משנה אחרונה נט

אלא כמלא החוט שאורכו טפח. צ"ל דכך היא ההלכה בנסדק להצלת צמיד פתיל דסגי באורך טפח מפולש ואפי' אין בו חסרון. וה"ה אם יש שם נקב שיש בו חסרון והיא חצי טפח על חצי טפח כיון שאין שם אורך טפח מציל דשיעור אורך טפח אין בו חילוק ובין יש שם חסרון או אין שם חסרון כך שיעורו. וא"כ הא דתניא בתוספתא והביאה הר"ש ותיו"ט בפ"ח מ"ו הי' טח בתנור ושייר שיעורו כל שהו ואינו מציל בצ"פ ואם נפרץ מעצמו בפותח טפח ע"כ. היינו נמי כדהכא דנפרץ מעצמו בסדק אורך טפח אינו מציל. והתם אפי' ניקב ויש בו חסרון מ"מ לא סגי בפחות מטפח והיינו דאשמועי' תנא דמתני' הכא בנסדק דלא קפדינין אלא באורך טפח ובין יש בו חסרון ובין אין בו חסרון. והיינו דתני בסיפא הי' עגול אין רואין אותו ארוך אלא שיעורו כמלא פי מרדע נכנס ותמה תיו"ט דמאי ס"ד לראותו ארוך. והרא"ש בפירושו כתב יש גורסין ארוך אין רואין אותו עגול ודיקא היא ע"כ. וגם זה אינו מובן. ועוד דלכל הפירושים מאי האי דמסיק אלא שיעורו כמלא פי מרדע נכנס. ומשמע דקאי אנסדקה סרידא דשיעורו בנכנס ואמאי לא תני לה נמי ארישא דנסדק מן התנור דשיעורו באינו נכנס דאין רואין אותו ארוך ומיהו למאי דפי' א"ש דה"ק הי' הסדק הזה עגול וממילא כיון שהוא עגול ומפולש מכל צדדיו מה שבאמצע נופל שאין לו מקום אחיזה סביב. ונמצא שזהו נקב שיש בו חסרון וסד"א כיון דסדק כמלא חוט באורכו אינו מציל וכי אית בי' נקב שיש בו חסרון אם תשער אותו ארוך למותחו כמו חוט סגי בנקב כמלא אצבע שלא יציל שאם תמתחנו כחוט יהא בו אורך טפח ולא עדיף מסדק. להכי קמ"ל דאינו כן אלא אפי' יש שם חסרון לא סגי בפחות מטפח כההיא דתוספתא אם נפרץ מעצמו בפותח טפח וכך קבלו חז"ל דלענין הצלת צ"פ השיעור לעולם בפילוש שיש בו אורך טפח ובין נסדק התנור ובין הסרידה שיעור אחד להם בזה דדווקא מן התנור לסרידה קתני רישא דאפי' לא נכנס משום דאיתקלקלו תרווייהו התנור והמירוח כדפי' לעיל. אבל בנתקלקל חד מינייהו אין חילוק בין תנור לסרידה והיינו דקתני אלא כמלא פי מרדע נכנס דמיירי בין בנסדק תנור או הסרידה. אבל לעיל בנסדקו שניהם חמור טפי ויכול להיות דהתם רואין את העגול כאלו הוא ארוך להחמיר כי היכי דחמיר לענין דמשערין שלא נכנס. ולפ"ז הא דתני בתוספתא אם נפרץ מעצמו בפותח טפח. היינו טפח שוחק והוא נכנס דמתני'

מ"ח שיעורו מלא כוש. עיקר השיעור הוא הלמ"מ אבל לא נתפרש אם יש חילוק בין ניקב מאמצע או מן הצד נחלקו בו בסברא. ונרא' דפלוגתייהו תלי' בהא דאמרי' במתני' בסמוך דכל השיעורין האלו הם לנקבים שלא נעשו בידי אדם. אבל נעשו בידי אדם אפי' כ"ש טמאין. ושמעי' דנקב הנעשה בכוונה חשיב טפי כפתח ומביא הטומאה בכ"ש. והשתא פליגי הכא אי אזלינן בהך כוונה בתר הבעלים של תנור דווקא או בתר כולי עלמא ונהי דמתני' הכא בניקב העין ממילא. מ"מ אית לן למימר מסברא דבמקום דניחא לי' הנקב חמור טפי לענין דלא בעי שיעורא רבא כ"כ כמו אלו ניקב במקום דלא ניחא לי' והיינו דאמר ת"ק בניקב מאמצע במקום שסתמו ומירחו. דהא ודאי חזינין דלא ניחא לי' דהא סתמיה בידים לא סגי בניקב כמלא כוש שלא דולק אלא דולק דווקא בעינן. דזה עדיף אפי' מניקב מאליו דעלמא דליכא גילוי דעתא דלא ניחא לי'. והכא דגלי דעתי' בעי ודאי שיעורא רבא. ור' יהודה סבר דלא אזלינן בתר גילוי דעתא דידי' אלא בתר כ"ע אזלינן. וכיון דכ"ע ניחא להו בעין של תנור שיהא פתוח ואיהו נמי ניחא לי' בפתח. אלא דעכשיו סתמו מפני המת אדרבה הוי כמו ניחא לי' וסגי באינו דולק ובניקב מצדו לחכמים דמשום גילו א דעתא מקילי ברישא. הכא דליכא גילויא וסתמא שיעורו באינו דולק. ור"י לטעמי' דאזיל בתר כ"ע וכיון דמצדו כ"ע לא עבדי פתח. הוה לא ניחא לי' ובעינן דולק. ור"ש אזיל לטעמי' דת"ק דכיון דאיהו סתמי' בידים חזינן דלא ניחא לי' ויש להקל בו והלכך ס"ל מן האמצע נכנס מן הצד אינו נכנס ובזה מצאנו ג"כ טעם במגופת החבית דאמר מן האמצע נכנס מן הצד אינו נכנס. והיינו טעמא כדאמרי' פכ"ב דשבת מ"ג דאין דרך לעשות נקב במגופת החבית למעלה שלא יפלו עפר וצרורות ביין והלכך מן האמצע היינו למעלה ברוחב המגופה דאנן סהדי דלא ניחא לי' בנקב מקילינין ואינו מטמא אלא בנכנס ובהכי מיושב לישנא דמתני' דקתני וכן הי' אומר במגופת החבית כו' וכן הי' אומר בחצבים גדולים וכו' דמשמע דכולהו הי' אומר בהם ר"ש כן ולמה לא פירש לנו אי פליגי חכמים עלי' בכל הני ומאי דעתייהו אי משערין בכולהו נכנס או שלא נכנס וגם הרמב"ם בחבורו פכ"ב מהט"מ סתם הדברי' ולא כ' אלא סתם מלא מיצה שני' של שיפון ושל קנה