל הישן ומה שבתוכו טמא. ואיידי דתני רישא הכל טמא תני הכא הכל טהור וברפי"ב דאהלות פליג ריב"נ ואומר דהישן ג"כ מציל: וסרידא על הישן: שאם ינטל הישן סרידא עומדת על החדש הוה כמונח על החדש. אבל אם ינטל הישן וסרידא נופלת לא הוה אוהל דאוהל הנסמך על הכלים אינו אהל לטהר. ואע"ג דאמר התם דאפי' נסמך על כלי גללים וכלי אדמה אינו אוהל. הכא כשעומד על החדש הוי אוהל דתנור גרע מכלי אדמה כדפי' לעיל דהוי כאבן בעלמא. ורישא תני רבותא דאפי' הסרידא מונחת על החדש ממש לא הוי אוהל כיון שעיקרה נסמכת על הישן. וסיפא הוי רבותא דאפי' אינה מונחת על החדש הוי אהל כיון שאינה נסמכת לגמרי על הישן שהרי אם ינטל הישן תעמוד על החדש והא דבעינין אינו גבוה טפח. משום דבפחות מטפח אין הטומאה נכנסת מאוהל לאוהל

מ"י היו בכונס משקה. שיעור זה של כונס משקה גבי כלי המיוחד לאוכלין ומשקין אזלינין בי' הכא והכא לחומרא דלקבל טומאה חשוב כלי כאילו מיוחד לאוכלין לבד כדתנן רפ"ג ולהציל מאויר כ"ח אינו מציל כאלו מיוחד למשקין לבד כדתנן בפ"ח מ"ב. וכן אינו מציל באהל המת כדלעיל ספ"ט. וכל כה"ג לא הוה תרי חומרי דסתרי אהדדי דכל היכי דמספקא הלכתא כמאן שפיר אמרינין להחמיר כמר וכמר כדאמרי' בפ"ק דעירובין ד"ז גבי ר"ע שנהג שני עישורין. וה"נ דכוותי' דכלי שמיוחד לאוכלין ולמשקין. מספקא לן אי דינו כמיוחד לאוכלין או כמיוחד למשקין ותפסינין תרוייהו לחומרא. א"נ דרבנן גזרו לענין זה שמקבל טומאה גזרה אטו מיוחד לאוכלין לבד. וגזרו נמי שאינו מציל אטו מיוחד למשקין לבד. וגם בזה לא שייך סתרי אהדדי כיון דאיכא טעמא להחמיר בכל חד אבל אי ליכא טעמא לא מחמרינין תרי חומרי דסתרי אהדדי כדאמרי' בפ"ק דעירובין דהוי כסיל בחושך הולך. והשתא איכא למידק במתני' דהכא דקתני היו בכונס משקה והלשון משמע דאכולהו קאי שכל האילפסין נקובות. וזה לא יתכן דא"כ היכי קאמר השרץ בעליונה כולן טמאות. והרי אין לנו לטמא אלא העליונה לבד וכל מה שבתוכה כאלו היתה מיוחדת לאוכלין לבד: אבל התחתונות כולם טהורין דאין לנו טעם להחמיר בהן דממנ"פ טהורין אי דיינת לי' כמיוחד לאוכלין ולא נתבטלו כולם מתורת כלי. התחתונות ודאי טהורות מטעם תוך תוכו. ואי דיינת לי' כמיוחד למשקין וכולם נתבטלו מכלי. אין כאן אויר כלי באחד מהם והשרץ עם כל האוכלין ומשקין כמונחים בקרקע דמי והכל טהור דפשיטא דאין לומר דעליונות חשיבי כמיוחד למשקין ולא חשיבי כלי. והתחתונות כמיוחד לאוכלין. ואין בזה טעם כיון דהנקב שוה בכולם. וסיפא נמי השרץ בתחתונה היא טמאה וכולן טהורות ופי' הרב דכולן טהורות היינו האלפסין עצמן אבל אוכלין ומשקין שבהן טמאים וכן פי' הרא"ש והוסיף ביאור שכיון שניקב בכדי טהרה לענין אוכלן ומשקין שבתוכן חשיבי מחיצות כמאן דליתנייהו וכאלו כל האוכלין מונחים באויר הטומאה. אבל לטומאת הכלים אי חשבת מחיצות כמאן דליתנהו אז אינם כלים וטהורים. ואי חשבת מחיצות כאיתנהו אז אין טומאה נכנסת ואין כלי מטמא מאויר כלי ע"כ. ולא אוכל לעמוד ע"ד דהיכי אמר לענין אוכלין ומשקין חשיבי מח מחיצות כמאן דליתנייהו וכולם מונחים באויר הטומאה. מאי אויר הטומאה איכא הכא. דאי מחיצות כמאן דליתנייהו בתחתונות נמי ליכא מחיצות ואין כאן אויר כלי דמאי אולמייהו דתחתונות מעליונות: ונראה שזהו שהביאו להרמב"ם ז"ל בפירושו שמפרש היו בכונס משקה לא קרי אלא אעליונה והאמצעית אותם שיש כלי תחתיהן. אבל לא קאי אתחתונה ומיירי שהתחתונה שלמה. והשתא א"ש אם השרץ בעליונה כולן טמאות דדילמא כמיוחד