משנה אחרונה סג

כדאמר פ"ב דאהלות וספט"ו. ומשום דכל הני לאו בתורת כלי מיטמאין שפיר שייך למיתני כלי אבנים טהורין. וכלי אדמה היינו מטיט שלא נצרף בכבשן. כמ"ש תיו"ט וזה שייך בכל הכלים אבל תנור חדש שלא הוסק גרע מכלי אדמה ואינו קרוי כלי ואינו מציל בצ"פ אבל מציל משום אוהל שאם כסהו בנסר אפי' לא מירח הציל. אבל אם כסהו בכלי טהור אפי' מירח לא הציל שאין מצילין בצ"פ אלא כלים ותנור חדש לאו כלי היא ומשום אוהל לא מציל שאין כלי נעשה אוהל. כל זה מוכח רפ"ב דאהלות ושם פי' וע"ל מ"ז דסרידה מצלת משום אוהל. משום דסריד' עשוי' מתחלתה לכיסוי התנור כמ"ש הרמב"ם פכ"א מהט"מ דין ח':

ועצמות הדג. וה"ה עצמות העוף כמ"ש הרב. וה"ה נמי מעור העוף שגם הוא אינו מקבל טומאה כדמוכח בפי"ז מי"ד בחמישי אין בו טומאה וכ"כ הרמב"ם פ"א מה"כ. וה"ה נמי דהו"מ למיתני גולמי כלי מתכת ובתוספתא תני לה ותני נמי התם כסוי קמטרא. וכל הני שיירינהו תנא דמתני':

ועצמות חיה שבים. לא ידעתי אמאי תני תרווייהו עצמות הדג ועצמות חיה ולא תני עצמות בריות שבים והכל בכלל דכל שבים טהור, והרמב"ם פכ"א מהט"מ לא כתב עצמות חי' אלא עצמות הדג לחוד ובריש הל' כלים כתב עצמות חי' שבים וכל שבים ע"כ. עוד השמיט הרמב"ם ולא כ' כלי נתר רק כלי חרס לחוד שסמך עצמו על שכ' בריש ה' כלים דכלי נתר בכלל כלי חרס:

וכלי עץ הטהורים. פי' הרב כגון הבאים במדה. והרמב"ם כתב ג"כ פשיטי כלי עץ וכבר כתבנו דמשמע מלשונו דאפי' שיש להן לפשוטין טומאה מדרבנן וכדלעיל ברפ"ב אפ"ה חוצצין. ומיהו יש פשוטין שאין טמאין אפי' מד"ס שלא נעשו בצור' כלי כדמוכח פט"ו מ"ב וכן משמע מלשון הרמב"ם בחבורו רפכ"א מהט"מ שדקדק לכתוב נסרים של עץ שהן פשוטין ואינם כלי ע"כ. ונ"ל דבכלל כלי עץ הטהורים אי' נמי ספינה של עץ שאין לה שום טומאה כדלעיל פ"ב. ויש עוד כלי שנשבר כדי טהרתו אעפ"י שאינו כלי לענין טומאה מציל הוא בצ"פ כמ"ש הרמב"ם פכ"ב מהט"מ דין ג' כל זמן שלא נשבר רובו. ולהר"ש והרא"ש אפי' נפחת רובו מציל כדפי' ספ"ט. ואיכא למידק דפשוטי כלי עץ וכן הבאים במדה אמאי מצילין הא הם ראויין לקבל טומאת מדרס כמ"ש הרב ברפ"ב לענין פשיטים ובפכ"ד מ"ד לענין הבאים במדה. וכל הראוי למדרס טמא ביד ע"ה שמא ישבה עליהן אשתו נדה וכל הטמא ביד ע"ה אין מציל בצ"פ על דבר שיש לו טהרה במקוה אלא על האוכלין ומשקין וכ"ח כדקתני בסיפא דמתני'. וא"כ היכי קתני בסמוך על הכל מצילין חוץ מכ"ח כו' הא כלי עץ הטהורים שייכא נמי בהו הך גזירה דטומאת ע"ה כמו בכ"ח שאם כלי עץ הטהורים הללו הם של ע"ה והקיפן בצ"פ אין מצילין שכל הטמא אינו חוצץ ולאו דוק' טמא מת אלא אפי' טמא בשאר טומאו' אינו חוצץ וכדתנן ספי"ג דאהלות שתי וערב המנוגעים, וה"נ הואיל וטמאים מדרס ביד ע"ה אין חוצצין ואמאי קתני על הכל מצילין. וי"ל דהא דטמאין טומאת מדרס דוקא כשעשה בהן מעשה ותיקנן למדרס והכי תנן בפכ"ב מ"ט כופת שסרקו וכרכמו ועשאו פנים ר"ע מטמא וחכמים מטהרין עד שיחוק בו אבל נסר בעלמא שלא עשה בו מעשה אפי' יחדו למושב לא מהני וכ"כ הרב פ"כ מ"ג כלי ולא אבן ולא קורה. וה"ה נמי לכלים שהם באים במדה לא מיטמו במדרס אא"כ עשה בהן מעשה כמו חקק בית מושב וכ"כ הט"ז באו"ח סי' תרכ"ט. וא"כ מתני' דהכא בכלי עץ הטהורים שלא נחקק בהם ולא נעשה בהם מעשה למדרס דאין מקבלין אפי' טומאת מדרס וכ"כ התוס' בפ' במה בהמה דנ"ב ובפ' לא יחפור די"ט דכיפת שאור שיחדה לישיבה אינו טמא אא"כ עשה בו מעש' וכ"מ פכ"ז מ"ה:

בין מפיהן ובין מצדיהן בין יושבין על שוליהן. ובין מוטין. צ"ע דמאי קמ"ל ומאי ס"ד דמצדיהן או מוטין לא מהני צ"פ. ובאמת הרמב"ם בחבורו השמיט כ"ז. ומיהו מצדיהן והיינו אם נפחתו בדופנותיהן י"ל דקמ"ל דלא נימא דמקו' הפחת לא בעי מירוח שאין הטומאה נכנסת דרך נקב אלא דרך פתח והיא סברת רש"י בס"פ המצניע כמ"ש ס"פ דלעיל קמ"ל דמצדיהן נמי בעי צ"פ. אבל אכתי הא דקתני תו בין יושבין ובין מוטין לא מתיישב ונ"ל דקמ"ל דלא נימא כי היכי דכפויין על פיהן לא מהני צ"פ כדאמרי' בסמוך צמיד פתיל עליו ולא על גבו. ודרשא זו לכ"ע היא כמ"ש שם וא"כ ה"ה במוטין על צדיהן אית לן למימר דלא מהני בהו נמי צ"פ מה"ט דעליו בעינן ולא מן הצד. וקמ"ל תנא דמתני' דמוטין על צדיהן מצילין. והטעם נ"ל משום דבכפויין יצא מתורת כלי כמ"ש הרמב"ם ז"ל דהצלת כפויין משום אוהל הוא ולא משום כלי. והיינו משו' דעיקר כלי לתוכו עשוי להחזיק בתוכו אוכלין ומשקין. וזה שכפאו על פיו אין תוכו משמש כלום דכל המונח בו עיקר הנחתו ע"ג קרקע והכלי אינו אלא ככסוי בעלמא ואין כאן תוך כלי. וזהו שאמרו צ"פ עליו ולא על גבו. כלומר דרך צ"פ להיות ממעל על תוכו