משנה אחרונה ו

המטמאין בגדים אין מטמאין אלא בשעת מגען בטומאה שחשוב אז כמו אב לטמא בגדים כדתנן פ"ה דזבים אבל אלו אף בשעת מגען אינם אלא ראשון ומטמאין אוכלין להיות שניות כדתנן כ"ז פ"ה דזבים מ"י

במגע כתב הרמב"ם שאין מגע אלא באבר הגלוי וכן אם נגע בלשונו טמאהו ע"כ דלשון לענין טומאה גלוי הוי מ"ט כי יגע אמר רחמנא והא בר נגיעה הוא. גמ' קידושין ד' כ"ה

מ"ב ומי חטאת שיש בהן כדי הזי'. כ' תוי"ט בשם הר"ש ולחטאת מיהא טהור הנושא וכו' עיי"ש ובמס' פרה כתבנו דלהרמב"ם לחטאת נמי טמא אם נשאו שלא לצורך הזאה וכ"כ מדבריו בפירושו כאן

את האדם במשא. דוקא אדם דאלו כלים ואוכלין ומשקין לא שייך בהו טומאת משא כמ"ש הרב. ולאו דוקא בהני דמתני' אלא שגם בכל המטמאין במשא אין מטמאין אלא את האדם כדמוכח בפ' בתרא דזבים שכל שאין בו רוח חיים אין מיטמא בהיסט ולא במשא וכ"כ הרמב"ם בחיבורו גבי מת וכן בשאר טומאת משא. ומ"מ מצינו בפי"א דפרה מ"ו מי חטאת ואפר חטאת שנשאו את האדם הטעון ביאת מים נטמאו והיינו משום חומרא דחטאת

לטמא בגדים במגע. אבל נשא הבגדים בשעת נושאו לטומא' לא נטמאו שלא מצינו בתורה טמא נושא את הטהור שיטמאנו חוץ מזב

מ"ג למעלה מהן בועל נדה משום דבהני דלעיל לא שייך דין משכב והילכך אם נישאו על הבגדים אין מטמאין להן לא בתורת משכב שהרי אין בהן דין משכב ולא בתורת משא שהנושא אין בו רוח חיים. והוה בועל נדה למעלה מהן שמטמא בגדים מדין משכב שהמשכב נוהג בדבר שאין בו רוח חיים

בועל נדה. מדכתיב ותהי נדתה עליו אמרי' בת"כ מה היא מטמאה אדם וכ"ח אף הוא מטמא אדם וכ"ח וכתב הר"ש דלרבותא נקט אדם וכ"ח לפי שהנושא את הנבלה אע"ג שמטמא כל הכלים חוץ מאדם וכ"ח ע"כ וכ"כ התוס' בנדה ד' ל"ג. ונ"ל בכוונתם לפי שמצינו בנוגע בכל אבות הטומאות שהוא מטמא בגדים בשעת מגעו או בשעת משא כדתנן רפ"ה דזבים. ולפ"ז הוה ס"ד דזה שכתב בבועל נדה ותהי נדתה עליו בא לומר דהבועל אפי' אחר שפירש עדיין נדתה עליו כאלו לא פירש ולעולם דינו כשעת מגעו. ולפ"ז לא הי' מטמא אדם וכ"ח דומיא דכל הנוגע בשאר אבות דאפי' בשעת מגעו אין מטמא אדם וכ"ח. לזה בא ללמדנו דהך דרשא ותהי נדתה עליו לאו למימרא דדינו כנוגע בנדה לבד. אלא לאקושי לגמרי לנדה אתי. שכל דיני טומאת נדה נוהגין בבועל דאפי' אדם וכ"ח מטמא מה שלא מצינו זה בנוגע. אבל רש"י שם בנדה פי' מה היא מטמאה אדם לטמא בגדים אף הוא. וכלי חרס לענין היסט שאעפ"י שאין כ"ח מיטמא אלא מאוירו בכל הטומאות בהיסט הזב ונדה מיטמא כדאמרי' איזהו מגעו שהיא ככולו כו' ע"כ. (נראה מדבריו דס"ל בועל נדה דינו כנדה לכל דבר חוץ ממשכבו דמיעטי' קרא בהדי' וכ"נ דעת הרמב"ם רפ"ג מה' משכב) ומיהו התוס' והר"ש לא ניחא להו כפי' רש"י דכ"ת לענין היסט שכבר נמצא בתוספתא בהדיא דבועל נדה אין מטמא בהיסט והביאו התוס' תוספתא זו בנדה ד' ע"א ד"ה מערה. וכן מה שפירש"י דבועל נדה מטמא אדם לטמא בגדים כנדה הר"ש כאן אינו מודה בזה ומביא ראי' מדאמרי' בפ' בנות כותים שם נמצאת אומר משכבו כמגעו מה מגעו מטמא אחד ופוסל אחד אף משכבו כו' אלמא דאדם הנוגע בבועל נדה אינו מטמא בגדים שהרי אינו אלא ראשון ככללא דר' יהושע רפ"ה דזבים דכל המטמא אחד אינו מטמא בגדים ומסיק הר"ש דה"ה בנושא נמי אינו מטמא אדם ליטמא בגדים עיי"ש ומ"מ ראי' זו שמביא הר"ש אינה מכרחת כמ"ש בס' משנת חכמים דההוא משכבו כמגעו איכא לאוקמי בבגדים הנוגעין דומיא דמשכבו ובגדים לעולם אין מטמאין בגדים אפי' בשעת נוגען כמ"ש הר"ש עצמו פ"ד דזבים מ"א דדרשי' בת"כ ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו איש הנוגע במשכב מטמא בגדים ואין משכב הנוגע במשכב מטמא בגדים ע"כ. והיא ג"כ משנה שלימה פ"ק דאהלות מ"ה אין בגדים הנוגעין בזב מטמאין בגדים. (והכי משמע לישנא דאמר משכבו כמגעו ומהיכי פשיטא לי' במגעו טפי אלא דבבגדים איירי והא פשיטא דבגדים הנוגעין אין מטמאין בגדים) אלא דמתוך המשניות רפ"ה דזבים דחשיב התם כל האבות שהנוגע בהן מטמאין שנים ופוסלין אחד ובועל נדה לא הוזכר שם מוכת כסברת הר"ש וכ"מ עוד שם מדקתני התם היא ובועל נדה כטמא מת. ומ"ש בס' משנת חכמים דבסוגיא פ' בנות כותים מוכח בהדי' דבועל נדה מטמא אדם לטמא בגדים מדמתקיף ר' יעקב אימא כהיא מה היא לא חלקת בין משכבה למגעה לטמא אדם ולטמא