משנה אחרונה ס

ולא פירש אי נכנס או לא נכנס דמשמע לי' דכל החלוקים הללו ר"ש הי' אומרם ולחכמים לא ס"ל. ומ"מ אינו מיושב דהו"ל לתנא דמתני' לאשמועי' דחכמים אמרו בין מן האמצע ובין מן הצד שיעורן שלא נכנס או תרווייהו שיעורן בנכנס. ולמאי דפי' ניחא דר"ש כטעמי' דת"ק ס"ל ברישא גבי עין של תנור דבתר מאי דניחא לי' אזלינן. וממילא דבכל הני נמי לא פליגי חכמים ואינהו נמי כוותי' ס"ל דמן האמצע נכנס מן הצד אינו נכנס דמן האמצע ודאי לא ניחא לי' בנקב וכבר גילה לנו התנא גבי עין סברת ת"ק דמן האמצע דלא ניחא לי' בעי דולק וה"ה בהני:

בד"א בזמן שנעשו ליין. וצריך טעם מה חילוק יש בין יין לשאר משקין ומדברי התיו"ט משמע משום שהיין עב יותר ואינו יוצא מהר דרך נקב קטן כמו שאר משקין ולא נהירא דא"כ לעיל ברפ"ג גבי שיעור נקב לטהר דאמרי' דעשוי למשקין שיעורו בכונס משקה ולא חילק בין יין לשאר משקין והתם הו"ל לחלק יותר. אלא ודאי דאפי' משקה עב בכונס משקה יוצא וזה פשוט. ועוד דהכא לאו טעמא משו' יציאת המשקה הוא דהנקבים הללו הם למעלה על מגופת החבית והחצבים ואין המשקה עולה למעלה לצאת אבל הטעם בזה הוא כדפי' לעיל דכל הנקבים האלו בקפידא תלי' דכל נקב דניחא לי' שיהא הנקב אפי' הוא קטן ביותר מביא את הטומאה כדאמר בסמוך דנעשו בידי אדם אפי' כ"ש טמא וה"ה בניקב מאליו יש חילוק בזה. אי ידעינן ודאי דלא ניחא לי' שיהא כאן נקב וקפיד עלי' ועתיד לסותמו בעי שיעורא רבה להביא הטומאה. ובסתמא דלא ידעי' אי ניחא לי' או לא מביא בשיעור זוטר והוא החילוק שבין יין לשאר משקין שהיין שהוא משקה חשוב וחשיבותו הוא בריחו וטעמו וכל אדם מקפיד שלא יהא שם נקב בכלי שהוא מפיג טעמו וריחו דרך הנקב ואנן סהדי דלא ניחא לי' בנקב וכיון דודאי לא ניחא לי' אינו מביא הטומאה אלא בשיעור גדול והיינו מלא מיצה. אבל שאר משקין שאין הכל מקפידין בנקב במקום שאין המשקה יוצא ודמי כמו ניחא לי' ומטמא בכ"ש:

אבל אם נעשו בידי אדם אפי' בכ"ש טמאין:

לעיל ברפ"ג לא מפליג בין ניקב מאליו או בידי אדם דהתם תלוי טהרתו אם מתקלקל הכלי ע"י הנקב. וא"כ אדרבה בניקבו בידים פשיט' דאין אדם עשוי לקלקל כלי בידים אלא שצריך הוא עכשיו לנקב הזה וכיון שאינו מפסיד הכלי לא טהר בכך אבל הכא הקפידא היא כשצריך לנקב וניחא לי' בו חשיב כפתח להביא הטומאה ואפי' בכ"ש. והרמב"ם כתב בפירושו דהאי כ"ש היינו בכונס משקה נראה דמשמע לי' כיון דכונס משקה הוא הקטן שבשיעורים לעיל בפ"ג ובציר מהכי כסתום חשיב וכי היכי דלענין קלקול הכלי לא איכפת לן ה"ה דלענין פתח לאו מידי היא אפי' עשאו בידים. ומ"מ בחבורו כתב כ"ש סתם:

ניקבו פי' הרב עד השתא מיירי שניקב הסתימה שבפתחו והכא בניקב הכלי כו' וכ"כ הר"ש והרא"ש. ומ"מ נראה דהאי ניקבו לא קאי אלא אמגופת החבית וחצבים ולא אתנור דהא תנור אמרי' במתני' דלעיל שיעורו פי מרדע וכן נראה דקתני הכא העשוי לאוכלי' והעשוי למשקין וזה לא שייך בתנור. (ובהכי ניחא הא דתנן בפ"ח מ"ו בבית שאור שנפרץ שיעורו בפותח טפח. דאין כל הכלים שוין ובית שאור לא הוי בכלל המיוחד לאוכלין דמתני' כמו תנור שאינו בכלל הזה ובמתני' דלעיל פי' דפי מרדע ופותח טפח אידי ואידי חד שיעורא היא) וא"ת בחבית וחצבים אמרי' לעיל דשיעורן במלא מיצה ומיירי התם בעשויין למשקין כדתני לעיל. ומשמע דמלא מיצה הוא גדול מכונס משקה. וא"כ ניקב הסתימה קיל טפי מניקב הכלי דהכא הא אמרי' העשוי למשקין שיעורן במשקין והאיך אפשר דניקבה הסתימה קיל טפי הא אדרבה הטומאה משכמת לפתחו ביותר. לאו קושי' היא כדפי' לעיל דכיון שסתם פתחו ומירחו הא גלי דעתי' דלא ניחא לי' ובהא ניקב הכלי חמור שלא מירחו בידים ולפי שיטת הר"ש דמוקי לניקבו דהכא בידי אדם כמ"ש בסמוך ניחא יותר:

שיעורו בזתים. פי' הרב דבכזית בעי מירוח ובמס' שבת מוכח דבמוציא רמון בכלי גדול וברובו בקטן לא מהני מירוח וכו' ע"ש וכן כתב הרמב"ם בפירושו ובחבורו פכ"ב מהט"מ אבל מסקנת הר"ש והרא"ש נראה שאינו כן שבתחל' כתבו דאין לפרש מתני' דבכזית לא מהני מירוח דבתוספתא גבי חבית שניקבה ועשאה בטיט קתני דמצלת על מה שבתוכה וע"כ ניקבה בכדי טהרתה היא דבפחות מכדי טהרתה אין הטומאה עוברת אלמא דמהני סתימה והא דאמרי' בס"פ המצניע לענין צ"פ עד שיפחת רובו התם לענין דתו לא מהני בי' צ"פ ואפי' מירח הנקב. ומיהו קשה דתניא בתוספת' החמת והכפישה שנפחתו במוציא רמון אעפ"י שבטלו מתורת כלי מצילין באוהל השרץ והמת ויש לחלק בין ניקב ממילא לניקב בכוונה כדמפליג לעיל ושיעורין דהכא בעשויין בידי אדם. ואם אינו עשוי בידי אדם:

מציל בלא מירוח עד שיפחת במוציא רמון או רובו בזוטרי וע"י מירוח מציל אפי' במוציא רמון כדקתני