משנה אחרונה נו

שאינו ניצול לשום אדם בצ"פ. בזה ע"ה שומעין לנו וכשישאילו לחבר מודיע לו שנטמא במת ומ"מ כולה מתני' לענין חבר איירי. אבל ע"ה הבא לשאול אומרים לו שהכל טמא דהיכי נימא להו על טמא שהוא טהור. אבל מדברי הר"ש והרב משמע דבכלי של ע"ה פליגי ואינו מובן לפענ"ד. ומדברי רש"י ר"פ חומר בקודש נראה משום שע"ה לא ישמע לנו לטמא דבר שאין לו טהרה במקוה דהפסד מרובה הוא עיי"ש ואכתי לא מתיישב איך אנו מורים לע"ה טהור בהדיא בדבר שהוא טמא אלא ודאי דכולה מתני' בחבר איירי ובהכי ניחא נמי לב"ה מעיקרא אמרו מצלת על הכל ואי בשל ע"ה למה מצלת וכי לית להו דהטמא אינו חוצץ. ואפשר דטעמייהו דב"ה כיון דטומאת ע"ה מדרבנן ומדאוריית' טהור חוצץ כמו נכרי דממעט בחלון בפ' לא יחפור ד"כ אע"ג דגזרו על הנכרים שיהיו כזבין וב"ש השיבו להם משום טומאת ע"ה דחמיר מנכרי דע"ה משום ספק טומאת אשתו נדה דודאי מדאורייתא וכמ"ש הר"ש פי"ג דאהלות מ"ה ומ"מ צ"ע להרמב"ם [נמחק השאר]: ומניקת טמאה. ולא אמרי' דהדר המניקת ומטמא למשקין ולחבית דכולה מלתא חומרא דרבנן בעלמא הוא דגזרו בשל חבר אטו של ע"ה ושל ע"ה גופי' ספק הוא ולא גזור אלא על המניקת ולא לטמא אחרים וה"נ אמרי' בפ"ג דחגיגה מ"ד ע"ה נאמנים על התרומה שבכדים ולא על הכדים והכדים טמאים והתרומה שבהם טהורה ואל תתמה שהרי הלגין טמא שבעה והמשקין טהורין והיינו הך דהכא ומיהו אם לאחר שיצא המת מן האוהל נטלו המניקת מן החבית והחזירוהו לתוכה נטמאו המשקין והחבית כדמוכח בפ"ה דאהלות מ"ד וכה"ג בפ"ג דחגיגה מ"ה הוא הקדר כו'

מ"ג שאני אומר חי נפל. ולא דמי להא דאמרי' פ"ג דטהרות כל הטומאות כשעת מציאתן דהתם נמי דוקא באותו מקום אבל ממקום למקום לא כמ"ש הרב שם. וה"נ משום שנמצא למטה מנחושתו לא מחזקינן לה באוירו של תנור ואפי' לר' יוחנן דאמר בפ"ק דנדה דף ד' דממקום למקום נמי מחזקינן לתלות דווקא בכלי אחד שטלטלוהו ממקום למקום אבל מכלי לכלי לא כמ"ש הראב"ד רפי"ז מהא"ה וה"נ נחושתו של תנור ואוירו כשני כלים דמי וא"ת סיפא דקתני מחט וטבעת שנמצאו למטה מנחושתו טהור שאני אומר שם היו הא תו למה לי השתא רישא דודאי הי' השרץ באוירו של תנור תלינן בשאני אומר סיפא דאיכא למיתלי שלא היו שם מעולם מבעי'. וי"ל דסר"א דרישא לאו משום דלא מחזקינן טומאה ממקום למקום דא"כ מחזקינן התם טהור כיון דידוע שהשרץ נפל לאוירו של תנור ומי הביאו למטה מנחושתו אלא ודאי חי נפל ודרך השרצים לחפור ולהטמן בחורים ולכך נמצא למטה מנחושתו אבל בסיפא דאיכא למימר כל הטומאות כשעת מציאתן ומעיקרא נמי מת נפל וגם התנור טמא קמ"ל דממקום למקום לא מחזקינן ואמרי' שמעולם לא הי' בתנור: נמצאו באפר מקלה טמא. פי' הרב היינו למעלה בחלל התנור ע"כ. ותימה מתני' מאי קמ"ל והרא"ש בפירושו כתב באפר מקלה שהוציאו מן התנור א"א שלא היה באוירו של תנור והוציאוהו עם האפר ע"כ: משמע דמפרש שנמצא באפר חוץ לתנור אחר הוצאתו ואמרי' שהי' בתנור עם האפר ולא תלינין שמא עכשיו נפל השרץ באפר לאחר שהוציאו וצ"ע דפלוגתא דחזקי' ור' יוחנן הוא בפ"ק דנדה בכלי שטלטליהו ממקום למקום ונמצא שם טומאה דחזקי' אמר לא מחזקינן שהי' הטומאה במקום הראשון ולר"י מחזקינן והשתא קשיא מתני' לחזקי'. ועוד דלר"י נמי קשיא דאיהו נמי לא אמר אלא לתלות כדאמר התם והכא טמא קתני סתם. גם לישנא דמתני' לא מתיישב דקתני שאין לו במה יתלה. דהו"ל למיתני אין תולין לומר שמא עכשיו נפל. ולכך נראה דמתני' כפשטה שנמצא באפר שבתוך התנור. וקמ"ל דהתנור טמא למפרע וכל הטהרות שנשתמשו בתנור זה מעולם טמא למפרע עד שיאמר בדקתי אותו ולא הי' בו שרץ ותנינא לה כה"ג במס' נדה פ"ז מ"ב השרץ שנמצא במבוי טמא למפרע עד שיאמר בדקתי כו' והטעם כיון דליכא שינוי מקום אלא שתאמר שמא עכשיו בשעה זו נפל ולא קודם בזו אמרו כל הטומאות כשעת מציאתן שאין לנו לתלות שהי' כאן שינוי ממה שאנו רואין עתה. וכיון שאנו רואין אותו בתוך התנור אמרי' כאן נמצא וכאן הי' למפרע עד שעה שתתברר שלא הי' אז. והא דצריכא למיתני הכא אע"ג דתני לה בהדי' במס' נדה. משום דברישא תני דממקו' למקו' לא מחזקינין. קמ"ל נמי דמזמן לזמן מחזקינן כן והחילוק כדפי' דממקום למקום שהמקום הראשון יש לו חזקת טהרה לא מפקינן לי' מחזקתי' אבל מזמן לזמן איכ' חזקה דהשתא דכמו שאנו רואין אותו עתה מסתמא כך הי' כבר שאין לנו לתלות שינוי כל שלא ראינו. וחילוק זה בין ממקום למקום ובין מזמן לזמן מוכח נמי בכמה משניות במס' טהרות פ"ד מ"ד וספ"ט שם